פסטיבל קאן הסתיים עם קצת תמיהה. כולם חיכו לסרט החדש של קוונטין טרנטינו (סרטו "ספרות זולה" זכה לדקל הזהב בפסטיבל קאן בעבר), וכשהגיע, לא זכה הסרט לכל התייחסות מצד השופטים. סילבסטר סטלון עורר התרגשות מה עם הקרנת העותק המשופר של 'רוקי 1'. סרטו של נשיא הפסטיבל, הבמאי המקסיקני אלחנדרו גונזלס איניאריטו, לא זכה בפרס, אבל השחקן הראשי שלו, חביאר ברדם, זכה בפרס השחקן הטוב ביותר.
פרס דקל הזהב הוענק ל"פרזיט", סרטו של בונג ג'ון-הו, שהפך בכך לקוריאני הראשון הזוכה באחד הפרסים היוקרתיים בעולם הקולנוע. כאמור, "היו ימים בהוליווד" של טרנטינו עורר סקרנות רבה, במיוחד משום שהוא הביא עמו כוכבים נוצצים כמו בראד פיט, לאונרדו די קפריו, מרגוט רובי. אך היו גם סרטים צנועים יותר, כמו "אדוני", המומלץ בחום וניתן לראותו גם בארץ בימים אלו.
אדוני, sir
נתחיל מהסוף: הוא קורא בשמה, ראטנה. ולאחר שהות קצרה היא קוראת בפעם הראשונה בשמו, אשווין, לא "סיר", כתמיד. כלומר, עכשיו, כשהם אנשים פרטיים, אין ביניהם משוואה של אדון ומשרתת.
הסרט מציג לנו "משרתים ואדונים" נוסח הודו. התסריטאית והבמאית ההודית רוהנה גרה מציגה נושא שהוא אולי נדוש במקצת: פערים חברתיים, כלכליים, תרבותיים בחברה, הפעם - בחברה ההודית. ראטנה, בת כפר שהתאלמנה בגיל 19 יוצאת לעיר הגדולה כדי להגשים חלום, ללמוד תפירה ואופנה, ובינתיים מתפרנסת בעבודת ניהול משק הבית אצל צעיר הודי ממשפחה עשירה ותרבותית. הצעיר ביטל חתונה קרובה שהמשפחה הוועידה לו בלי שהיה מעוניין בכלה מלכתחילה. הוא גם עובד בעסק המשפחתי של בניית בתים, בניגוד לאהבתו לעבודת העיתונאי שמילא בשהותו בארה"ב. ראטנה ערה למצב רוחו הירוד. הוא ער לנחישות שלה לצאת מהגורל שנכפה עליה ולמצוא את מקומה בעולם האופנה. משהו מתרקם ביניהם. הוא טוען שיש להם עתיד יחד, היא יודעת שלא יקבלו אותה בחברה כחברתו או אשתו לעתיד.
הדיאלוגים מינימליים וההתרחשות מתקיימת בעיקר בין המטבח ודלת היציאה/כניסה. מינימליזם זה מפנה את הצופה בעיקר לצד הוויזואלי להסיק מסקנות, לראות את ההבדלי המעמדות שהתסריטאית/ במאית מעמידה לפניו.
הצילום החוזר של פן (הפנית מצלמה בקו אנכי) מהבחור בחדרו עם המחשב והטלוויזיה, או יושב לשולחן עם סכו"ם ומבחר מנות, לבחורה היושבת על הרצפה, אוכלת באצבעותיה מתוך קערה אחת, אומר הכל. היא מודעת לכך שבכפר היא נחשבת לאלמנה וחייה גמורים. למרות זאת, היא יוצאת לעיר הגדולה ללמוד תפירה. היא גם מממנת את לימודי אחותה, כדי שגורלה ישפר, אבל היא בטוחה שאין שום אפשרות שחייהם ישתלבו. הוא דווקא חושב שכן. היא יודעת שתמיד יהיה מי שיזכיר לה שהייתה משרתת. לכן באה ההצעה: אמריקה. בשבילו – זו בריחה מכבלי המשפחה למקצוע שאהב. בשבילה - אפשרות להינתק מכבלי המעמד. לא מוזכרת בסרט המילה 'קאסט' – אבל כל מי שמכיר את חוקי היסוד בהודו, יודע כי הקאסטות – המעמדות, קובעות את חייו וגורלו של אדם שם. מי שנולד לאב מנקה רחובות יישאר כך לעולם. לאחרונה הסתמן פתרון: הודים רבים פשוט החליפו את דתם, וכך יצאו מבעית הקאסט שלהם ומהחיים הכפויים עליהם.
ניסו להשוות את הסרט לסרטי משרתות, לסיפור סינדרלה. לי הסרט מזכיר את "אישה יפה". שם האישה עוסקת ממש במקצוע העתיק, אבל גם היא, כמו בסרט שלנו, מסרבת לכל הסדר להיות הזונה הפרטית של הגבר העשיר ורוצה את כל הקופה, כל החלום. בסרט שלנו, הבחורה איננה אומנם ג'וליה רוברטס, אבל גם היא מודעת לכך שתמיד יהיה מי שיזכיר לה מאיפה באה. למרות זאת, הסרט משאיר אותנו לבנות לבד את ההמשך האופטימי: אמריקה.