כמיטב המסורת גם השנה חתמנו את בית המדרש בטיול בחיק הטבע. בית המדרש הפלורליסטי הינו שמורת טבע רוחנית, בלב עורק החיים הפועם והתוסס של הקלאב, העוסק בסוגיות נבחרות במקורותינו - תנ"ך, אגדה, סיפורי רבי נחמן ועוד, בהיבט אקטואלי ופסיכולוגי אישי.
השנה למדנו בהרחבה את אגדת חז"ל המפורסמת "ארבעה נכנסו לפרדס", הדן בגורלם של ארבעה תַּנאים דגולים שנכנסו לעולם הסוד והקבלה - בֶּן עַזַּאי הֵצִיץ וָמֵת, בֶּן זומָא הֵצִיץ וְנִפְגַּע. אַחֵר (אלישע בן אבויה) קִצֵּץ בִּנְטִיעוֹת, ואילו רַבי עֲקִיבָא יָצָא בְּשָׁלוֹם. הקפנו את הסוגיה לעומקה ולרוחבה, תוך היכרות יסודית עם הנפשות הפועלות ממקורות שונים ופרשנויות מגוונות.
כיעד הטיול נבחר האתר המקסים 'חירבת סעדים', אולי בגלל ריבוי המעיינות שהוא טומן בחובו בין שביליו, והקשר למוטיב המים הנמצא ביסוד האגדה המסתורית, ואולי בגלל המַעטה הירוק של החורש הים תיכוני המאפיין את האזור, המזכיר את מוטיב הפרדס, כמו גם הנטיעות, באגדה.
חורבת סעדים, השוכנת ממערב לירושלים ומצפון ליד קנדי, הוא שמה של שרידי חווה חקלאית ביזנטית.שמה של החורבה נגזר משמה הערבי - החורבה.
מצפה רובינשטיין
את הטיול המעניין התחלנו בשעות אחר-הצהריים הנעימות, לצלילי אוויר הרים צלול כיין, בכרטיס ביקור מוסיקלי מרתק במצפה
ארתור רובינשטיין, שנקרא על שמו של המוסיקאי היהודי הנודע. רובינשטיין היה פסנתרן מבריק, מגדולי הווירטואוזים בדורו, שזכה לתהילה בינלאומית, במיוחד על ביצוע יצירותיו של שופן ועל עידוד המוזיקה הספרדית. הוא היה ידיד גדול ונאמן לישראל. בעולם נודע כפסנתרן יקרן, אך את כל הופעותיו עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בארץ תרם ללא תמורה.
מקברו נשקפת תצפית מרהיבה על יערות האזור. אולם דומה כי מה שמושך יותר מכל את תשומת הלב זו האנדרטה הצנועה שהוקמה לזכרו, המעוצבת, כמה סמלי, בדמות מקלדת פסנתר קמורה בצורת גלים.
את הביקור במצפה קינחנו, איך לא, לצלילי נגינה קסומה ומרגיעה של שופן, שהפסנתרן הנודע כה אהב וביצע בוירטואוזיות ובמקצועיות רבה, כחלק בלתי נפרד מפרי יצירתו ומהרפרטואר הרחב שלו. אך לא פחות הפנמנו את המסר היהודי הנצחי של האֳמן, לאחר ניסיון התאבדות שכָּשל (כן, "בזכות החגורה החלשה", כפי שנֶאמר, העולם קיבל את ארתור רובינשטיין): "גיליתי את סוד האושר ועדיין אני מחזיק בו: אֶהבו את החיים לטוב וּלמוטב ללא תנאים".
פותחים שולחן
משם הצטופפנו בשתי המכוניות של המַנחים היקרים, ששימשו גם מדריכי הטיול המיומנים, ושמנו פעמינו לעֵבר הפיקניק בחירבת סעדים. עד לשולחנות העץ שחיכו לנו, הספקנו לחלוף רגלי על פני עצי החורש הקסום ונופים עוצרי נשימה, כשאנו נושמים לריאותינו אוויר פסגות. חזינו במו עינינו בכבשים היפהפיים בגודל טבעי בתנוחות שונות. שלא נעו ולא זעו. היתכן, שאלנו. אולם מבט מקרוב גילה לנו, שאלֶה לא כבשים אלא פסלים בדמות כבשים (וכל הכבוד לאמן היוצר על האשליה).
ערכנו את השולחנות ונהנינו ממיטב המטעמים הקלים והבריאים של המארגנות, והתענגנו על ניחוחות הקפה הארומטי של המנחה, שהוגש בספלים ערביים קטנים. קינחנו בְּרוּח - כדרכה בקודש של המַנחה - שהגישה לנו על מגש הכסף את הסיכום השנתי של הסוגיה הנלמדת, שהתמקדה כאמור באגדה הנודעת על ארבעת החכמים שנכנסו לפרדס. שמתם לב, איך פרשנות עומק מרתקת ומקיפה של סוגיה מורכבת אחת תופסת שנה? ואנו נהנינו מכל רגע. חזרנו לירושלים מהטיול הבלתי נשכח מלאֵי חוויות, בתחושה כיפית וּבטעם של עוד.