החלטת בג"ץ להתיר גביית כסף מהורים עשירים לטובת לימוד נוסף לילדיהם, ולא לכלל התלמידים, חשובה ובעייתית. לפני הדיון כדאי לסלק נושא אחד שנדון בפסק הדין: ההשוואה לשר"פ - שרות הרפואה הפרטי, שבג"ץ לא אישר את הפעלתו בבתי החולים.
לא דומה. מפני שאם שר"פ מתנהל ביושר על-ידי הרופאים, ולא על חשבון כלל האוכלוסייה, דווקא מי שאינם עשירים נהנים. כי העשירים פונים לשר"פ ומפנים מקום ומשאבים בבתי החולים הרגילים למי שידו אינה משגת לשלם את דמי השר"פ. לא כן בחינוך. כאשר בן אמידים מקבל עוד שיעור באומנות בן העניים אינו יוצא נשכר אלא נותר מאחור.
הבעיה הזאת תחריף בשנים הקרובות מפני שמשה כחלון משאיר אחריו גרעון חסר תקדים (זו הכלכלה הטובה של ממשלת ביבי?) וגם תקציב החינוך הכללי ייפגע, והפער בין תלמידה עשירה לתלמידה ענייה יתרחב.
בוויכוח ההיסטורי הגדול ביקש בית הלל לימוד לכולם. כי גם עבריינים שהגיעו אל סף בית המדרש יצאו נקיים ואפילו צדיקים ומורי הלכה. בית שמאי התביית ללימוד המצטיינים ובעלי היכולת והמיוחסים. הכלל היהודי קובע: "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה".
נטיית לבי להעדיף את השוויון. ההיגיון מדבר דווקא בעד החתירה למצויינות. איני מקנא בשופטי בג"ץ שנאלצו לקבוע עמדה.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]