|
|
|
|
"בדוקטורט במכון ויצמן יצרתי מודל עכברי, שהיה מודל העכבר הטרנסגני השני בארץ. נחלתי הצלחה ופרסמתי מאמרים ב-PNAS וב-Cell, מה שהעניק קפיצה אדירה לעתידי האקדמי . הפרופסור גרונר הוא אדם יוצא דופן, ואחת ממעלותיו הבולטות שסללה את הדרך להתפתחותי האקדמית הייתה שהוא לא הפסיק להעניק לי הזדמנויות. אני באתי עם הרעיונות והוא נתן לי יד חופשית. כך למשל, כבר בשנה הראשונה הוא אישר לי לצאת לקורס יוקרתי בארה"ב שרציתי ללמוד בו. את הגישה הזאת שלו אני מיישמת אצלי במעבדה באופן הזה שאני לא 'יושבת על הראש' של הסטודנטים, לא בודקת מתי הם מגיעים ומתי הם הולכים, ואני מנצלת כל הזדמנות לשלוח אותם להשתלמויות ולכנסים בחו"ל" | |
|
|
|
לקראת סיום התואר הראשון ב-1983, הגיעה אברהם לשמונה חודשים לאוניברסיטה העברית והתאהבה בישראל. החיים בניו-ג'רזי היו טובים, היא מדגישה, אבל בארץ חשה שיש משמעות גדולה יותר לחייה כשהציבה לעצמה מטרות ברורות ומעשיות, בעוד שרוב חברותיה מהפרברים של ניו-ג'רזי התעניינו, לדבריה, בעיקר בחתונה וילדים, חיים שנראו לה שטחיים מדי.
מה היה הכוח המניע שלך להישאר בישראל?
אברהם: "אמנם גם אני התחתנתי צעירה יחסית והפכתי לאימא צעירה, אך אף פעם לא הסתפקתי בכך ותמיד רציתי קריירה שאותה בחרתי לבנות בארץ. ההסתגלות בשנים הראשונות בארץ זרה עם תרבות שונה לא הייתה כל כך פשוטה, למרות שדיברתי עברית וגם הייתה לי משפחה גדולה בארץ. עם זאת, בכל פעם שעלו בי הרהורי כפירה בגלל שעזבתי את ארה"ב, הרמתי ראש בגאווה על כך שהצלחתי לצאת מאזור הנוחות שלי ובחרתי במסע מאתגר הדורש מאמץ וחוסן נפשי".
מה היה השלב הבא במסע האקדמי שלך?
אברהם: "נרשמתי לתואר שני לטכניון ולמכון ויצמן למדע, התקבלתי למכון ויצמן לתוכנית קיץ, והפרופסור יורם גרונר, שהיה לימים המנחה שלי בדוקטורט, הציע לי ללמוד אצלו בתוכנית. לא יכולתי לקבל את הצעתו, כי היה עלי לשוב לארה"ב לעבוד לפני שאמשיך את לימודי בארץ. עשיתי אצלו פרויקט לפני תחילת המאסטר, לאחר מכן מאסטר ואז המשכתי לדוקטורט. עבודת המאסטר בחנה את המעורבות של גן שנקרא superoxide-dismutase בתסמונת דאון. גן זה מעורב ברדיקלים חופשיים והוא אחד הגנים שמתבטא בשליש יותר אצל אנשים בעלי תסמונת דאון לעומת קבוצת ביקורת של אנשים בריאים. הרעיון היה להסתכל על כל הגנים בנפרד, כדי לבדוק את השפעתם. המעבדה שלי התמקדה בגן הזה, שמטרתו לעכב רדיקלים חופשיים. במהלך המאסטר הבנו שמדובר בפרויקט גדול הרבה יותר, ומכיוון שהיו לי ציונים גבוהים עברתי לאחר שנה למסלול ישיר לדוקטורט.
מה היה המחקר שלך בדוקטורט?
אברהם: "בדוקטורט במכון ויצמן יצרתי מודל עכברי, שהיה מודל העכבר הטרנסגני השני בארץ. נחלתי הצלחה ופרסמתי מאמרים ב-PNAS וב-Cell, מה שהעניק קפיצה אדירה לעתידי האקדמי . הפרופסור גרונר הוא אדם יוצא דופן, ואחת ממעלותיו הבולטות שסללה את הדרך להתפתחותי האקדמית הייתה שהוא לא הפסיק להעניק לי הזדמנויות. אני באתי עם הרעיונות והוא נתן לי יד חופשית. כך למשל, כבר בשנה הראשונה הוא אישר לי לצאת לקורס יוקרתי בארה"ב שרציתי ללמוד בו. את הגישה הזאת שלו אני מיישמת אצלי במעבדה באופן הזה שאני לא 'יושבת על הראש' של הסטודנטים, לא בודקת מתי הם מגיעים ומתי הם הולכים, ואני מנצלת כל הזדמנות לשלוח אותם להשתלמויות ולכנסים בחו"ל. עם זאת ברור לכולם שיש לי דרישות גבוהות מאוד והם חייבים לתת תפוקה ולהראות תוצאות. הם מבינים את המטרות ולאן אנחנו שואפים להגיע. המעבדה שלנו לא נמצאת בוואקום ויש לנו שיתופי פעולה עם מעבדות מובילות בעולם. זה מה שהופך אותנו למעבדה בינלאומית מבחינת שאלות המחקר, האתגרים שאנחנו מציבים לעצמנו והתוצאות שאנחנו משיגים ומנסים להשיג בעתיד.
"פרופסור נוסף שהייתה עבורי מודל היא הפרופסור עדי קמחי, אישה מדהימה וחוקרת מדהימה, שקיבלה השנה את פרס ישראל. אנשים כאלה שמעניקים לסטודנטים את הבמה ואת החופש להצליח הם מודל והשראה לתחושה של 'גם אני יכולה לעשות זאת'".
|
|
|
באירוע פתיחת מרכז אופזיין לטיפול בפרקינסון
|
|
|
|
|
|
"בתחילת שנות ה-90 הגנים לחירשות עוד לא היו ידועים, וחשבתי שאוכל לתרום תרומה משמעותית ולהשאיר חותם בתחום הזה. ידעתי שאני חוזרת לארץ ושבארץ יש חוקרי גנטיקה של האדם שאוכל לעבוד עימם. ידעתי גם שהתחרות פה תהיה קשה מאוד ואני חייבת להודות שהייתי מחושבת מאוד בשיקולים שלי בבחירת תחום המחקר וזה השתלם. מצאתי את הגן הגורם לחירשות שהיה הגן השני הגורם לחירשות שנמצא בעכברים, תגלית שמיקמה אותי ממש בחזית של תחום המחקר הזה" | |
|
|
|
לאחר הדוקטורט נסעה אברהם לפוסט דוקטורט במכון הלאומי לחקר הסרטן במרילנד ארה"ב, שם שהתה חמש שנים. המדע בארץ הוא בין המובילים בעולם, היא מדגישה, אך יש חשיבות לא מבוטלת לשיתופי פעולה עם מעבדות ברחבי העולם. התקופה הזאת של פוסט דוקטורט בחו"ל, היא אומרת, חשובה לחוקר כדי לראות עולם ולפרוץ גבולות.
ספרי על המחקר שלך במודלים למחלות גנטיות בבני אדם?
אברהם: "עם סיום הדוקטורט שהתמקד בתסמונת דאון וגנטיקה של האדם (במסגרתו יצרתי מודל עכבר טרנסגני במעבדה), החלטתי להמשיך ולחקור מודלים כגון אלו. כך נסעתי לפוסט דוקטורט למכון הלאומי לחקר הסרטן במרילנד ארה"ב, במעבדה שההתמחות שלה הייתה חקר מודלים עכבריים למחלות גנטיות בבני אדם. יכולתי לבחור בין שתי אפשרויות: לייצר עכבר טרנסגני כמו בדוקטורט, או לקבל עכבר שכבר יש לו את המחלה ולמצוא אצלו את הגן הגורם למחלה.
"היום ניתן לייצר מודלים עכבריים בעלות נמוכה יחסית, בשיטת ה-Crispr למשל, אך אז נדרשו מאה אלף דולר כדי לייצר מודל אחד של עכבר טרנסגני. תמיד חשבתי קדימה ולא רציתי להקים מעבדה בארץ שתצטרך להישען על תקציבים בלתי סבירים, לכן בחרתי עכברים שכבר יש להם את המחלה ויש למצוא אצלם את הגן. השיטה הזאת הייתה אז בראשיתה ולכן הפוסט דוקטורט שלי במחקר זה נמשך ארבע שנים וחצי. היום בעזרת הטכנולוגיות החדשות ועם קצב התפתחות המדע, מחקר כזה עשוי להימשך אולי חודשיים".
מדוע בחרת לחקור דווקא מודל עם חירשות?
אברהם: "בתחילת שנות ה-90 הגנים לחירשות עוד לא היו ידועים, וחשבתי שאוכל לתרום תרומה משמעותית ולהשאיר חותם בתחום הזה. ידעתי שאני חוזרת לארץ ושבארץ יש חוקרי גנטיקה של האדם שאוכל לעבוד עימם. ידעתי גם שהתחרות פה תהיה קשה מאוד ואני חייבת להודות שהייתי מחושבת מאוד בשיקולים שלי בבחירת תחום המחקר וזה השתלם. מצאתי את הגן הגורם לחירשות שהיה הגן השני הגורם לחירשות שנמצא בעכברים, תגלית שמיקמה אותי ממש בחזית של תחום המחקר הזה".
בסיום הפוסט דוקטורט קיבלה אברהם מספר הצעות, ולבסוף הגיעה ב-1996 לאוניברסיטת תל אביב במעמד של מרצה בכירה, שם הקימה מעבדת מחקר העוסקת בגנומיקה בדגש על חירשות. ההתמקדות בתחילה הייתה בגנטיקה, שהפכה עם הזמן לגנומיקה ולאפיגנטיקה.
|
|
|
|
|
"כיום אנחנו יודעים שיש מאה גנים הגורמים לחירשות תורשתית, אבל בשנות ה-90 כשהתחלתי לחקור לא ידעו עליהם דבר. ידעו שיש גנים לחירשות כי כבר יצרו עכברים חירשים שבאמצעותם הבינו שגן החירשות עובר בתורשה, אבל לא ידעו מהו. לאורך 22 שנה במחקר במעבדה שלי מצאנו 20 גנים מתוך 100 מאותם גנים, חלקם בשיתופי פעולה עם חוקרים מחו"ל. בהרצאותי אני מראה מפה של הכרומוזומים ללא הגנים לחירשות שהייתה רלוונטית כשהקמתי את המעבדה ומשווה אותה למפה נוספת של הכרומוזומים עליה מצוינים כל 100 הגנים לחירשות כפי שידועים היום. ההשוואה ממחישה את ההבדלים בצורה חדה" | |
|
|
|
מדוע בחרת להגיע לאוניברסיטת תל אביב?
אברהם: "ראשית, היו לי פה מנחים נפלאים כגון הפרופסור אילנה גוזס והפרופסור יוסי שילה, שניהם מצליחים מאוד בקנה מידה עולמי. אמרתי לעצמי שאם הם הצליחו לעשות זאת, גם אני יכולה. בנוסף, הרגשתי שבאוניברסיטת תל אביב יש חלל גדול שניתן למלא בחידושים. אני אדם אנרגטי מאוד, אוהבת ליצור ולבנות דברים חדשים ולהניע אותם וגם אוהבת לעבוד עם הרבה אנשים. הייתה לי תחושה שהתבררה כנכונה, שבאוניברסיטת תל אביב יש את הבסיס לעשות זאת, המסגרת פה אינה מקובעת ונוקשה, אלא פתוחה לרעיונות חדשים. יש פה נכונות לבנות וליצור, ויחד עם הרבה אנשים מוכשרים הצלחתי ליישם הרבה מהמיזמים שלי במהלך 22 השנים שאני פה. גם כאשר היה פחות תקציב ופחות תשתיות מחקר, תמיד ניתן דגש על לימוד ותרגול".
כמה גנים לחירשות נמצאו עד היום?
אברהם: "כיום אנחנו יודעים שיש מאה גנים הגורמים לחירשות תורשתית, אבל בשנות ה-90 כשהתחלתי לחקור לא ידעו עליהם דבר. ידעו שיש גנים לחירשות כי כבר יצרו עכברים חירשים שבאמצעותם הבינו שגן החירשות עובר בתורשה, אבל לא ידעו מהו. לאורך 22 שנה במחקר במעבדה שלי מצאנו 20 גנים מתוך 100 מאותם גנים, חלקם בשיתופי פעולה עם חוקרים מחו"ל. בהרצאותי אני מראה מפה של הכרומוזומים ללא הגנים לחירשות שהייתה רלוונטית כשהקמתי את המעבדה ומשווה אותה למפה נוספת של הכרומוזומים עליה מצוינים כל 100 הגנים לחירשות כפי שידועים היום. ההשוואה ממחישה את ההבדלים בצורה חדה".
את היית למעשה בין מובילי מחקר הגנים לחירשות כבר מתחילתו.
אברהם: "מעבדת המחקר שלי הייתה אחת המעבדות המרכזיות בבניית מפה זו, גם בשל העובדה שהייתי בין מובילי המחקר כבר מתחילתו, כמו גם סדר היום שלי להיות תמיד בחזית המחקר בתחום. לאיזון בין מחקר ולימוד הייתה תרומה מכוננת לתחילת המחקר על הגנים לחירשות. לדוגמה, כשהתחילו לעבוד בסרטן על ננו-חלקיקים המסמנים לגנים מתי לעבוד ואיך, מיד הצטרפתי גם אני למחקר דומה בתחום ליקוי השמיעה. אני מלמדת קורס על גנומיקה, תחום המתחדש ומתעדכן כל הזמן, וכשהתחלתי ללמד על חקר הגנים בסרטן (סמוך לפרסום הראשון על כך), אף אחד עדיין לא חקר נושא זה בחירשות, אבל אני כבר ידעתי שזה הדבר הבא. המאמר שלנו היה בין המאמרים הראשונים על מיקרו-RNAs שפורסם ב-2009 בכתב העת PNAS.
"המאמר הראשון שפרסמתי במרס 1998 ב-Science סימן את פריצת הדרך בקריירה שלי ושם אותנו על מפת המדע העולמית. הגשתי את המאמר הזה עוד לפני שקיבלתי את מענק המחקר הראשון ולאחר פרסום המאמר קיבלנו את מענק המחקר הראשון ממשרד הבריאות עם תקציב של 75,000 דולר, שבעזרתו הצלחנו למצוא במעבדה את הגן הראשון מני רבים הגורם לחירשות. הניסויים היום מתוחכמים כמובן הרבה יותר וגילוי גנים לחירשות דורש הרבה פחות זמן וכסף".
בעקבות המאמר הראשון קבלה אברהם פניות רבות לכתוב סקירות בנושא, מה שהעיד על הכרה בה כמומחית בתחום בקנה מידה בינלאומי. מחקר הגנים לחירשות הוביל אותה לעבוד בצורה הדוקה עם רופאים וקלינאים, כי המחקר שלה כולל מחקר גנטי במעבדה וייצור מודלים עכבריים, שמטרתו העיקרית היא לעזור לאנשים הסובלים מליקוי שמיעה. צוות המחקר שלה עובד בשיתוף פעולה הדוק עם בתי חולים בכל רחבי הארץ, מהם מקבלים את המידע על המשפחות עם החירשות. הרופאים הם אלו המקבלים את המטופלים, לוקחים את בדיקות הדם ומכירים את ההיסטוריה הרפואית של המטופל. כל משפחה עם חירשות המגיעה לקליניקה עוברת אבחון שגרתי, ואם באבחון זה לא נמצאת הסיבה לליקוי השמיעה במשפחה, המשפחה מופנית למעבדה של הפרופסור אברהם.
|
|
|
עם צוות המעבדה בינואר 2015
|
|
|
ריפוי בשיטת קריספר (Crispr)
|
|
|
|
"במעבדה שלנו, כמו בהרבה מעבדות אחרות בעולם, אנחנו מנסים לעשות ריפוי לליקוי שמיעה באמצעות ה-Crispr. מדובר בשיטה חדשה יחסית בעזרתה יוצרים שינויים ממוקדים בדנ"א של מודלים למחלה על-מנת לתקן ליקוי בגן. כיום עלות השיטה נמוכה יחסית וניתנת לביצוע בתוך יום אחד בלבד. כאשר מדברים על המהפכה בגנטיקה וגנומיקה, לעידן שיטת Crispr יש חלק מכריע במהפכה המחקרית הזאת, המאפשרת ביצוע שינויים בדנ"א בצורה מהירה וזולה מאוד. יש גם לתת את הדעת לשיקולים אתיים, כי היכולת לבצע שינויים בדנ"א עלולה להיות מסוכנת ומנוצלת לרעה" | |
|
|
|
במה השתנה אופי המחקר לאורך השנים?
אברהם: "ב-1996 התבססנו על מחקר כי עדיין לא הייתה אפשרות לעשות בדיקה גנטית לחירשות בקליניקה, לכן כל מקרי החירשות הופנו אלינו למעבדה. כיום קיימות מספר בדיקות יעילות שמצאנו במעבדה, והרופאים מיישמים אותן אצלם בקליניקה כבדרך השגרה ורק אם לא מוצאים את הגן לחירשות באמצעות בדיקות שגרתיות אלה, המשפחה מופנית אלינו להמשך בירור. חשוב היה ליצור ולשמור על קשרים חיוביים עם רופאים, עם בתי החולים, עם האחיות, ועם כל בעלי התפקידים הרלוונטיים, כי אני לא עושה את העבודה הקלינית אלא רק את העבודה המחקרית שמיושמת בקליניקה באמצעות קשרים אלה".
כיצד אתם מתווכים לציבור לקויי השמיעה את המידע על הגנטיקה של החירשות?
אברהם: "לאורך השנים ייחסנו חשיבות רבה גם להסברה לציבור הרחב על הגנטיקה של החירשות. כתבנו ופרסמנו מדריך בשתי שפות, ערבית ועברית, שאנו מעדכנים אחת לשנתיים עם כל המידע על הגנטיקה של חירשות ועל גנים אופייניים לאוכלוסיות היהודית והערבית בארץ. המדריך מיועד למשפחות שיש בהן ליקוי שמיעה וגם למטפלים ואנשי מקצוע המלווים את המשפחות הללו. אנחנו חוקרים חירשות על כל סוגיה בכל רצף הגילים, מלידה עד זקנה, כי הגיל בו מתחילה חירשות שונה מאדם לאדם וכולל כאלה שנולדים חירשים, אחרים שמתחילים לאבד שמיעה בגיל הילדות או ההתבגרות או בגיל מבוגר יותר, כולל גיל זקנה. גיל הזקנה, שאנו מתחילים לחקור, הוא תחום מחקר רחב מאוד, כי היום ידוע שאיבוד השמיעה בגיל הזה מלווה גם בירידה ביכולת הקוגניטיבית.
מהי מטרת המחקר העיקרית?
"האתגר המחקרי שלנו הוא להבין את הגורמים לליקוי השמיעה ולחירשות, לבחון את המנגנון התקין לעומת הלקוי ולחפש את השינוי בדנ"א הגורם לליקוי. ליקוי השמיעה הוא תורשתי אצל כ-50% מאוכלוסיית לקויי השמיעה. כלומר, קיים אצלם פגם כלשהו בדנ"א. היום אנחנו יודעים לחפש גורמי חירשות גם באפיגנטיקה ולא רק ברצף הדנ"א. כלומר, להתמקד במבנה הדנ"א ובבקרה שלו ולא רק ברצף עצמו. המחקר שלנו מנסה להסביר את כל המערכת המורכבת הזאת של אוזן קורסת ואיך נוצר ליקוי שמיעה או במקרה החמור יותר, חירשות, בכל טווח הגילים. למזלנו, רוב האנשים הלוקים בשמיעתם מביעים נכונות להשתתף במחקר וקל לגייס אותם כי בלעדיהם המחקר אינו אפשרי".
ספרי על שיטת המחקר
אברהם: "מצד אחד אנחנו מאתרים את הגנים ואת השינויים בדנ"א אצל המשפחות, אבל כדי להגיע לריפוי בעתיד ולהבין את המנגנון, אנחנו עובדים ברמה של תאים ומודלים. כל סטודנט אצלי במעבדה עובד על פרויקט אחר. יש לי סטודנט שאחראי, למשל, על ריפוי גנטי במודל עכברי ישיר לליקוי שמיעה שיש אצל בני אדם. היום אנחנו מתפרשים על כל התחומים, חיפוש גנים נוספים לחירשות, חקר המנגנון ומערכת השמיעה וגם עושים ריפוי גני בשיטת Crispr.
מהי שיטת Crispr?
אברהם: "במעבדה שלנו, כמו בהרבה מעבדות אחרות בעולם, אנחנו מנסים לעשות ריפוי לליקוי שמיעה באמצעות ה-Crispr. מדובר בשיטה חדשה יחסית בעזרתה יוצרים שינויים ממוקדים בדנ"א של מודלים למחלה על-מנת לתקן ליקוי בגן. כיום עלות השיטה נמוכה יחסית וניתנת לביצוע בתוך יום אחד בלבד. כאשר מדברים על המהפכה בגנטיקה וגנומיקה, לעידן שיטת Crispr יש חלק מכריע במהפכה המחקרית הזאת, המאפשרת ביצוע שינויים בדנ"א בצורה מהירה וזולה מאוד. יש גם לתת את הדעת לשיקולים אתיים, כי היכולת לבצע שינויים בדנ"א עלולה להיות מסוכנת ומנוצלת לרעה".
|
קידום קליני של המחקר - מבט לעתיד
|
|
|
|
|
|
"המטרה העתידית היא למנוע ליקוי שמיעה וחירשות, אך אנו עדיין בשלב בו לא לגמרי ברור כיצד ליישם זאת בבני אדם. לא מכבר פורסם על הקמת 43 חברות ברחבי העולם שמטרתן לקחת את המחקר שלנו ושל חוקרים רבים נוספים ברחבי בעולם ולהעביר אותו לשלב הבא. אותן חברות אמורות גם להעניק את המימון למחקר וגם לבצע את היישום של העבודה הקלינית. הבשורה הזאת מעודדת מאוד מבחינתנו, כי החברות הללו שקמו רק בשנים האחרונות, עשויות לקדם מאוד את התחום שלנו שנמצא מעט רחוק יותר מתחומי מחקר אחרים" | |
|
|
|
מה האופק היישומי לקידום מחקר?
אברהם: "המטרה העתידית היא למנוע ליקוי שמיעה וחירשות, אך אנו עדיין בשלב בו לא לגמרי ברור כיצד ליישם זאת בבני אדם. לא מכבר פורסם על הקמת 43 חברות ברחבי העולם שמטרתן לקחת את המחקר שלנו ושל חוקרים רבים נוספים ברחבי בעולם ולהעביר אותו לשלב הבא. אותן חברות אמורות גם להעניק את המימון למחקר וגם לבצע את היישום של העבודה הקלינית. הבשורה הזאת מעודדת מאוד מבחינתנו, כי החברות הללו שקמו רק בשנים האחרונות, עשויות לקדם מאוד את התחום שלנו שנמצא מעט רחוק יותר מתחומי מחקר אחרים. עד כה, ההתמקדות העיקרית הייתה במחלות חמורות יותר, ופחות מדענים חוקרים ופחות תקציבי מחקר הוקדשו לתחום החירשות".
ארגון הבריאות העולמי פרסם ש-466 מיליון אנשים סובלים מליקוי שמיעה המפריע להתפתחות, פוגע בתקשורת בינאישית, מגביל את היכולת לרכוש השכלה וגורם לירידה ביכולת הקוגניטיבית בגיל הזקנה. 'זהו נתון שלא ניתן להתעלם ממנו', קובעת אברהם. היום כאשר אנחנו יכולים כבר לרפא מחלות שבעבר לא שרדו אותן, אנחנו מבינים, היא מסבירה, עד כמה ליקוי השמיעה הוא משמעותי ודורש התייחסות. אחת ההוכחות לכך שהפתרון אפשרי היא אותן חברות שקמו, מה שמעיד על כך שיש סיכוי גבוה להצלחה המחקרית היישומית, כי בסופו של דבר, לחברות אלה יש אינטרס כלכלי והן משקיעות היכן שיש סיכוי להצלחה שתביא לרווח. אברהם וצוות המחקר שלה נמצאים בתקופה מרגשת מאוד של מחקר החירשות, עם התפתחויות רבות כמעט מדי יום, והמעבדה שלה באוניברסיטת תל אביב, היא מדגישה, מהווה את חוד החנית של המחקר בארץ ואף בעולם.
עד כמה חשובים שיתופי פעולה בינלאומיים כדי לעמוד בחזית המחקר?
אברהם: "כדי לעמוד תמיד בחזית המחקר, יש חשיבות עליונה לשיתופי פעולה בינלאומיים ולהכרת המחקרים בתחום במעבדות אחרות בעולם. לכן העבודה שלי כוללת השתתפות בכנסים ברחבי העולם, שליחת חוקרים מהארץ להרצאות בחו"ל, שליחת סטודנטים לקורסים בינלאומיים ולהשתלמויות במעבדות בחו"ל והבאת חוקרים בעלי שם עולמי להרצות באוניברסיטת תל אביב. כל תגליות המחקר שלי כראש מעבדה, מתאפשרות בזכות הסטודנטים העובדים במעבדה שלי על בסיס יומיומי. תמיד צריך להדגיש לסטודנטים את המסר עד כמה עולם המחקר הוא עולם מרגש שטומן בחובו חידושים ותגליות שעשויים להשפיע על עתידם".
|
|
עם בנה דניאל בתערוכה של משרד המדע
|
|
|
|
|
|
|
"לאורך כל המסע האקדמי היו בסביבתי נשות מדע מצליחות שליוו אותי בדרכי, היו עבורי דגם לחיקוי והעניקו לי השראה, אבל אני חייבת להודות שהיו גם מודלים גבריים כאלה. בגלל הקונפליקט בקרב נשים צעירות בסוגיה כיצד לאזן בין משפחה עם קריירה, חשוב שיהיו בסביבתן נשים שעשו זאת והצליחו, כאלו שהן גם יוכלו להתייעץ עמן. נשים במעמד שלי תמיד נכונות לייעץ כי אנחנו רוצות שנשים בתחילת דרכן במדע יצליחו אבל חשוב שיבחרו את הבחירה הנכונה עבורן. אני מקווה שנשים רבות יבחרו במדע כי אנחנו לא יכולות להיות בעולם שבו רק גברים עוסקים במדע. כל אחת צריכה לדעת מה היכולות שלה, לאן היא שואפת ולמצוא את הדרך לממש זאת" | |
|
|
|
האם חשת לאורך הקריירה האקדמית שלך קושי בשל היותך אישה מדענית?
אברהם: "מעולם לא חשתי שיש משהו שאני לא יכולה לעשות בגלל שאני אישה, וזה נעוץ בעיקר בשורשים שלי מהבית. אימא שלי הייתה אשת עסקים מצליחה מאוד במשך 35 שנה, וקיבלתי ממנה את המסר שאני יכולה לעשות הכל. חינכתי גם את הבן שלי באותה הדרך. כשהילרי קלינטון רצה במרוץ הראשון שלה למפלגה הדמוקרטית בארה"ב ולא נבחרה, בני שהיה אז בן 16 בא ושאל אותי 'מדוע אישה לא יכולה להיבחר'?
"זה היה מובן מאליו שאעבוד ותהיה לי קריירה, זה היה בדנ"א של הבית בו גדלתי. כשראיתי שיש מקומות בעולם בהם נשים מתקשות להגיע לאן שהן רוצות, זה היה מוזר לי וגם היום זה מוזר, כי אני לא מבינה למה. חלק גדול מהסיבות לכך הוא חינוך, כמו גם תרבות, אבל את תקרות הזכוכית של התרבות אפשר לשבור".
מה סייע לך להיות מובילה בתחום המחקר שלך?
אברהם: "לאורך כל המסע האקדמי היו בסביבתי נשות מדע מצליחות שליוו אותי בדרכי, היו עבורי דגם לחיקוי והעניקו לי השראה, אבל אני חייבת להודות שהיו גם מודלים גבריים כאלה. בגלל הקונפליקט בקרב נשים צעירות בסוגיה כיצד לאזן בין משפחה עם קריירה, חשוב שיהיו בסביבתן נשים שעשו זאת והצליחו, כאלו שהן גם יוכלו להתייעץ עמן. נשים במעמד שלי תמיד נכונות לייעץ כי אנחנו רוצות שנשים בתחילת דרכן במדע יצליחו אבל חשוב שיבחרו את הבחירה הנכונה עבורן. אני מקווה שנשים רבות יבחרו במדע כי אנחנו לא יכולות להיות בעולם שבו רק גברים עוסקים במדע. כל אחת צריכה לדעת מה היכולות שלה, לאן היא שואפת ולמצוא את הדרך לממש זאת".
איך את מתנהלת בבחירות בין האישי והמקצועי?
אברהם: "הכל בחיים זה בחירות. כשיש לך קריירה וילדים אז יהיה לך פחות זמן לישון ולעיתים פחות זמן להיות עם המשפחה, כי תהיי חייבת להתמקד במאמר למענק מחקר. כיום קל לי יותר, כי בני כבר בוגר וחי בארה"ב, אבל אני עדיין ממשיכה להתמודד יום-יום עם בחירות גם ברמה האישית וגם המקצועית. החשוב הוא שאני תמיד שלמה עם מה שאני עושה. חשוב לציין שכיום גם גברים עושים בחירות. גברים בסביבתי יוצאים בארבע מהעבודה כדי להיות עם הילדים, וזה ביטוי לכך שהדגם של גברים כמפרנסים עיקריים השתנה".
כיצד לדעתך ניתן לקדם את ההתעניינות במדע ובמחקר?
אברהם: "אני סבורה שחשוב ביותר, כחלק מהחינוך, לדבר עם ילדים ובני נוער. הרציתי לא מזמן בכיתת תלמידים והופתעתי לטובה שהם שאלו שאלות על גנטיקה. אני שולחת מדי פעם גם את הסטודנטים שלי להרצות בפניהם, כי אנחנו חייבים להראות את ההתרגשות והתשוקה שיש במחקר ושמדע הוא דבר שפותח עולם. הדרך שלי הייתה ברורה כמעט מההתחלה, אבל יש סטודנטים שלא יודעים מההתחלה מה ירצו לעשות ולאן להתקדם ובסוף הם מקימים חברה ליישום קליני של תגלית מחקרית כזאת או אחרת. אם אתה עובד קשה ואוהב את מה שאתה עושה ויש לך את המניע הנכון, אתה תמיד תגיע ליעדך.
"הבן שלי מסיים עכשיו ללמוד בהרווארד בבית ספר לעסקים ולמד גם בייל ובאוקספורד. הוא ראה את ההצלחה שלי ושל אביו שגם הוא מצליח מאוד בתחומו ואני חושבת שבשביל ילדים לראות שהוריהם מצליחים ויש להם את המוטיבציה, חשוב מאוד להצלחה שלהם".
לאחרונה רצה אברהם למשרת נשיאת אוניברסיטת תל אביב והפסידה לפרופסור אריאל פורת ש"ראוי ביותר לתפקיד", כך היא מבקשת להדגיש, ומציינת שהיא שמחה על זכייתו. זאת לא הייתה החלטה פשוטה עבורה, כי אם הייתה נבחרת היה נותר לה פחות זמן למדע ולמחקר, מה שאולי היה משנה את מסלול הקריירה שלה.
מדוע היה חשוב לך לרוץ למשרת נשיאת אוניברסיטת תל אביב?
אברהם: "מעולם לא רצה אישה למשרה הזאת באוניברסיטת תל אביב, וחשוב לי מאוד להדגיש שלא הפסדתי כי אני אישה בדיוק כמו שלא הייתי זוכה לכהן במשרה הזאת בשל היותי אישה. מעבר לשאיפות שלי, חשוב היה לי להציב זאת כעובדה ושכולם יידעו שזה אפשרי. עד שרצתי לנשיאות האוניברסיטה אנשים לא התייחסו לעובדה שאני אישה, אבל מרגע שהכרזתי על כך התחילה 'שיחה' כי זה הרי לא דבר שכיח. בקרב חלק מהנשים הצעירות יש תחושה שהן לא יוכלו לעשות זאת ולא יצליחו. אני אומרת אולי לא תצליחי אבל את חייבת לנסות. אני לא יודעת אם זה קשור לתקרת זכוכית, או לתפישה שאני כאישה צריכה לעשות את ההקרבה הזאת, אבל זה מה שאני רוצה לעשות וזאת הבחירה שלי ולכן אני לא רואה זאת כהקרבה".
|
|