ישנו ביטוי ישראלי שנקרא 'להשתין מהמקפצה'. לא יודע אם הוא קיים בעוד שפות. המשמעות שלו מבטאת מעשה פסול ופגום בעליל כאשר מי שמבצע את המעשה עושה את זאת בפומביות ובהתרסה מופגנת תוך כדי זלזול בלתי-נסתר באנשים העומדים מתחת המקפצה ובדעתם. ואולם הבעיה האמיתית לא עוצרת כאן כי למעשה ניתן להתרחק ולחמוק מגסי רוח כאלה; לא חייבים לעמוד מתחת המקפצה.. הבעיה היא כאשר אין לך מקום אחר לעמוד תחתיו מסיבה זו או אחרת, או אז אופפת אותך אחת המועקות שרובנו התנסנו בה בשלב מסוים מחיינו: מועקה של חוסר אונים. ילד בביה"ס מתנסה בה כאשר נקלע לדרכו ילד בריון שמציק לו ואין לאל ידו. בוס ישיר ואימתני שמתעמר באנשים תחתיו. אין לברוח מבוס כזה כי החלופה היא איבוד הפרנסה.
הרגשת המועקה וחוסר-אונים הנקראים לדרכנו בגין משתיני המקפצה אינה רק נחלת הפרט ולא פעם היא נחלת הכלל, זאת כאשר עם שלם למשל נקלע לשלטון נוקשה של מנהיגים בעלי עזות מצח אימתנים שאינם מתחשבים באזרחיהם ולא סופרים אותם, או כאשר פקידים ביורוקרטים מתעללים בציבור שלם ואין לאל ידו, או, ל-או הזה ביקשתי להגיע, כאשר מוקדים ציבוריים רבי עוצמה נשלטים בידי אנשים בעלי אג'נדה פוליטית שכופים אותה באופן ישיר ואגרסיבי על הרוב המוחלט בעם, הגם והדעות שלו אינן עולות בקנה אחד עם האג'נדה של רבי העוצמה השולטים במוקדים הציבוריים. ענף התקשורת הישראלית הינו דוגמה יפה ומזעזעת למוקד ציבורי המשליט כפייה כזו.
לא אלאה אתכם ואסקור בפניכם את תפקיד התקשורת בעידן הדמוקרטי כי הדברים ידועים לכל, על-כן אקפוץ ישירות לנושא שבשבילו התכנסנו: ענף התקשורת הישראלי מייצג אג'נדה פוליטית מוגדרת שכופה אותה בהתרסה על הרוב המוחלט בעם. למותר לציין כי האג'נדה הפוליטית של 'הרוב המוחלט' סותרת בתכלית את אג'נדת התקשורת המייצגת אד הוק את אג'נדת המיעוט, על-פי סקרי דעת קהל עכשוויים ובעשורים האחרונים.
דוגמאות לביטוי 'להשתין מהמקפצה' בענף התקשורת רבות מנשוא, ולפני כן הייתי רוצה לגעת בטיעון המתריס: לא חייבים לעמוד מתחת המקפצה ולהתלונן. במילים עדכניות: וכי מי אילץ אותך לצפות בערוצי 11, 12, או 13 ולהרגיש את הגשם החמצמץ שלהם מהמקפצה? לך לערוץ 20 החלופי המייצג את האג'נדה של 'הרוב המוחלט'. ובכן ועם כל הכבוד והאמפטיה ל-20, מוצר (11,12,13) שההשקעה בו מכומתת במיליונים אינו נמדד למוצר ששקלים ספורים הושקעו בו.
אתמול, שמונה ימים לבחירות, 8, החליטו ב-13 רשת להעלות סרט פרופיל שלם בן 70 דקות על האיש גנץ באמתלה "חייבים להכיר את
בני גנץ האיש שטוען לכתר ראש ה
ממשלה". וכי יש מי שלא הכיר עדיין את 'בני גנץ' הרמטכ"ל והפוליטיקאי המתמודד הטרי? ואמנם לא כולנו מודעים לעמדותיו הפוליטיות, גם לא כולנו יודעים על האיש לאחר שעלה על אזרחי והתאבק באבק העסקים, וגם כותב השורות אינו מכיר שום פרט על ניסיונו בניהול חברה עסקית ציבורית, אולם סרט הפרופיל לא עסק ולו במילה בשני אלה, לא במיומנותו העסקית גם לא בדעותיו הפוליטיות המדיניות והכלכליות. הסרט באורכו המלא עסק כל כולו בהאדרת קסמו האישי וניסיונו הצבאי של האיש גנץ בשרמנטיות גלויה. היה גם מאמץ לספח לאיש ניסיון 'פוליטי' וזאת כאשר נגזר עליו, מתוקף תפקידו, למרוח את אנשי צד"ל ולהוליכם שולל בכל הנוגע לנטישתם על-ידי צה"ל שברח מלבנון באישון לילה.
אוי לעונג ולהתמוגגות כאשר מגיעים לפינה המוסרית בפרופיל האיש: הבוס הרמטכ"ל מופז מפיל פקודה ישירה על המפקדים בכנס מג"דים: "אני רוצה 10 גופות בכל מרחב בו משתוללים פלשתינים", טרור ופשע לשמו, אך לא איש כגנץ ישלים עם פקודה בלתי מוסרית בעליל כזו. הוא אוסף את כל בעלי הדרגות שזה עתה קיבלו את הפקודה הטרייה מהרמטכ"ל ופוקד עליהם 'הוראה מתקנת' בזו הלשון: כבודו של הרמטכ"ל במקומו מונח אך פקודות אתם מקבלים אך ורק דרך ערוץ הפיקוד. בזאת הוא עקף את פקודת הרמטכ"ל ומנע מרחץ דמים בפקודה. אין ולא יהיו 10 גופות בכל מרחב בו משתוללים פלשתינים. עשו נא חשבון פשוט, הטעים גנץ: הכפילו את מספר המרחבים בעשר ותגיעו לתוצאות מחרידות של טבח. איש המוסר גנץ לא ממצמץ להכתים את מדינת ישראל ואת ראש המטה העומד בראש צבאה בפשע מלחמה מחריד שבוודאות גמורה עלול היה להתרחש, אילולא איש ושמו גנץ היה בסביבה. ערוץ 13 המקצועי כל כך היה עסוק בפרופיל האיש שלו עד שלא מצא לנכון לתת הזדמנות לרמטכ"ל לשעבר, איש חי וקיים שנמצא עדיין איתנו, להגיד את גרסתו לטבח שתכנן וזה עתה נקשר רשמית בשמו.
גנץ האיש הוא לא האיש שירד ממבצרו המוסרי גם לא בפני ראש ממשלה ומצביא כאריאל שרון שמגיע לשטח ומבקש מגנץ "להוריד, לא פחות, את כל המבתרים! למה זה עוד פה!"- השד יודע מה הכוונה ומה זה מבתרים אבל מה זה משנה - המסר העיקר.
גנץ: "רביב"
רביב: "כן"
גנץ: "יש דברים שאפשר להגיד אותם למצלמה, ויש דברים שאפשר לעשות אותם. מה לעשות שבאמת אי-אפשר ליישר מבתרים? מה לעשות שצריך לעשות את זה בצורה נבונה"?
רביב מתמוגג: "זה לא מצב שבאיזשהו מקום אתה אומר, ראש הממשלה, בוא נהנהן בראש וזה, אבל כשהוא הולך מפה אנחנו לא מבצעים"?
גנץ שוב: "לא, אנחנו, הנהון של נימוס, משאירים לכתבים בטלוויזיה, ואי-אפשר לפתוח באיו"ש כל פרדס, כל דבר. זה פשוט לא ראלי. זה אחלה לטלוויזיה. זה פשוט לא אמיתי. ואיפה שצריך עושים".
רביב מתמוגג. אבל מה הפואנטה? איפה העוקץ? הבנתי כי קראתם כמוני את תמליל הדברים לעיל והבנתם כמוני שגנץ היה בזמן הנכון במקום הנכון להציל את ישראל, אבל למה לכל הרוחות לא להוריד את כל המבתרים כדברי ראש הממשלה? מה הכוונה? איפה נפל ראש הממשלה ואיך גנץ הציל אותנו פעם נוספת מטביעה בים סוף? בוש ונכלם בבורותי. לא ירדתי לסוף דעתו של רביב המתמוגג ושל גנץ הלא מבתר.
כך פתחה
יונית לוי מהדורה דרמטית מרכזית בערוץ 12 הפעם, במהלך חודש מרס, יום רביעי 6.3.19: "שלום רב לכם ערב טוב. בני גנץ כמעט ואינו מדבר, ודאי אם לא מדובר באירוע מתוסרט, אבל הערב אנחנו מביאים תיעוד בלעדי מתוך כנס פעילים סגור. התחקירנית שלנו להבה בלום נכנסה בשבועות האחרונים להתנדב במטה גנץ, ובתחילת השבוע הוא פגש את הפעילים בשעת לילה מאוחרת על כוס בירה, ודיבר הרבה יותר ממה שדיבר עד עכשיו. הכתבה של חיים רגב". עוד כתבת פרופיל בת 12 דקות בפריים טיים, בפתח המהדורה המרכזית. עוד בחודש מרס.
הם משתינים עלינו אשכרה מהמקפצה בהתרסה מופגנת תוך כדי זלזול באינטליגנציה שלנו ואת השאלה לסיום אפנה הפעם לשופט העליון
חנן מלצר שמונה לעמוד בראש ועדת הבחירות המרכזית, שלא מזמן פרסם את אחת מהחלטותיו הענייניות בנושא התעמולה: "גופי התקשורת רשאים לשדר את נאום נתניהו רק באיחור של 10 דקות, כדי לתת זמן לעורכים להסיר מהנאום את תעמולת הבחירות". השאלה שלי לכבודו קצרה ועניינית: איפה אתה. איפה אתה. איפה אתה. וכול'.
