מדינת ישראל, כמו מדינות כל העולם, מתמודדת עם
הלבנת הון. הלבנת הון מחייבת פיקוח ובקרה על החשבונות שלנו בבנקים. הפיקוח הוא על-פי רמת הסיכון של כל חשבון וחשבון, על-כך אין ספק. ולכן נוצרה מערכת חוקים והוראות, ונדרש כמובן פיקוח. נדרשת גם בקרה על מידת התאימות של מילוי ההוראות השונות להוראות עצמן.
בשנת 2002 עשה המפקח על הבנקים טעות נוראית. הוא הורה על הקמת גופי "ציות" בבנקים. הטעות לא הייתה בגוף אלא בשמו. הגוף נדרש בעיקר על-מנת לפקח על הוגנות השירות ללקוחות, אך גם על הלבנת הון. הטעות הלשונית הזו החמירה שבעתיים בהוראות משודרגות ב-2015 עת הלבנת ההון הפכה לנושא המרכזי של ה"ציות", בהיותה הסיכון העיקרי העומד לפתחם של הבנקים לדעתם, בייחוד לאור המדיניות והנחרצות של הדוד סם בנושא.
השם ציות הוא תרגום איום ונורא של השם האנגלי Compliance - תאימות. בעוד השם במקור מביע, בקרה בגובה העיניים בין המבקר למבוקר, הרי שהשם "ציות" הוא עם קונוטציה של משטרים אפלים, משטרה, מגפיים, מסמרים, סוסים, כלבים.
אני, כדור שני לניצולי לשואה, שומע "ציות" ומתחלחל. ציות הוא גם אנטי-טזה ליצירתיות, ומערכות ציות, ככל שיש להן מקום, בייחוד כאלה שאינן פועלות תחת ביקורת ציבורית, כאלה שהציבור לא נתקל בהן יום יום, חייבות להתחלף כל 4-3 שנים מהיסוד עד הטפחות שאם לא כן הן הופכות למסוכנות, מאוד מסוכנות.
השב"כ והמוסד שלנו הם מערכות ציות מאחורי פרגוד שחור, מסוכנות, מאוד מסוכנות, ולכן כל כמה שנים יש סקנדל, ולכן בית המשפט העליון כל הזמן עם עין בוחנת. לכן ראשיהן חייבים להתחלף כל כמה שנים. אבל שם אין ברירה, הם שומרים על החיים שלנו, ואם על הדרך נרמסות זכויות אזרח, חובה לצמצם את התופעה הזו, אך לא ניתן לבטל את הגופים.
לקחי השואה
אני מפעיל עובדים בכמה מדינות בעולם (בתחום התוכנה) - בסין, בהודו וברוסיה. כולם חכמים, כולם נבונים, אך הבדלי התרבות, השפה והשעות מציבים קשיים. לפעמים אי-אפשר אתם וחייבים לחתוך, וכאשר כלים כל הקצין אני אומר להם בקול מתחנן Please... Please... Obey, אני מתחנן על ברכי שיצייתו כי אין לי יותר סבלנות למאמצי השכנוע, ובכך אני מטמיע קצת את לקחי השואה הטבועים בדמי.
שתן הציות עולה לראש, טכניקת הציות מעבירה את המציית והמצויית על דעתם, ובעוד המציית נרמס, המצויית מכפיל את כוחו ועובר לקורבן הבא. כמו במשחקי מחשב, רק על חשבוננו, תרתי משמע. הציות, כלשונו, הוא לטעמי סרטן בגוף אחת המערכות החשובות ביותר של חיינו, המערכת הבנקאית. והבנקים הפסיקו להתחנן, הם גם לא מקשיבים לתחנוני הלקוחות, ציית וזהו. ציית או שנשחט אותך כלכלית.
ובתעשיה יש היררכיה. יש CEO, CTO, CFO כולם ר"ת של מנהלים בארגון, בכולם האות האחרונה באה מ-Officer המתורגמת דרך קבע ל "מנהל", ורק ה-CCO Chief Compliance Officer - תורגם ל "קצין ציות ראשי". קצין, לא מנהל ולא בטיח, ק.ג.ב, משטרה, צבא, סוסים, כלבים, חריקת בלמים, מעצרים ליליים, זו הקונוטציה.
החיים והמוות ביד הלשון, האקדח של המערכה הראשונה ב-2002 התחיל לירות צרורות מתי שהוא בשנים האחרונות. איש לא עצר, איש לא בלם, ואני סתם איזה עובר אורח, בלתי מעורב, חטפתי פתאום וואחד כדור לירך, חסמתי לעצמי את העורק עם מגבת מטבח, בידי האחת אני משיב מלחמה שערה, ובידי השנייה אני מניף דגל לשלום, ואני מתחנן בפני הבנקים ומערכות השלטון, אנא עצרו לפני שמאוחר מידי.
אם אני קורבן של ה"ציות" המטומטם הזה אזי הגולם קם על יוצרו, Please listen, Please Please Obey.