כפר אהרון - המושבה שנעלמה

במלון "פארק" בנתניה נערך (18.2.19) בשיתוף המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ומוזאון נתניה, יום עיון מרתק בשם "מכפר אהרון ועד נתניה" שעסק בנושא "הסתדרות בני בנימין ותרומתה להתיישבות הפרטית בשנות ה-20 וה-30". אחת ההרצאות ביום עיון זה, עסקה בסיפורה הלא ידוע של המושבה כפר אהרון, מושבה חקלאית שהוקמה ב-1925 על-ידי ארגון "בני בנימין" הייתה הבטחה גדולה אולם בניגוד לישובים האחרים שהקימה "בני בנימין" לא שרדה וב-1950 סופחה לנס ציונה ו"נעלמה" כלא הייתה ורק מעטים יודעים כיום על קיומה. המרצה על כפר אהרון ביום העיון היה חוקר ההיסטוריה דני בירן. על סמך הרצאתו ולאחר שעיינתי ונברתי בארכיונים ישנים, מבקש אני להביא את סיפורה של המושבה כפר אהרון. חשוב להדגיש כי המידע על המושבה מועט יחסית, לא נחקר דיו ואפילו צילומים מימיה הראשונים של המושבה בקושי ניתן למצוא.

רקע להקמת כפר אהרון

בסוף העלייה השלישית פקד את מושבות ארץ ישראל משבר כלכלי חמור ובני איכרים רבים עמדו לנטוש המושבות. על-רקע זה הוקמה ביוזמת אלכסנדר אהרונסון בינואר שנת 1921 הסתדרות "בני בנימין", שנקראה על שמם של בנימין זאב הרצל ובנימין רוטשילד. מטרת הקמת הארגון לסייע לבני המושבות, לייצגם מול המוסדות, להגביר בהם את המעורבות בחיי המושבות והישוב בארץ. אספת היסוד של הארגון החדש נערכה במלון "הרצליה" בתל אביב. לנשיא הארגון נבחר אלכסנדר אהרונסון ולסגנו איתמר בן אב"י, "הילד העברי הראשון" ועורך עיתון "דואר היום". אחת מהדמויות הבולטות בארגון היה עובד בן עמ"י (דנקנר) לימים מבעלי עיתון מעריב וראש עירית נתניה. תוך זמן קצר הוקמו סניפי ההסתדרות החדשה ברוב מושבות האיכרים. פעילות הארגון נשאה בתחילה בעיקר אופי תרבותי חברתי, אולם לא חלף זמן רב וארגון "בני בנימין" הפך לחברה כלכלית התיישבותית לרכישת אדמות והקמת מושבות. לשם כך הקימו "בני בנימין" את חברת "הנוטע" במטרה שתשמש עבורו זרוע כלכלית-ביצועית לנטיעת ועיבוד פרדסים וכן הקימו את בנק "בני בנימין" למימון פעילות הארגון מתן הלוואות למתיישבים ועוד.

יסוד כפר אהרון

אחד מהישובים הראשונים שהקימו "בני בנימין" היה כפר אהרון ליד נס ציונה. הכפר הוקם בשנת 1925 על גבעה נישאת, כ-2 ק"מ דרומית מערבית לנס ציונה. הוא נקרא על שם הבוטנאי והאגרונום הידוע אהרון אהרונסון, אחיה של שרה אהרונסון שנהרג בתאונה מעל תעלת למאנש בשנת 1919. לשם הקמת הישוב החדש רכש הארגון בשנת 1925 שטח אדמה בין כ-500 דונם, בקרבת נס ציונה, שהיו שייכים בעבר לערביי הכפר אל-קוביבה ששכן באזור. הייתה זו אדמה פורייה וטובה לגידולים חקלאיים ובמיוחד למטעי פרדסים. שטח האדמה חולק ל-23 נחלות כ-20 דונם לכל נחלה והשאר למגרשים ציבוריים. רוכשי הנחלות בישוב החדש היו בעיקר בני איכרים מנס ציונה הסמוכה. כל אחד מהם שילם עבור נחלתו על-פי דיווח עיתון דבר 3,500 לא"י וכל אחד קיבל הלוואה של 500 לא"י מבנק "בני בנימין". דווח בעיתונות דאז על תרומה כספית נכבדה להקמת הישוב החדש שתרמה מרי פלז נדבנית עשירה שהתגוררה בחו"ל עם בן זוגה אלכסנדר אהרונסון.

ראשיתה של המושבה

זמן קצר אחרי רכישת הקרקעות החלו המתיישבים בחריש האדמה. נחפרו שתי בארות והוקמו שני מכוני מים ובריכות להשקאת השדות ולשתייה לאדם ולבעלי חיים. בכל העבודות הללו, השתתפו המתיישבים בעצמם. בתחילתו כלל הכפר 23 נחלות של כ-20 כ-דונם כל אחת, בעיקר לנטיעת פרדס. המתיישבים הראשונים נכנסו לבתיהם בתחילת שנת 1926 ועד שנת 1928 הוקמו במקום 12 בתים. רק בשמונה מהם התגוררו בעלי נחלות ושאר בעלי נחלות התגוררו בנס ציונה הסמוכה. גם הפועלים שעבדו במושבה הגיעו מנס ציונה. דני בירן מספר, כי שמונה המשפחות או המתיישבים הראשונים בכפר אהרון היו מנס ציונה הסמוכה ואלה הם: אליאב זייצוב, דוד נוימן, משה שילביץ, אבינועם הוכברג, מיכאל לרר, יעקב לרר, אברהם קורטשיק ויהודה רבינוביץ'. האחרון הוא בנו של הסופר והעורך אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ' (אז"ר). דוד ניימן הוא בנו של מרדכי ניימן, מאנשי העלייה הראשונה, מחלוצי החקלאות בארץ ישראל וממקימי מזכרת בתיה. הוא התגורר בכפר אהרון יחד עם אשתו ברכה. בעל נחלה נוסף בכפר אהרון שמוזכר בארכיונים הוא דוד פינק שהיה חבר ועד המושבה נס ציונה.

טקס חנוכת המושבה

טקס רשמי של חנוכת המושבה נערך ברוב עם בקיץ 1926 כנראה ביולי (יש חילוקי דעות לגבי התאריך המדויק) עיתון "דואר היום" בעריכתו של איתמר בן אבי מדווח על הטקס בהרחבה במאמר (7.7.1926) המתפרסם על פני כמה טורים תחת הכותרת: "חגיגת יסוד כפר אהרון". להלן כמה קטעים מהמאמר: "החגיגה נערכה סמוך לכ' תמוז, יום הזיכרון של הד"ר הרצל, והשתתפו בה הרבה אורחים ממושבות יהודה... המקום של המושב נמצא על גבעה רמה בין נס ציונה ורחובות, ממנה נשקף מראה נהדר, פרדסים עם עליהם הירקרקים, האדמה משתרעת במישור פורה ודשן. לאט-לאט מתמלאות הגבעות עם אורחים חוגגים, באים מי ברגל ומי ברכב, באים במכוניות ובאים בקרונות. בשעה החמישית אחה"צ עולים ב"ב הישוב-החקלאי על הבמה, הקהל מצטופף מחכים לדברים חיים, על הבמה יושבים האב פ. אהרונסון ובנו, ב"כ הפיק"א, וב"כ "קהילת ציון" ועוד. עובד בן-עמ"י פותח את החגיגה ואומר: "לפני שנה עמדנו על גבעות אפולניה הרומאית שנבנתה על דם וחרבות ישוב יהודי וחרשנו את המקום השומם והפראי על-ידי יצירת ישוב חקלאי, הנחנו יסוד לבניין "הרצליה". כיום אחרי עבור שנה ושוב פעם ביום הזיכרון להד"ר הרצל אנו מניחים אבן פינה לנקודה ישובית חדשה. מייסדים את כפר אהרון. שמואל אוסטנשינסקי מברך את החוגגים בשם האיכרים. ל.שמואלי בשם קהילת ציון נושא נאום נלהב. ככל הנראה כתב את המאמר איתמר בן אב"י ("סופרינו המיוחד") וסביר להניח שאף נשא דברים בטקס. רבים מהנואמים בטקס, מזכירים בנאומיהם את אישיותו, פעלו ותרומתו של אהרון אהרונסון למפעל ההתיישבות בארץ ולחקר הצומח והיותו "אגרונום בחסד עליון. הוא אהב את הטבע וטבע מולדתו במיוחד". עוד בין המברכים והנואמים בטקס: א. פרידמן בשם ארגון פיק"א, משה אפרים אפרתי מנס ציונה, גרבוסקי בשם רחובות, יוסף גולדשטיין בשם "בני בנימין" וכסלר מזכרון יעקב, מר זמל בשם ועד נס ציונה וכתריאל רפופורט מנס ציונה. אחרי סדרת הנאומים הוזמן הקהל להניח אבני יסוד למושבה. הראשונה הייתה הזקנה לרר (פייגה לרר א.א) שהניחה את היסוד לבניין נס ציונה לפני 45 שנה, את האבן השנייה הניח הזקן פ. אהרנסון אבי המנוח.

חיי היום יום במושבה כפר אהרון

עיקר הפעילות החקלאית במושבה היה גידול ואחזקת פרדסי הדרים. היו כמה רפתות. לרוב בעלי הבתים במושבה היו משקי עזר ובהם גידלו תרנגולות, סוסים, שובך יונים ובעלי חיים אחרים. שירותים חיוניים כמו קניית מצרכי מזון, בריאות וכיוצא באלה קיבלו תושבי המושבה בעיקר במושבות הסמוכות אליה נס ציונה ורחובות. את המושבה כפר אהרון ניהלה אגודה שיתופית. במשך השנים נעשו ניסיונות להגדיל מספר תושביה ולהרחיבה. אולם מסיבות שונות לא הורחבה. היה רעיון לצרף למושבה כחברים מהמושבה פועלים תימניים ואחרים אולם כנראה הייתה התנגדות לכך וחוסר התלהבות לרעיון מצד ראשי המושבה. בתחילת 1947 התגבשה תוכנית להקמת בתים על שטח של כ-200 דונם שרכשה קק"ל מהתושבים. קק"ל ביקשה להפוך את המושבה ל"מקום עירוני" ואילו חברים בוועד המושב התנגדו לכך וטענו כי יש לשמור על צביונו החקלאי הכפרי של המושב. לבסוף התוכנית להרחיב את המושבה לא התממשה. בראשית 1950 הורחב הכפר על-ידי הוספת 50 משפחות, רובם עולים יוצאי בולגריה. התושבים החדשים הפכו לרוב התושבים במושבה הקטנה. רבים מהם לא היו בעלי רקע חקלאי שורשי ולא עמדו על שמירת הצביון החקלאי של המקום ורובם לא התנגדו לסיפוח המושבה לנס ציונה. ב-1950 סופח שטח המושבה למועצה המקומית נס ציונה וברבות השנים נטמעה נבלעה בתוך נס ציונה והפכה לשכונה עירונית של נס ציונה - שכונת כפר אהרון. תמר טוכלר, סמנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת מספרת כי ביקרה באחרונה בשטח עליו שכנה המושבה בית אהרון וצילמה במקום. לדבריה נותרו במקום מספר מבנים מתקופת המושבה ויש לחשוב על דרך איך משמרים את המבנים ומנציחים את סיפורה ההיסטורי של המושבה.

למה לא התרחבה ו"נעלמה" המושבה

ארגון "בני בנימין" הקים ארבעה ישובים: נתניה, הרצליה אבן יהודה, כפר אהרון, יש אומרים חמישה ומוסיפים גם את צור משה, כולם ישובים הקיימים עד היום והעומדים בפני עצמם, שגדלו והתרחבו. נשאלת השאלה מדוע כפר אהרון לא הפך לישוב חקלאי העומד בפני עצמו כמו שאר הישובים שהקים בני בנימין? לשאלה זו משיב חוקר ההיסטוריה דני בירן בהרצאתו ביום העיון על "בני בנימין" ואומר: "כפר אהרון נשאר מחובר בטבורו לנס ציונה מיום לידתו ועד היום. הכפר כלל 24 נחלות שבהן נבנו 12 בתים מתוכם רק ב-8 בתים התגוררו מתיישבים. הקשר בין המושבה לאגודת בני בנימין התרופף עם השנים, כפר אהרון נפל בתווך בין הגופים המיישבים, מצד אחד בני בנימין והתאחדות האיכרים ומאידך קק"ל והמרכז החקלאי".