שורשים: קהילת יהודי לוב
לעומת מרוקו, אלג'יר וטוניס, שהיו בהשפעה פוליטית צרפתית ותרבות פרנקופונית במשך תקופה ארוכה, לוב הייתה בשליטה איטלקית מ-1911 ועד 1943. בתקופה זו עברו על לוב תהליכי מודרניזציה, אשר הטביעו חותם גם על הקהילה היהודית, שחבריה עסקו במקצועות רבים ומגוונים.
עם אנשי קהילה זו נמנו גם בני משפחתו של אלפונסו חסון (במקור חסן), שאותו פגשתי באקראי בחנות לרהיטים עתיקים בשוק הפשפשים ביפו. תוך כדי שיחה על פריטי ריהוט בחנות, גלשנו ברוח טובה לבדיחות פולקלוריסטיות אתניות. אלפונסו סיפר כי בתקופת מלחמת העולם השנייה ובשנים הראשונות שלאחריה, משפחתו עברה ימים קשים. "משום מה משייכים את השואה רק ליהודים האשכנזים באירופה ולא לספרדים בצפון אפריקה", מדגיש אלפונסו וממשיך לספר ולשחזר סיפורים על סבתו, אשת הברזל המטריארכאלית, הדמות הדומיננטית במשפחה, "תקיפה עד כדי כך שמפקד המשטרה היה מחשבן לה"...
אלפונסו המשיך וסיפר, כי בעת המלחמה, לוב הופצצה הן על-ידי הגרמנים והן על-ידי צבאות הברית, ובעת ההפצצות הם התחבאו במזבלה הגדולה שמוקמה ליד הרובע היהודי. "הפשיזם האיטלקי פגע גם ביהודי לוב ועודד את פרעות הערבים בהם, פרעות שנמשכו גם לאחר סיום המלחמה", כך משחזר אלפונסו בתמציתיות את סיפורי שורשיו ומשפחתו בצפון אפריקה.
מטריפולי לארץ ישראל: הוריו של אלפונסו
ב-1947, אמו ג'וליה, עם עוד כשמונים נערים ונערות, הוברחו לאיטליה וחיו בכפר קטן ליד רומא. היא שהתה במנזר תקופה קצרה, שם עבדה בין היתר בשטיפת כלים. באותה תקופה היו איטלקים טובים שעזרו להם. לאחר זמן מה, בעזרת הג'וינט, היא עלתה עם משפחתה לארץ, הישר למעברה בבאר יעקב. שם, בגיל שמונה עשרה התחתנה עם בן דוד בדרגה שנייה, מבוגר ממנה בשמונה עשרה שנה.
הזוג עבר לגור ביפו שם נולדו להם עשרה ילדים. אלפונסו, החמישי, כלומר האמצעי שביניהם, נולד בשנת 1961. "בחתונה של אחותי הגדולה, אמא שלי הייתה בהריון", צחק אלפונסו.
שיחתנו נקטעה לפתע על-ידי בחור צעיר דתי עם כיפה וזקן. הוא כינה את אלפונסו בשם צוריאל וביקש ממנו להשלים את המניין לתפילה בבית הכנסת הסמוך. אלפונסו הבטיח להגיע ובחיוך מתנצל אמר לי: "בחוג הדתי אני צוריאל, כל השאר קוראים לי אלפונסו. תראי, אלפונסו הוא שם מכובד, היה גם מלך ספרד בשם אלפונסו. רק לאחרונה פתרתי זאת בתשבץ..."
אני שואלת והוא עונה לי ברצון, בחביבות ובשמחת חיים. לרגע לא זכר איזה פרט, וללא היסוס טלפן לאמו בת ה-86 ושאל אותה. "אמא, מה נשמע מותק"? "ברוך השם, עשיתי מתוקים לחג, טיבלה"... לאחר שקיבל את האינפורמציה המבוקשת, חייך בגאווה: "אמא שלי הכירה את אמא של כחלון. שתיהן היו בבית הכנסת מושייף במושב זיתן". לאחר היסוס קל, הוסיף: "בצבא הייתי הנהג של איציק מרדכי. הייתי 'חולה עליו'... הוזמנתי גם לברית של יובל בנו, שהתקיימה בהר הצופים".
בבית דיברו עם הילדים טריפוליטנית, ומאוחר יותר, ההורים דיברו ביניהם איטלקית אם רצו שהילדים לא יבינו. גם השפה הערבית אינה זרה לו, הרי גדל ביפו, מוקף בשכנים ערבים. אביו, הוא מספר, היה תקיף מאוד והייתה יראת כבוד בפניו. סיפרו עליו שהיה כל כך חזק, "נתן מכה לחמור והוא נפל". "אבא שלי עבד ברסקו כטייח. כאשר ביקשתי ממנו כסף, הוא אמר לי, רוצה כסף, בוא תעבוד".
איש רב פעלים: הקריירה של אלפונסו
אלפונסו סיים בית ספר יסודי "שבטי ישראל", לאחר מכן למד שנה אחת בלבד בבית ספר ממלכתי דתי ובגיל 13 החל לעבוד. עשרים ושתיים שנה עבד כקצין בכיבוי אש, בגיל 40 השלים תעודת בגרות וגם השתלם בלימודי שלטון מקומי. עד גיל 30 התחביב העיקרי של אלפונסו היה כדורגל. תחביב זה הפך כמעט למקצוע. הוא שיחק כמגן וקשר שמאלי במכבי יפו ובמכבי רעננה.
בשנת 1983 התחתן עם בחורה ממוצא עירקי ונולדו להם שלוש בנות. הוא גאה בהן, בחתניו ובשלושת נכדיו עד מאד. הבכורה עובדת בהייטק, השנייה היא עו"ד והשלישית לומדת וגרה עדיין בבית. החתנים, לדבריו, הם כמו הבנים שלו. למרות החלטת אלפונסו ואשתו להתגרש, הם נשארו החברים הטובים ביותר, בתקופות שמחות וקשות כאחת. ככלות הכול, היא נשארה בשבילו תמיד אשת חייו, אם בנותיו וסבתא לנכדיהם.
בשלב מסוים החליט להיות עצמאי. הוא שכר שטח בצורת פרוזדור רחב וארוך, הפך אותו לחנות מבולגנת ומרתקת, עמוסה בחלקי ריהוט עתיקים מתקופות שונות, חפצי נוי בסגנונות מגוונים, מראות, שעונים עתיקים, שולחנות קטנים וגדולים, ספות וכורסאות. המראה הכללי הוא ססגוני, צבעוני ומרתק. רק הנבירה בחפצי הנוי ובחלקי הריהוט השונים, מצליחה לעורר הרגשת הרפתקה מלווה בנוסטלגיה, כנראה בזכות הסגנון הקולוניאלי, סגנון הרוקוקו המעוטר בקווים עגולים ועדינים, שמקורו בעיקר באנגליה, סגנון הבארוק האיטלקי המאופיין בבד סאטן וקטיפה עם דוגמאות של עיטורי זהב ופרחים ועוד סגנונות רבים אחרים. לרשותו עומד רפד חביב מאוד בשם יוסי, שמוצאו מבולגריה, איש מקצוע ותיק שמשפץ, מרפד ומחדש.
תוך כדי שיחה על הרהיטים העתיקים בחנות ועל מלאכת השחזור והריפוד, נפלה בחלקי הזכות לגלות פיסת היסטוריה גנאלוגית ואישית מעניינת מאוד. זאת ועוד: נוצר קשר הדוק בין המיקרו-היסטוריה של אלפונסו ומשפחתו לבין מקרו-היסטוריה קהילתית ולאומית.