הפרופסור רונית סצ'י פאינרו נולדה בארץ. כשהייתה בכיתה א' עברה לוונצואלה עם הוריה ואחיה הגדול למשך כשש שנים, במסגרת שליחות ההורים שניהלו שם מיזמי בנייה. כשהייתה בגיל 12 שבה המשפחה ארצה והתגוררה בחולון. בכיתות י"א-י"ב, לאחר מעבר המשפחה לרמת אביב, למדה בגימנסיה בבגרות מוגברת במקצועות המדעים, בפיסיקה, במתמטיקה, בכימיה וגם באנגלית. סצ'י פאינרו: "לפני השירות הצבאי התלבטתי במה לבחור, הייתי פעילה מאוד בתנועת הצופים גם כמדריכה וגם כרשג"דית וגם רקדתי באופן מקצועי בלט קלאסי ומודרני, כאשר הריקוד תפס מקום גדול בחיי. כבר אז הבנתי שאפשר לעשות הרבה דברים במקביל - גם צופים, גם ריקוד וגם את מסלול הלימודים המאתגר בתיכון. כל עוד נהנים הכל בסדר, הבעיה מתחילה כשאתה מפסיק ליהנות. אני אהבתי את כל מה שעסקתי בו, ובצומת החיים טרם השירות הצבאי, הייתי צריכה להחליט האם להגשים בגרעין הנח"ל של הצופים, האם לבחור בשירות כרקדנית מצטיינת, או ללכת לעתודה בתחום של רפואה או הנדסת אווירונאוטיקה, והיו גם תחומים אחרים שהוצעו לי".

כיצד בחרת לבסוף את מסלול השירות הצבאי?

סצ'י פאינרו: "בסופו של דבר בחרתי במסלול פרקטי של קד"צ ברפואת שיניים כי חשבתי שאולי כדאי להתמקד במסלול של שירות במשך שנתיים ולא במסלול ארוך של עתודה שאולי בסיומו ארצה בכלל משהו אחר. במהלך השירות הצבאי, אבי ז"ל חלה בסרטן הקיבה ואז שיניתי כיוון מקצועי והחלטתי שהדבר הכי חשוב מבחינתי הוא להמציא תרופה חדשה, בתמימות של ילדה בת 19 שמאמינה שהיא תצליח להמציא את התרופה ושזה יהיה פשוט וקל".

כיצד מחלתו של אביך השפיעה על בחירתך האקדמית?

סצ'י פאינרו: "ראיתי שגם כל החולים שמתו מהמחלה במחלקה בה אבי אושפז, מתו מתופעות הלוואי של התרופות. מה שלא הבנתי אז, הוא שללא התרופות הם היו מתים הרבה קודם. בחרתי בתחום של רוקחות כי שם ממציאים תרופות. למדתי תואר ראשון ברוקחות בבית הספר לרוקחות של האוניברסיטה העברית, ולאחר מכן עשיתי התמחות בתעשיה. כשסיימתי את תקופת ההתמחות, החלטתי לחפש מקום למסלול ישיר לדוקטורט בתחום שעניין אותי, למצוא תרופות שיכולות לרפא סרטן בטיפול ממוקד עם כמה שפחות תופעות לוואי, לשפר את איכות החיים בתקופת המחלה ולהפוך אותה למחלה כרונית שאפשר להתמודד איתה כמו מחלות כרוניות אחרות. כיום גם אם יש טיפול יעיל מאוד לסרטן, צריך להפסיק אותו או כי תאי הסרטן פיתחו עמידות לתרופה הזאת, או כי תופעות הלוואי כל כך קשות וכתוצאה מכך אי-אפשר להעלות את מינון התרופה למינון המתאים למיגור הסרטן וחייבים להפסיק את הטיפול". כמרצה באוניברסיטה, מלמדת סצ'י פאינרו פרמקולוגיה לתלמידי רפואה ומקפידה להדגיש בפניהם, שכל הרעיון של תופעות לוואי כמשהו שאנחנו לא מעוניינים בו או לא אמור לקרות אינו מדויק, כי התופעות הללו הן חלק ממנגנון הפעולה של כל התרופות, בוודאי התרופות הסטנדרטיות השכיחות, לא אלו החדשות המתוחכמות יותר שביניהן גם אלו עליהן היא עובדת.

מה ההכרח בתופעות לוואי של תרופות קיימות לטיפול בסרטן?

סצ'י פאינרו: "מטרת התרופות הקיימות היא להרוג תאי סרטן שמתחלקים מהר וכל עוד הן פועלות כך, הן ממשות את ייעודן. אבל יש גם את תופעות הלוואי של התרופות הללו כשהן תוקפות את שורשי השיער שמתחלקים מהר, או פוגעות בתאי האפיטל, אותם תאים המצפים את מערכת העיכול, מה שגורם לבחילות, הקאות ושלשולים, תופעות המזוהות מאוד עם חולי סרטן שמטופלים בכימותרפיה, או כשהתרופה פוגעת בתאי מערכת הדם וגורמת לאנמיה ומגבירה את הרגישות לזיהומים- כל אלו גורמים לנו להסיק שהתרופה לא טובה. זה מה שהתרופה יודעת לעשות, להרוג תאים שמתחלקים מהר, מה שנדרש הוא לכוון אותה למקום הנכון של הגידול ולא לאיברים הבריאים".