הם שחקנים, זמרים, אמנים ויוצרים, שמופיעים בתיאטרון, בקולנוע ובמדורי הרכילות. הם יצרני תרבות, אבל גם צורכים אותה, ותודו שממש מעניין אתכם לדעת באיזה מסעדה הכי טעים להם, ואיזה דיסק מנגן להם בסלון.
אבי גרייניק מסעדה (1): וינס ותמר. אני לא חושב שיש בתל אביב מזון כזה משובח בכזה מחיר. הטבח והטבחית נמצאים במסעדה כל הזמן, ההכנה של האוכל גלוייה, חומרי הגלם מעולים והם פשוט מביאים לך את מה שבישלו. מקום עם אווירה צעירה למרות הלוקיישן הכביכול לא אטרקטיבי, אבל על זה נאמר: הדפקט נהפך לאפקט.
מסעדה (2): אדורה בבן יהודה 226 היא מסעדת שף עם נגיעות ים תיכוניות ספרדיות. זאת מסעדה מעולה עם מחירים שווי נפש, והשף אבי ביטון עושה עבודה אדירה.
דיסק: Yard Chaos And Creation In The Back Yard - פול מקרטני. זה האלבום האחרון של מקרטני שמראה שהוא חזר ובגדול. הוא מוכיח לאוהבי לנון שהוא קורץ מחומר לא פחות עמוק. האלבום הופק באופן מדהים על-ידי ניג'ל קרדיץ' (רדיוהד, טראוויס), אבל מקרטני מנגן ברוב הכלים וכך הטאץ' שלו נשמר. כמובן שיש לו נטייה לפופ אבל במובן היפה של מילה. יש בו שירים אמיתיים שיישמעו מצויין גם עם גיטרה ופסנתר. מקרטני הוא מהאמנים הגדולים של המאה ה-20. נחמד לראות שגם סבאל'ה יכול לתת בראש (לכל האומנים שמודאגים שהכישרון עוזב אותנו בגיל מאוחר).
גלעד כהנא (סולן הג'ירפות) טיול 1: בית הנשיא. להסתובב מסביב לחומה של בית הנשיא. זה סוג של טיול היסטורי-לא היסטורי כזה. אתה הולך מסביב ויודע שהוא נבצר שם בפנים ויש איזה מין מתח כזה בינך לבינו ואתה לא ממש יכול לעשות משהו כדי לפתור אותו. בעצם, אם תסתכל סביבך תראה שזה בדיוק סמל התקופה שלנו, עכברוש בורח אחורה, אם תרצה. עכשיו, אחרי טיול כזה אתה חייב לנוח, והנה משהו שעשיתי ביום שישי ואני ממליץ לכל אדם לעשות:
טיול 2: מצוקי דרגות. ללכת לצוק במצוקי דרגות (כמה מאות מטרים מעל ים המלח) עם האהבה שלך ולהדליק מדורה. זאת חוויה מדהימה: אתה יושב על מצוק, מולך נוף מדהים לים ומסביבך השקט של המדבר. אם אתה כבר נוסע ומדליק שם מדורה ועושה על האש, עדיף לעשות את זה עם עוף אורגני. אני באופן כללי מאוד אוהב חיות על הצלחת שלי ולא שם יותר מדי לב לבריאות, אבל עוף זה משהו אחר. עוף רגיל אוכל את החרא של עצמו ומפוצץ בהורמונים ואנטיביוטיקה ולדעתי הוא בדיוק כל מה שרע בתרבות שלנו: אנחנו מנסים להגדיל דברים בכוח, הופכים אותם לחולים, ואז מנסים לרפא אותם ובדרך מוציאים את כל הטעם מהעניין. לכן עוף אורגני זו ממש חוויה תרבותית לדעתי.
מסעדה: שמעון מלך המרקים. אחת המסעדות הטובות ביותר בעיר בעיני זה שמעון מלך המרקים. זו מסעדה קטנה בכרם התימנים ויש שם מרק תימני שבאמת יכול להביא אותך לרגע קצר של איבוד עשתונות. מה שיפה זה שאתה יכול לאכול שם מרק זנב וגם מרק ראש, כך שאתה ממש יכול לאכול את הבקר מקצה לקצה. מלבד זה, בדרך כלל המרקים של התימנים הם מאוד שמנים. אצל שמעון המרקים כל כך מזוקקים שאתה בכלל לא מרגיש את השומן ויחד עם זאת הם הרבה יותר עשירים מכל מרק אחר. חוץ מזה, יש הטוענים שיש שם גם את הטחינה הטובה בישראל, אבל אני בא בשביל המרקים.
יונה אליאן מסעדה: בויה בתל אביב. המסעדה הפינתית הזו נמצאת בנמל ליד הטראסק. היא ממוקמת ליד החוף הים הכי יפה במזרח התיכון. ב"
רפאל" האוכל אלוהי, ולאחרונה חגגתי לבתי את יומולדת הסוויט סיקסטין שלה ב"
נועה" של השף ניר צוק ביפו. מקום מצוין לאירועים, עם אוכל טוב.
אוהד נהרין מסעדה: "
סמדר" במושב כליל שבגליל. זו מסעדה צמחונית, ויוסי וסמדר הבעלים, הם אנשים מקסימים. אם אתם כבר בצפון ולא רוצים רק סטייקים, אז המקום מומלץ בחום. המחירים ממוצעים, האוכל מעולה (מרק כתום וסלט עם גבינות עיזים מצוינים), וחוץ מזה האוויר והנוף המדהים פותחים את התיאבון.
ספר: "קוריקולום ויטה" של יואל הופמן. יש אנשים שכל מה שהם עושים אתה רוצה לטעום והופמן הוא אחד מהם. הופמן הוא משורר וסופר מדהים שנמצא מחוץ למיינסטרים ומסרב בעקביות לעשות יחסי ציבור לספרים שלו ולהתראיין. קראתי לפחות 4 ספרים שכתב. סגנון הכתיבה שלו יוצא דופן והוא קצת קשה ל"עיכול" אבל הוא כותב נפלא עם קול ייחודי ועצמאי. הוא כותב על החיים אבל ברמזים. יש בו חוכמה, הוא שנון, ממש פסל של מילים ומשפטים.