בין בן-גוריון לבין נתניהו

בימים אלה עומד בנימין נתניהו לעבור את דוד בן-גוריון בבחינת אורך תקופת כהונתו כראש-ממשלה בסה"כ בכל הקדנציות של שניהם (בתקופת כהונה רציפה הוא כבר חלף על פניו זה מכבר). יש לציין כי כל אחד מהם הופיע על בימת ההיסטוריה בזמן האחד בלבד האפשרי והנכון לעם ולו ותרם (בתקווה שנתניהו עוד יוסיף ויתרום) את תרומתו המשמעותית ביותר. אולם למרות נסיונם של רבים מחסידי נתניהו להציגו כעת כגדול ראשי הממשלה שהיו עד כה בישראל וגם אורך תקופת שלטונו יוכיח, יש להעמיד דברים על דיוקם. ראשית, מבחינה מתמטית פשוטה, הרי על ציר הזמן 13/16 גדול בהרבה מ-13/70 או אפילו 17/70. וכן, כמובן אין 13 שנה או אפילו 17 שנה בראשות הממשלה, כאשר המדינה בת 6.5 מיליוני תושביה היהודים כבר השלימה 60 - 70 שנה והיא ניצבת איתן בין האומות, מבוססת מדינית, כלכלית וצבאית, דומות כהוא זה ל-13 שנה מרגע הקמת המדינה על 600,000 תושביה היהודים ועד שנתה ה-16, כאשר מסביב יהום הסער, הכל עדיין ארעי ורעוע ורק מתחיל איכשהו להתבסס ולהתייצב. שנית, ימיה הראשונים של המדינה, בהן עמד דוד בן-גוריון בעוז בראשות ממשלתה, היו חשובים לאין-ערוך מימים אלה בבחינת קביעת גורלו של העם ועיצוב חייו במדינתו החדשה שזה עתה קמה, בכל תחום ותחום, מדינית, כלכלית, צבאית, חברתית, תרבותית ועוד. ניתן לפרט כאן עם עשרות ואולי אף מאות דוגמאות וכמובן לא אעשה זאת במאמר זה, אולם פטור בלא כלום אי-אפשר: זה עתה עברנו את יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות. שבוע עוצמתי וחשוב מאין כמוהו בחיי העם והמדינה, שבוע שכל-כולו מיסודו של דוד בן-גוריון. בשלישית, יש לזכור ולהזכיר את פעולתו המשמעותית והמכרעת של בן-גוריון בשנים שלפני הקמת המדינה כאשר למעשה הוא עומד בראש הישוב היהודי בארץ כבר החל מאמצע שנות ה-30 עת התמנה ליו"ר הסוכנות היהודית ולאחר מכן כאשר עמד בראש מנהלת העם ומעמדה זו הכריז בנחישות ובעוז רוח במאי 48 על 'הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל'. בנוסף, אם כבר הזכרתי את ההכרזה על הקמת המדינה, איזה הבדל עצום בין השניים מבחינת אומץ הלב, עוז הרוח ותעצומות הנפש: בן-גוריון עמד מול ארה"ב הגדולה והחזקה וכנגד עמדתה המוצהרת הכריז על הקמת המדינה ואזי עמד אל מול פלישתם של 7 צבאות ערב לארץ ישראל ויכול להם, ואילו ביבי שלנו לא מעז לבטל את חוק ההינתקות ולאפשר שיבה לישובי צפון השומרון רק 'כדי לא להרגיז את ארה"ב' ולא מסוגל להכריע ארגון טרור אחד קטן ועלוב בדרום. וכי איך היה אותו ביבי, לו עמד בראש מנהלת העם ב-48, מכריז על הקמת המדינה? אם כן, ביבי לעולם, לעולם, לעולם לא היה מעז לעשות זאת. ועד כאן לא דיברנו על צניעות וענווה, נהנתנות וגאווה... ובכן, עם כל הכבוד לנתניהו, ויש כבוד, פוליטיקאי ומדינאי מהשורה הראשונה שהצעיד את ישראל קדימה מבחינה כלכלית והביא לה הישגים מדיניים חשובים ביותר כגון הכרה אמריקנית בירושלים כבירת ישראל ובגולן כחלק ריבוני של מדינת ישראל, ובתקווה שיביא עוד הישגים מדיניים בהמשך באמצעות ידידו נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, הרי אין להעמידו בשורה אחת עם המשמעותי, החשוב והגדול ביותר בין ראשי הממשלה שקמו בישראל, דוד בן-גוריון אשר לפניו לא היה כמוהו ואחריו לא יהיה כמוהו, באשר השוואה שכזו הופכת את בנימין נתניהו באופן מידי לביבי (אם לא לומר ממש לביבונצ'יק).