לפני כשנתיים עלתה בלונדון הרטרוספקטיבה של דייויד בואי במוזאון ויקטוריה ואלברט V&A. תערוכה מהממת בעושרה ובעיצובה. כל חלק מעשרות החלקים שבה היה לקוח ממופע או תקליט שהוציא הזמר, המשורר והמעצב בואי, כשדמותו המפוסלת ניצבת כמו חיה במלוא הדר המלבושים הכה יוצאי דופן שהיו חלק מהאישיות הייחודית שיצר בעצמו ובהשראת ז׳אן פול גוטייה. כל חלק כלל את המוזיקה מאותו תקליט. כך שהיה זה צירוף של כל הופעותיו. התורים אליה השתרכו ולא נגמרו. בהמשך, היא עברה לניו-יורק. היא המחישה את גודל גאוניותו ורוחב היריעה של יצירתו. הסיפור מהמיתולוגיה הנוצרית על לזרוס שמת וחזר לתחיה, ושהומחש בציורי גדולי הרנסנס, קיבל במחזמר שכתבו דייויד בואי ואנדה וולש טויסט לדמות תומס ניוטון, שנפל לארץ מכוכב אחר, ומתענה בין החיים למוות, כשדמויות דמיוניות סובבות אותו, ודמיונו מעונה בזכרונות אהבתו שאבדה לו. והמהלך שלו בלימבו רצוף שירים שהפכו ללהיטים כמו מייג׳ור תום, או This is not America ושירים לירים וסוערים כאחד, כולם יפהפיים בזכות הקולות המשובחים והנפלאים. המחזמר שעולה במרכז ענב זוכה לצ׳ופר הודות לגובה הענק של הבמה, כך שהבימאי אבישי בן גל ומעצב הבמה הכה מעולה ומיוחד במבי פרידמן, יכלו להכיל עליה הן את דמות הגיבור, תומס ניוטון, שנפל לכדור-הארץ מכוכב אחר (מקבילה לבואי עצמו שהיה כה מיוחד שונה מכל אחד אחר). כאשר הוא שוכב על מיטה ומתייסר בזיכרונות אהובתו שאבדה לו, ובחוסר התקווה לסיים את מצבו בו הוא בעצם מצוי בין החיים והמוות, בלימבו. כשמעל מיטתו מצוי עיצוב במה מהמם של במבי, כשמעליו הופיעו רקדו ושרו כל הדמויות שאפפו את דמיונו השופע של ניוטון. אותו ממלא הכוכב-הזמר אדם בכשרון משחק כובש, ובקולו הנפלא. וברקע כל זה: כשם שהשירה הכה פיוטית שכתב בואי היא פנטסטית, כך גם עיצוב הבמה, שברקע שלו מפליאים צילומי הווידאו הסוריאליסטיים של ז׳ראר וקרן אלון. כך שכל הויזואליה העשירה, המתחלפת והססגונית, עד כי המילים דלות מלתאר אותה. האימפקט של השירה הנהדרת של זמרות מחוננות כמו דיאנה גולבי שהיא דיווה אמיתית, של תאי בעלת קול הזמיר, ויתר הזמרות-רקדניות-שחקניות כמו עמית זיתון הכה יפה, סקסית ומתנועעת בצורה שאין לה מתחרה, וכשכל זה מושר בשפה המקורית ולא מתורגם לעברית למען הילידים - האימפקט הזה מהמם. מה שמעניק לצופים תחושה שהם נמצאים בלונדון או בניו-יורק. ממש תענוג מושלם. הבימוי המשובח של אבישי בן גל עם הכוריאוגרפיה של תות מולאור, כה מרעננים ומשובבי לב, והתאורה הכה משתנה ביצירתיות, בעיצוב ליאור מיטל - כל אלה מעניקים לכל שחקן וזמר את האפשרות להפגין את כשרונו בסולו של שירה או במחול. המשחק מדובר עברית, בתרגומו המצוין של דניאל אפרת. בולט בשירתו זוהר בדש הלבוש אדרת מסוגננת שחורה, בתלבושת בסגנון אבירי ימי הביניים, שניחן ביכולת שירה של כוכב. כך בולט במשחקו, בתנועתו ובאישיותו אנטון מקלנקו, שממסמר אליו את עין הצופה, כבעלה של המטפלת הסיעודית של אדם. דוד לביא בולט כניוטון הצעיר בלבוש מסוגנן לבן, ומרשים בקולו. כמוהו גם רותם כץ בעל השער הארוך, וכן זיו פלג, עופרי לסקי, אדווה סבג והתזמורת החיה, כאשר על הקלידים אריאל קשת ועל הפסנתר גיא פרטי בין שאר המוסיקאים - וכששניהם אף ערכו את המוזיקה כה נפלא בסאונד מעולה. הקסם הבואי׳אי ניכר גם בתלבושות המרהיבות בעלות הניחוח הפנטסטי-דמיוני, אותן עיצבה בכשרון נדיר אלה קולסניק. עיצוב שלא רגיל לראות כמותו על במותינו.אם היו מחלקים בפרסי התיאטרון פרס לעיצוב התלבושות - אלה הייתה זוכה בו. לסיכום - המחזמר "לזרוס" מהווה חוויה יוצאת דופן בעוצמתה - באיכות היצירתיות של הבימוי, עיצוב הבמה, התאורה, המוזיקה והעיקר - איכות הפרפורמים המעולים. שאפו לכולם, ותודה על החוויה הייחודית.