מאז ומעולם השכילה הפוליטיקה לייצר חיבורים משונים. אנשים בעלי השקפות מנוגדות חברו בעבר ליחידה פוליטית אחת, יריבים מרים ואפילו שונאים ידעו לשלב ידיים, חכמים הצטרפו לטיפשים ועלובים הצטרפו לאנשים כריזמטיים. בכל זה כבר הורגלנו.
ובכל זאת הצליחו הפעם, לקראת הבחירות שמעבר לדלת ממש, לחבור יחדיו אוסף של דמויות שכל אחת בפני עצמה היא סוג של כישלון ואכזבה. לא תועיל להם החבירה המשונה שכן הציבור אינו מטומטם לגמרי (כדברי השיר) ולא בקלות ימליך עליו ראש ממשלה דו ראשי לעת הזו ולזו שאחריה, עם היכנסו לתוקף של הסכם הרוטציה.
גנץ, כך מתברר, הוא כישלון מנהיגותי, עסקי ופיקודי. לא ארד כאן נמוך עד למפלס אליו הגיעו מבקריו, יריביו הפוליטיים. אזכיר רק שכרמטכ"ל היה דמות חיוורת עליה התרוצצו בדיחות רבות בשורות הצבא, כאיש עסקים נחל כישלון חרוץ ומהדהד בתפקיד המשמעותי היחיד אותו מילא, וכאישיות פוליטית הוא משוטט איפשהו בין גמגום רפה לדקלום משמים, מוצלח יותר או פחות בהתאם לרוח ששרתה על כותב התמליל לטלפרונטר. אצטט מומחה לשפת גוף שניתח את התייצבותו של גנץ אל מול המצלמות: "תנוחת גופו ותנועות ידיו מלמדות כי אינו מאמין לטקסט אותו הוא קורא מהמכשיר". יש מה להוסיף?
יעלון, שהיה למעשה גוייה פוליטית שאינה מגרדת את אחוז החסימה, הראה כישורים פוליטיים לא רעים עת ניצל את עובדת היות הרמטכ"ל גנץ טירון פוליטי וחסר ניסיון בתחום. יעלון הצליח למקסם כוח בצורה שאפילו הוא עצמו לא היה מעז לחלום עליו. מעבר לכך לא ניתן לומר הרבה זולת העובדה שיעלון אינו אדם רע אם כי בתפקידיו הציבוריים לא היה כוכב גדול, אם לנקוט לשון המעטה גורפת. העדר חזון ומעוף בתחום הביטחוני (עזה והמנהרות), פחד מוות מ"מה יגידו עליו" בתקשורת ובשמאל (פרשת
אלאור אזריה) ואפרוריות אישיותית - כל אלה הופכים אותו לדמות משעממת ונטולת ברק. על יכולת להוביל, לקבל החלטות ולהכריע גורלות ומדיניות - אין מה לדבר כלל.
מרכבה משונה
ה"כוכב" במירכאות בחבורת הלוזרים הזו הוא הריקא. כך אני מכנה את
יאיר לפיד מאז ומעולם, עוד מתקופת ישיבתו בכורסת המראיין ממנה הרבה לצחקק צחקוקים מלאכותיים ומאוסים אל מול כל מרואיין. אדם שבדבריו לא טמון שום תוכן אמתי, שבשבת כמוה טרם ראינו כאן, ומעל הכל דמות הנעדרת יכולות בכל תחום הרלוונטי לניהול חיינו כאן. אינני חסיד של תוכניות הטמבלוויזיה אך מי שרוצה לראות בבואה מציאותית של הריקא לפיד יתכבד נא ויצפה בקטע בו
ליאור שליין מגחיך את הריקא, מציגו במערומיו ומדגים את אופיו הדומה לזיקית תוך הבלטת חוסר כישוריו כמעט בכל תחום. קטע מאלף ובו ציטוטים, קטעי סרטים ודוגמאות רבות מכדי שאוכל לפרטן כאן. מי שייהנה לצפות כיצד עושים מבשר ודם קציצות מוזמן לצפות בהנאה.
הדמות הרביעית הרתומה למרכבה המשונה הזו היא
גבי אשכנזי. דמות שנויה במחלוקת, עם דימוי ציבורי בעייתי אשר קופת השרצים של פרשת הרפז ועבר כלכלי רצוף סימני שאלה דבוקים לו לגב כחטוטרת אין חפץ בה. מעבר לזה אין הרבה מה לומר, וגם זו אמירה.
המשעשע הוא שככל שעובר הזמן מתגלה ברבים ערוות החיבור הכושל הזה, חיבור שאינו חיבור. על-פי המתפרסם המחלוקות רבות, המטות מתנהלים בנפרד במקרים רבים מדי, איש אינו סופר את השני, המתח גדול והמשקעים נוצרים. כמובן נעשה ניסיון לשדר חזית אחידה ומלוכדת אלא שהתקשורת הנשכנית מפתיעה כאן לטובה (שמא כחול לבן לא מספיק שמאל?....) ומוציאה בגילויים יומיים הרבה אוויר מן הבלון הזה. "גנץ לא בוטח באיש משלושת השותפים", "לפיד מתנהל כמו דיקטטור ורק מול המחנה שלו", "מי המדליף מהישיבות הסגורות" ועוד ועוד פרשיות וסיפורים.
ולסיום משהו משעשע במיוחד. הניסיון להסתיר לגמד או להצניע את העובדה שבחלוף שנתיים מחצה כל מי שחפץ בגנץ כראש ממשלה יקבל את הריקא לפיד הוא הגיוני ובוודאי משרת את המרוץ אחר המנדטים. בישראל אין היום הרבה מצביעים הסבורים שהריקא מתאים, גם זה בלשון המעטה. אלא שהריקא פועל כאילו טמון בו עצמו מנגנון להשמדה עצמית של כחול לבן ולאחרונה בכל יום, לעתים יותר מפעם ביום יוצאת ממנו או ממקורביו התזכורת "לא יעלה על הדעת שנוותר על הרוטציה". כל תזכורת כזו מבריחה מצביעים נוספים.
כחול לבן זה הרקיע, כחול לבן זה הדגל, כחול ולבן אלה מילים של שיר. לשעטנז המשונה שתואר לעיל מתאים יותר השם "אפור ושחור".
