לא בחיל ולא בכח

מהי בסופו של דבר הגדרתם, מעמדם של הצבא והמדינה? האם מדובר בערכים או בכלים? מובן שתשובה יש בצידה נגזרות כמו למשל טיבן ומקומן של הברכות לצמד-חמד זה בתפילה, ואחת שכזו ייתכן שאפשר לחלץ באופן עקיף מתוך עיונה המעמיק של פרופ' נחמה ליבוביץ' בפרשת במדבר 'האם מותר למנות את העם?' (עיונים בספר במדבר, עמ' 19 - 23). כבר בפתיחת הספר והפרשה מצווה ה' על משה 'שאו את ראש כל עדת בני ישראל... כל זכר לגלגלתם' (א, 2-1). הפרשנים הצביעו על סתירת הדברים לנאמר בספר שמות 'כי תשא את ראש בני ישראל... ונתנו איש כפר נפשו... זה יתנו מחצית השקל תרומה לה" (ל, 13-12) והם מנסים ליישב אותה בדרכים שונות. רש"י למשל אומר כאן: 'לגלגלותם: על-ידי שקלים - בקע לגולגולת. כלומר, מפרש את הכתוב בבמדבר בהמשך לכתוב בשמות, ובדומה גם פרשנים נוספים. לעומתם אומרים אברבנאל ונוספים שפירוש שכזה אינו תואם לפסוקים, שכן נאמר כאן במפורש 'לגלגלותם' ואין זכר למחצית השקל. לכן דומה שהמצווה בשמות למנות את העם באמצעות מחצית השקל לא הייתה מצווה לדורות אלא חד-פעמית בשל הצורך בגיוס הכספים לטובת בניית המשכן. ואילו כאן המצווה היא למנות לפי גולגולת 'ושומר מצווה לא ידע דבר רע'. ואם כן, שואלת החוקרת, מה היה חטאו של דוד (שמ"ב כד, 10-2) שמנה את העם שלא באמצעות שקלים ועל כך נענשו הוא וישראל קשות? דומה לפי הפרשנים (רלב"ג, אברבנאל) כי חטאו (טעותו) היה בכך שלא מנה את העם לצורך צבאי כלשהו אלא בעיקר למען תחושת העוצמה שלו, דהיינו שם מבטחו בגדולת העם ועוצמת הצבא ולא בה' לבדו. כל זאת, למרות אזהרתו הישירה של יואב שר הצבא שעליו הוטלה משימת המניין: 'ויוסף ה' אלוהיך... ואדוני המלך למה חפץ בדבר הזה?' (שמ"ב כד, 3), ובמקביל: 'ויאמר יואב, יוסף ה' על עמו... למה יבקש זאת אדוני? למה יהיה לאשמה לישראל?' (דה"א, כא, 3). מסכמת פרופ' ליבוביץ' ואומרת: 'כללו של דבר: אין הצבא והחיל אלא כלי הנצרך לשעתו ובעת הצורך, אך אין הוא כלי להתגאות בו ואינו ערך כשלעצמו' (שם, עמ' 23). מילים כדורבנות, ניסוח מבריק ואלמותי. הנה כי כן, על הצבא יש להוסיף כמובן גם את צורת ההתאגדות, מלמעלה או מלמטה, הנקראת 'מדינה'. בשני המקרים, שהם אחד בסופו של עניין, מדובר באופן מובהק בכלי ולא בערך כשלעצמו, ולו גם הכלי חשוב ביותר ולאורך תקופות ארוכות לא ניתן להתקיים בלעדיו. וזהו שורש הסיבה מדוע הברכות למדינה ולצבא, לכלים חשובים מאוד אך לא לערכים כשלעצמם, בתוך התפילה, שגויות ומיותרות לחלוטין באשר יש בהן סממנים בוטים של עבודת אלילים מודרנית ומטורללת בדמות האדרת הכלי ותפיסתו השגויה לחלוטין כערך, ועם זאת גם ניחוחות חריפים של פאשיזם בעצם האלהת המדינה והצבא ותפיסתם המטורפת בחינת ערכים כשלעצמם. 'לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי, אמר ה' צבאות' (זכ' ד, 6). 'ה' עז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום' (תה' כט, 11).