כששמעתי ש
בנימין נתניהו מוכן לשריין מקום ריאלי ברשימת הליכוד לפרלמנט הישראלי, לנציג של ה"בית היהודי", לא הבינותי מדוע. שריון לנציג של מפלגה אחרת, כדי שמועמד יכנס לפרלמנט הישראלי, מובא כאשר לפי כל הציפיות הרי של
מפלגת המשוריין לא יהיו סיכויים גדולים להכניס את האיש ולכן הוא זקוק למפלגה גדולה יותר, כמו הליכוד כדי שתשריין אותו. אבל מנגד הרי שמר נתניהו, ראש הליכוד וראש המפלגה המשריינת, הפעיל את כל כוחו כדי לאחד את ה"בית היהודי" וה"איחוד הלאומי" עם "עוצמה יהודית", והכול כדי שהללו תקבלנה יחד הכי הרבה מנדטים. ואם כך הדבר הרי שלאחר האיחוד בימין הסרוג לא צריכות היו להיות בעיות לאיחוד הזה להכניס יותר ח"כים משהיו הללו מכניסים ללא האיחוד למשל עם "עוצמה יהודית". אז מה פתאום מוכן נתניהו לשריין למפלגה ה"מחוזקת" הזו נציג על חשבון הליכוד, ועוד כל הליכוד שותק? מסתבר שמאחורי השאלה הזו מסתתרת תשובה ערמומית ונעלמה.
ה"איחוד" המוזר שיבריח קולות
כאשר ה"בית היהודי" וה"איחוד הלאומי" הודיעו על איחוד מחודש (עוד אחד מיני איחודים רבים ביניהם שבמשך עשרות שנים נפרמו שוב ושוב...) הרי שבאמת היו למפלגה המאוחדת הזו רוב הסיכויים לגדול בבחירות, ובוודאי שלעבור את אחוז החסימה. ומזה בדיוק פחד ביבי נתניהו. בסך הכול, כאלה בלי, ובמיוחד עם כיפות, המצביעים של הליכוד, עלולים היו לפנות בהצבעתם הקרובה לאיחוד הדתי, שקיבל חותמת של מעבר לאחוז החסימה ושכדאי לחזק ימין לאומי בטוח על חשבון ליכוד הקורץ למרכז. לכן ביבי היה צריך איזה "סוס טרויאני" שיגרש חלק מהקולות של המפלגה הדתית המאוחדת לכיוון הליכוד, וה"בטן הרכה" היה ה"בית היהודי", המתון יותר מדינית ודתית מה"איחוד הלאומי", ושאנשיו יכולים בשקט לנוע לליכוד גם אם יש להם כיפה. ואז בא הלחץ של ביבי נתניהו להכניס את הכהניסטים הגלויים של "עוצמה יהודית" למפלגה הדתית המאוחדת כדי שחלק גדול מ"אניני הטעם" הדמוקראטי של ה"בית היהודי" יגעלו ממרזל, מבן גביר, מד"ר בן ארי ומגופשטיין וכמובן יעברו למפלגת ימין "מתונה יותר", כמו...הליכוד.
"אניני הטעם" של ה"בית היהודי"
נתניהו ידע היטב כי לחלק לא מבוטל ממצביע ה"בית היהודי" היה בכלל קשה לעכל את אנשי ה"איחוד הלאומי" - בשר מבשרם ממש. לא רק עניין הקיצוניות המדינית של מתנחלי ה"איחוד הלאומי" הפריע לאנשי ה"בית היהודי" אלא בעיקר הרדיקליות הדתית של חרד"לי ה"איחוד הלאומי", שנשותיהם חגורות, מכף רגליהן בגרביים עבות ובשמלות ארוכות ועד לכיסוי הראש ההדוק שעל ראשן. חלק גדול ממצביעי ה"בית היהודי" גדל בערים חילוניות מובהקות וחסרים את ציציות ה"טלית הקטנה" המצויצת החוצה, ואילו נשותיהן בכלל מהלכות ללא כיסוי ראש, ואף לבושות במכנסים. אבל הכל הבינו ב"בית היהודי" שאם הם לא יהיו תלויים זה בזה לפני הבחירות, אזי, הם יהיו תלויים זה לצד זה, אחרי הבחירות, וכך בלעו כל אנשי ה"בית היהודי" את הגלולה הפוליטית הזו כאיחוד כפוי אך רצוי. אבל הכהניסטים של "עוצמה יהודית" הפכו עבור רבים מה"בית היהודי" ל"קצת יותר מדי", ובלשון מטרד. הדעות על הערבים הן כמעט זהות בקרב הכיפות הסרוגות, להוציא אולי פלג קטן שעוד נותר מ"ממד" ומאנשי הרב פרומן, אבל אפילו ב"איחוד הלאומי" למדו שלא אומרים בקול את כל מה שבלב פנימה, ולכן הכהניסטים היו תמיד אצלם "מחוץ למחנה". גם עניין הרעשנות הדתית של הכהניסטים - ובעיקר נגד אנשי התועבות, מפחידה את רוב אנשי ה"בית היהודי". אפילו היו"ר של ה"בית היהודי" - הרב
רפי פרץ, טען גם לאחר האיחוד עם הכהניסטים כי "הללו אינם מיושבי בית מדרשינו". ולכן לא פלא יהיה כשקולות רבים ינדדו מה"בית היהודי" למפלט ימני אחר. הקולות הללו לא ינועו למרכז וגם לא לחרדים או לכחלון. הם גם לא ינועו לבנט ושקד, כי הללו הם האשמים במה שאירע בימין והם מסומנים אצלם כ"בוגדים". הקולות הללו ינועו בלית ברירה לליכוד והם יהיו אפילו יותר משני מנדטים. את זה ידע נתניהו ולכן הוא והליכוד היו מוכנים להיות כל כך "נדיבים" ולשריין את הרב בן דאהן ברשימתם בתקווה לקבלת קולות גבוהה יותר שתכניס להם עוד שני מנדטים ואולי עוד אחד אח"כ מהעודפים.
הברית הסמויה בין נתניהו לכהניסטים
אבל כאן באה עננה לכסות על מה שנתניהו דחף וביצע. בכול זאת הכהניסטים אינם נראים מיושבי ספסלי הליכוד. ונא לא לשכוח כי גם נתניהו "זכה" מצידם לאיורי כפייה ערבית, כסמל על התכופפותו לוויתורים מדיניים. מכאן שאם נתניהו באמת לא היה שבע רצון מעתיד היות הכהניסטים בפרלמנט הישראלי העתידי הרי שבוודאי שלא היה נלחם כל כך בלהט כדי שיכניסו ח"כ אחד ואת השני יקבלו ב"חוק הנורבגי". וכאן מתחילה הנקודה המפחידה של הקשר הפוליטי והרעיוני בין נתניהו לבין הכהניסטים. אם אומנם נתניהו איננו חושש מהכהניסטים - כפרלמנטרים, אזי, ייתכן ששיתוף הפעולה בינו לבינם אינו רק לצורך הבחירות וגניבת הקולות מה"בית היהודי" אלא אולי הללו גם שימשו אמצעי הפחדה בידו כנגד הציבור הערבי, ומי יודע אם עניין "חוסר ההצלחה" בלכידת מבצעי "תג מחיר" איננו קשור לכך. בכך מעלה העניין את החשד כי נתניהו איננו בדיוק ההמשך הטבעי של בגין, ארנס, שמיר וחבריהם. הללו סלדו ממאיר כהנא וממשיכי דרכו והם אלה שגם הוציאו את כהנא מחוץ לחוק. אבל כאן יש לזכור נקודה נוספת: כהנא הוצע מחוץ לחוק משום שסירב לתת את קולו בפרלמנט באופן אוטומטי לליכוד. על כך העיד לימים
ברוך מרזל. והנה,
רחבעם זאבי, ממשיך רעיון ה"טרנספר", הפך למוכר ורשמי כאשר חבר למשחק הפוליטי של הליכוד והשתתף בממשלות השונות. הוא גם לא היה דתי עבור הממסד החילוני של הליכוד. כאשר אנחנו בודקים את העניין אנחנו מבינים שבעצם הכהניזם לא הוצא מעולם מחוץ לחוק אלא כהנא בלבד. ואמנם הכהניסטים כיום הפכו פרגמטיים יותר, ובמיוחד הוביל את הקו החדש הזה ח"כ לשעבר מיכאל בן ארי, שהיה ח"כ מטעם ה"איחוד הלאומי". ה"כהניזם הפרגמטי" הפך למקובל גם בקרב אנשי ימין נוספים ובכללם חלק מראשי הליכוד והללו מגנים על הכהניזם הזה בהשוותם אותו למפלגות ערביות כ
בל"ד והתנועה האיסלאמית, למרות שהערבים לא העלו מימיהם את עניין "טרנספר" היהודים מארץ ישראל, ואפילו לא טענו לביטול חוק השבות. אין ספק שנתניהו מעוניין להשתמש בכהניסטים בשני כיוונים: 1) כמבריח קולות מהדתיים הלאומיים לליכוד. 2) כאמצעי הרתאה ומלחמה בפוליטיקאים ובפוליטיקה הערבית בפרלמנט הישראלי ומחוצה לו. את התשובות הללו יכולים היו לתת ראשי השירותים החשאיים הישראלים לשעבר כפדרו ו
יובל דיסקין אבל הללו נעלמו באופן מוזר מהשאון הפוליטי והותירו אותו לגנרלי הצבא בלבד.
עוד הפחדה מכוח בורות הציבור
אין ספק שנתניהו יודע היטב כי האיחוד בין גנץ ללפיד, ויהיה זה האיחוד ההזוי ביותר שיהיה, יכול אומנם לשלחו בחזרה לקיסריה. הניסיון להכניס פחד בציבור כדי שיצביע ליכוד בלבד עלה שוב אצל נתניהו בהאשימו את השמאל בגיוס והכנסת "איסלאמיסטים קיצוניים" לפוליטיקה. מי שמכיר מקרוב את הפילוג הפוליטי ברחוב הערבי יודע כי הסיפור של נתניהו - על הקשר בין השמאל לאיסלאם הקיצוני, הוא בגדר עורבא פרח. אבל הציבור בכלל, ופריפריית מצביעי הליכוד בפרט, יסחפו מיד אחרי סיפור ה"אלף לילה ולילה" הזה. אצל הישראלי הממוצע, וזה כולל כמעט את כל שדרות החברה הישראלית, הרי שהמילים "איסלאמיזם קיצוני", פשיזם", "שמאל רדיקלי" ו"קומוניזם" הינם היינו הך ואין בכלל לערער ו/או להרהר על הקשר ביניהם. עבור הצופה הישראלי בטלוויזיה הישראלית כל ארבעת המושגים הללו הם כמילים נרדפות וביחד כסכנה קיומית לכול יהודי ויהודי. לפיכך יודע נתניהו שכאשר הוא שולח את חרצובות לשונו קדימה ו"מזהיר" שהשמאל שולח "איסלאמיסטים קיצוניים" למערכת הפוליטית בישראל, אזי, גם אלה שחושבים להצביע ל"כחול - לבן", ל"גשר" ולכחלון יכולים להבליע לתוכם את דבריו ברצינות גמורה ואלי לחלק מהם זה יגרום לשלשל את פתק ה"מחל" לקלפי ביום הבחירות.
תמונה שונה לגמרי
אבל מסתבר שהתמונה די שונה. כבר במערכת הבחירות הקודמת - בשנת 2015, חרקו מפלגות ה"רשימה הערבית המשותפת" שיניים והתאחדו לרשימה משותפת רק משום העלאת אחוז החסימה, שיזם איווט ליברמן. ב
חד"ש למשל לא קפצו על מציאת השותפות, בשמחה רבה ואילו חוגי השמאל היהודים שם, בראשות ח"כ דב חינין, ניסו לטרפד את ההליכה המשותפת הזו במיוחד בגלל היותה של ה"תנועה האיסלאמית דרום" חלק מהאיחוד וגם לא מעט משום הסלידה ממפלגת בל"ד, שדוגלת ב"מדינת כל אזרחיה", מהים התיכון ועד נהר הירדן. המוזר במערכת הפוליטית הערבית בבחירות הנוכחיות היא העובדה כי פירוקה של ה"רשימה המשותפת" החל בגלל עניין אישי דווקא, כאשר ח"כ
אחמד טיבי התנתק מהאחרים וזאת לאור אי-קבלתו של
איימן עודה מחד"ש, כמי שימשיך להוליך את הרשימה המשותפת לבחירות הנוכחיות. אבל המוזר הוא שלבסוף חבר טיבי שוב לחד"ש ולעודה ואף השניים התפשרו על מנהיגות משותפת, בהותירם את בל"ד הלאומנית ואת ה"איסלאמית דרום" מחוברות בנפרד מהם. הסיפור מאחורי הקלעים הוא שמי שאילץ ממש את טיבי ואת עלי סלם מנצרת להתפשר דווקא עם יריביהם הפוליטיים המרים מחד"ש היה אבו מאזן. הרשות הפלשתינית עדיין מאמינה בהגשמת קבלת המדינה הפלשתינית לצד מדינת ישראל והיותה לעתיד מדינה חילונית. לפיכך חד"ש - הגורם הערבי הוותיק במדינה ואשר בתוכו קבוצה יהודית-שמאלית, הוא גם הגורם המועדף של הרשות הפלשתינית לייצג את ערביי ישראל ולאו-דווקא בל"ד הלאומנית שדוגלת במדינה רב-לאומית ואשר ח"כיה ביקרו קשות בעבר את ראשי הרשות. מוחמד ברקה - יו"ר הוועד הערבי העליון של ערביי ישראל, הוא איש חד"ש וכבר שנים רבות לפני כן יצר קשרים חזקים ויציבים עם הרשות הפלשתינית, ובמיוחד עם שגריריה בעולם, ולכן הרשות הפלשתינית איננה חפצה שטיבי ואנשיו יצאו למחמה נגד חד"ש אלא יתחברו אליה. טיבי וחבריו הינם גורמים פלשתינים-ישראלים חילוניים ואשר אף הם, כחד"ש, מדברים על שתי מדינות ולא על מדינה אחת ולכן עשו ברשות הפלשתינית את כל המאמצים לחברם יחדיו.
שמאל אנטי איסלאמי
מנגד לא רק שה"תנועה האיסלאמית הדרומית" איננה לרוח החילונית של הרשות אלא שהיא מייצגת בעיניהם את הקשר עם החמאס האופוזיציוני, וזה השולט ברצועת עזה. גם לבל"ד, למרות היותה תנועה חילונית ואשר בקרבה נוצרים רבים כולל מנהיגה החדש לפרלמנט הישראלי, קשרים עם העולם האיסלאמי, כמו עם החיזבאללה ועם המממנת של החמאס, עם נסיכות קטר. השמאל היהודי האנטי ציוני נלחם מתחת לשולחן בעיצוב חברה חילונית-ערבית ובאתר האינטרנטי "שיחה מקומת" מביאים אנשי השמאל היהודים הללו את "הישגיהם" בכול האמור והנוגע לחילוניותה של החברה הערבית בכלל ושל האישה הערבייה בישראל, בפרט. לא פעם, באירועי ה"נכבה" וכו', נעדרים הראשים האיסלאמים מנוכחותם בגלל שרוח התכנים התרבותיים באותן עצרות רחוקה מלהשביע את רצונם הדתי. אבל את כל הפרטים הללו הציבור הישראלי אינו יודע ולכן קל לנתניהו לזרוע סופת פחד שחלק ממנה תשאב קולות לא מעטים בשל כך לליכוד, ביום הבחירות.
