ב-1971 פנתה קרן תל אביב לתרבות ואמנות שליד עיריית תל אביב לאמן נחום גוטמן, בהצעה ליצור עבור עיריית תל אביב עבודת פסיפס (מוזאיקה) שתוצב בכיכר ביאליק המתחדשת, מול בניין העירייה הישן ברחוב ביאליק בעיר, ושתתאר את תולדות העיר תל אביב-יפו. הפנייה לגוטמן חתן פרס ישראל לספרות ילדים, שהיה כידוע סופר, צייר ופסל, באה ככל הנראה בשל ניסיונו בעבודת פסיפס לזכר גימנסיה הרצליה וראשית תל אביב הקטנה, שביצע מספר שנים קודם לכן ב-1966 על קיר הכניסה ל"מגדל שלום", והן בשל היותו מזוהה עם העיר תל אביב, לידתה, אדם המכיר וחי את העיר ושרבים מסיפוריו עוסקים בתולדות העיר והתפתחותה. גוטמן נענה בחיוב להזמנת העירייה. במכתב שהוא שולח בפברואר 1971 לקרן תל אביב לתרבות ואמנות הוא מודה לעירייה על האפשרות שניתנה לו להציג את יצירתו בכיכר העיר. תוך זמן קצר החל גוטמן בעבודה להכנת התשריטים והתוכניות להקמת יצירת הפסיפס שלו "תולדות תל אביב -יפו". עבודת הפסיפס נעשתה בסטודיו בעיר רוונה באיטליה על-ידי אמני פסיפס על-פי ציוריו ותשריטיו של גוטמן. גוטמן יצא לאיטליה לפקח מקרוב אחר עבודות הכנת היצירה. בין הסטודיו באיטליה לקרן תל אביב לתרבות ואמנות נחתם ביוני 1971, הסכם לביצוע עבודות הפסיפס. זמן קצר לאחר חתימת ההסכם החלו עבודות הכנתו בסטודיו באיטליה ונמשכו כעשרה חודשים. משלוח חלקי הפסיפס לארץ התעכב והגיע בארגזים דרך נמל אשדוד וגם כאן מסיבות שונות התעכב במחסני הנמל במשך תקופה ארוכה. בינתיים נבנה בכיכר ביאליק שלד בטון של בריכה (המזרקה) שבה תותקן יצירת הפסיפס. עבודות תשתית המזרקה כללו גם שלושה לוחות בטון בגובה של קרוב ל-3 מטרים שעליהם אמורים להיות מודבקים אבני הפסיפס. כשהתברר כי הלוחות הגבוהים הם חלק מהיצירה קמו קולות מחאה והתנגדויות להצבת היצירה מול הכניסה לבניין העירייה הישן. המתנגדים טענו כי הלוחות הגבוהים מסתירים את החלק התחתון של בניין העירייה הישן וכי ברחבת בית העירייה הישן המקורי לא הייתה מוצבת בכניסה מזרקה ועוד "מפלצתית כזו" וכי היא לא שייכת למקום ובבחינת נטע זר. בראש המתנגדים עמדה סיעת גח"ל בעירייה ובראשה מנחם סבידור, לימים יו"ר הכנסת, שדרשה "לסלק את הקירות שהוצבו בפתח בית העירייה הישן" ולמצא מקום אחר להצבתם. ההתנגדויות וקולות המחאה עיכבו את התקנת היצירה ובכיכר עמד במשך מספר חודשים שלד בטון מכוער ללא ציפוי הפסיפס. בשלב מסוים, כך דווח בעיתונות, הוצע לנחום גוטמן לוותר ביצירתו על שלוש הלוחות הגבוהים. אך הוא דחה ההצעה וטען כי הלוחות הן חלק בלתי נפרד מהיצירה. גוטמן מחה במכתבים ששלח לראש העירייה יהושע רבינוביץ' ובהמשך לראש העיר שלמה להט שהחליפו בתפקיד ראש העיר על העיכובים בהצבת יצירתו עליה עמל חודשים רבים, וביקש לזרז הצבתה. מעת השלמת עבודות יצירת הפסיפס ביוני 1972 עד הצבתה וחנוכתה בכיכר ביאליק חלפו קרוב ל-4 שנים! חכו, זה לא סוף תלאותיה של יצירה זו.

טקס חנוכת היצירה נערך ביום שני 19 בינואר 1976 במעמד ראש העירייה, שלמה להט, הצייר נחום גוטמן, אמנים ואישי ציבור. בדברי ברכתו בטקס אמר שלמה להט: "באמנות מפליאה צירף נחום גוטמן אבן לאבן וצבע אל צבע כדי ליצור על פני הכיכר 12 פרקים מתולדותיה של ת"א יפו, מן האגדות העתיקות של אנדרומדה הכבולה והסיפור של כיבוש יפו בערמת שר צבאו של פרעה תחותמס השלישי, מהמאה ה-15 לפני הספירה, ועד מונטפיורי, הרצל, ביאליק והכרזת המדינה בביתו של אבי העיר מאיר דיזנגוף". נחום גוטמן השיב למברכים ואמר "ביצירתי זאת סיפרתי את סיפורה של יפו, הנזכרת בתנ"ך (יונה הנביא), ואת סיפורה של ת"א מראשיתה. אני מוותיקי העיר וזוכר כל מקום בעיר זו, כפי שהיה לפנים. השתדלתי, תוך כוונה, לתת למסתכל ביצירה זו את הרצון לשמור על אופיה המיוחד של יפו, על פרווריה ועל תל אביב ורחובותיה ההולכים ומאבדים את חיינה הבראשיתי. "בהסרת הלוט מעל הפסיפס, נתכבדה רעייתו של גוטמן, דורה גוטמן.

יצירת הפסיפס של גוטמן בכיכר ביאליק מורכבת משלושה לוחות בטון מרכזיים ורחבים מצופים באבני פסיפס צבעוניים המוצבים בתוך בריכה עגולה (מזרקה). מסביב ללוחות מוצבים על המעגל החיצוני שמסביב לברכה כ-12 תמונות. הלוחות והתמונות מתארות סצנות ואירועים הקשורים בהיסטוריה העתיקה של יפו ובתולדות תל אביב ובהם: סיפור יונה הנביא שנבלע על-ידי דג גדול בעת שרצה לברוח דרך נמל יפו לתרשיש, ורק לאחר ששהה במעי הדג שלושה ימים הוא מוחזר ליבשה בקרבת יפו. סיפור הגעת ארזי לבנון דרך נמל יפו מתנת חירם מלך צור לבניית בית המקדש בידי שלמה המלך. אחד משלושת הלוחות המרכזים מוקדש ל"אחוזת בית". ראשיתה של תל אביב. רואים בו את רחוב הרצל, את גימנסיה הרצליה ועוד. בין הסיפורים המופיעים על הפסיפסים: סיפור הנערה היפה אנדרומה, סיפור כיבוש יפו על-ידי מלך מצרים תחותמס השלישי, וסיפור המצביא נפוליאון בנופרטה, שהגיע עם צבאו ליפו בשנת 1799. עוד מונצחים בפסיפסים: ביקורו של חוזה המדינה הרצל שהגיע לארץ ישראל בשנת 1898 דרך נמל יפו ושהה במלון קמיניץ ביפו, ביקורו של משה מונטפיורי ביפו בשנת 1855 ורכישת פרדסים במקום. עוד מונצחים בפסיפסים סיפור הגעת עולים לנמל יפו, בתי הקפה בתל אביב בימי המנדט, הכרזת המדינה בביתו של אבי העיר מאיר דיזנגוף ועוד.

בחודשים הראשונים לאחר חנוכתה, משכה מזרקת פסיפס גוטמן בכיכר ביאליק קהל רב יחסית שבא למקום, בעיקר בשעות הערב, כדי לראות את הפלא החדש. התברר כי ילדים נכנסים לתוך הבריכה, נוהגים להסיר אבני "פסיפס" זעירים צבעוניים שכנראה לא הודבקו בחוזק המתאים. הבריכה גודרה בגדר מטעמי בטיחות למניעת כניסת מבקרים לתוך הבריכה וכן כדי להגן על אבני הפסיפס היקרים שבה. הוצבה שמירה ופיקוח על המקום. הכיכר סביב המזרקה רוצפה ונעשו בה עבודות שיפוצים, אולם משום מה המקום לא "התרומם" ולא הפך ליעד מבקרים אטרקטיבי, והחל לדעוך כעבור זמן לא רב. הוא הפך לשומם ביום ובלילה. בשנת 1978 נסגרה המזרקה לשיפוץ וניקוי יסודי לאחר שהתברר כי הרכב המים פוגע באבני הפסיפס.

ב-2008 לאחר למעלה כ-30 שנה בה שכנה יצירת הפסיפס של גוטמן בכיכר ביאליק, החליטה עיריית תל אביב להעביר את היצירה למקום אחר, ועד שימצא מקום מתאים להצבת היצירה היא תועבר לאחסון במחסני העירייה. בתחילת 2008 במבצע מורכב כדי לא לפגוע ביצירה, בו נטלו חלק עשרות איש, נוסרה יצירת גוטמן. הפסל הועלה על משאיות ומשם הועברה לאחסון במחסני העירייה במתחם הסוללים. בריכת המים בה הייתה מוצבת היצירה נותרה במקומה והפכה לשמש בריכת דגי נוי וצמחי מים שונים. במשך קרוב לשלוש שנים שכנה יצירת אמנות של נחום גוטמן, בה הושקעו כספים ועמל רב' במחסן העירייה כחפץ ללא שימוש. כנגד עיריית תל אביב החלו להישמע דברי ביקורת על מחדלים, רישול וחלמאות בטיפולה ביצירת הפסיפס של גוטמן בכיכר ביאליק. העירייה נימקה את ניסורו והסרת יצירתו של גוטמן בכך שלוחות היצירה הגבוהות מסתירות את בניין העירייה הישן - בניין המוזאון, אבל לא מן הנמנע כי זו לא הסיבה העיקרית והיו סיבות נוספות' כנראה גם כלכליות' עקב עלות תפעול ואחזקה היצירה. יצוין, כי בשנים אלה הועלתה בעירייה תוכנית להקים חניון מתחת לכיכר ביאליק ויתכן שגם זו אולי אחת הסיבות להסרת יצירת גוטמן מכיכר ביאליק. הועלו כמה הצעות כמקומות ראויים להצבת יצירת הפסיפס של גוטמן ובניהם כיכר סוזן דלל בנוה צדק לבסוף הוחלט להציבו בקצה רחוב רוטשילד למרגלות גורד שחקים "מגדל רוטשילד 1".

בנובמבר שנת 2011, הועבר פסל פסיפס גוטמן ממחסני העירייה והוצב במקומו החדש בקצה המערבי של שדרות רוטשילד, שם הוא ניצב עד היום, ושומר פחות או יותר על עיצובו המקורי עם שינויים קלים. נראה כי יצירת גוטמן במקומה הנוכחי לא הפכה ליעד מבקרים אטרקטיבי מצד מבקרים ומטיילים ישראלים ותיירים. היצירה לא מוכרת לרוב הציבור, כולל בקרב תושבי תל אביב, וגם אלה שחולפים על פניה אינם יודעים כי מדובר ביצירתו של האמן נחום גוטמן ששכנה בכיכר ביאליק כ-30 שנים.