מחלקת הסרטים הדוקומנטריים של חברת הלווין 'יס' הזמינה כ-20 עיתונאים ו'משפיענים' דוברי רוסית להקרנת בכורה סגורה של הסרט הדוקומנטרי 'ליברמן' - על האיש המרתק ביותר ואחת הדמויות הקונטרוברסליות בפוליטיקה הישראלית.
יוצרי הסרט ניסו לענות על השאלה כיצד האיש שעלה ארצה בגיל 20, ללא ידיעת השפה, בלי 'חברים מהצבא', בלי כסף רב, לא 'נסיך' פוליטי ולא 'בן של', הצליח להתברג לצמרת השלטון, לכהן בתפקידים הבכירים ביותר כגון מנכ"ל משרד ראש ה
ממשלה, שר החוץ, שר הביטחון, ובאביב האחרון כפה על המדינה בחירות נוספות ולדברי פרשנים רבים מחזיק בידו מפתח להרכבת הממשלה הבאה.
בשיחה מקדימה לפני ההקרנה שאלתי את מארחינו האם במאית הסרט נורית קידר דוברת רוסית? לא, ענו לי, ומהרו להוסיף: גיבור הסרט בעצמו שולט בעברית רהוטה. העונים לא ירדו לסוף דעתי. לא דאגתי לתקשורת בין הבימאית לליברמן. שאלַתי נבעה מסיבה אחרת. ברור שלא היה זוכה ליברמן בכוח הפוליטי וההשפעה על המערכת בלי המנדטים שהוא מקבל בעיקר מהמגזר שרובו לא מדבר עברית, וקיוויתי לראות שיוצרי הסרט ניסו להבין מה מניע אותם להעניק את קולותיהם לליברמן ובכך להפוך אותו ללשון המאזניים.
ובכול זאת התיישבי לראות את הסרט החדש ללא דעה קדומה ועם רצון טוב ללמוד משהו על ליברמן, שנגד עינינו עשה שינוי גדול בעמדותיו - הוא תמך בטרנספר, הציע החלפת השטחים, כתב על דגלו: בלי נאמנות אין אזרחות, איים להפציץ סכר במדינה שכנה, הבטיח למגר טרור, ניסה לחזק משילות - וגומר במאבק בחרדים ובקיצונים היהודים הלא הם 'משיחיסטים' כלשונו.
הסרט מתעד לנו את אביגדור איווט ליברמן בשלבים שונים של חייו. הנה הוא תלמיד תיכון בעיר מולדתו במולדביה שבברית המועצות לשעבר. הנה בשנות ה-70 הוא עולה חדש טרי בן ה-20. תחילת הקריירה בארץ די שגרתית לאותם הזמנים: עבודות מזדמנות בסבלות, שמירה, מחסנאות.
בובת "ולדימיר"
הצ'אנס הראשון הוא קיבל כאשר התחיל את לימודיו באוניברסיטה העברית - ולא פספס אותו. התחבר לחבורה הצעקנית ומלאת המוטיבציה של צעירי הליכוד באוניברסיטה, הפך לפעיל פוליטי בולט, והתיידד עם האנשים הנכונים - נסיכי המפלגה.
לפי הסרט, ליברמן הבחין בפוטנציאל הגדול של
בנימין נתניהו שעתה חזר מארצות הברית, קשר את גורלו אתו, עבד לצדו במסירות ונאמנות, פעל לקידומו לצמרת המפלגה למרות התנגדותם של הנסיכים והכרישים אחרים שלטשו את עיניכם לראשות הליכוד, ועכשיו, כאשר מזהה שפטרונו עלול ליפול, לא רק מפנה לו עורף אלא אפילו דוחף אותו למטה בכל הכוח.
יש בסרט קטעי וידאו רבים: ליברמן הצעיר בפעילות הפוליטית באוניברסיטה, ליברמן עם בנימין נתניהו, ליברמן שר החוץ, עם עמיתיו מארצות חשובות, ליברמן נואם, ליברמן משחק טניס שעה ששומר ראשו מביט בחשדנות לכול עבר (אגב במהלך הצפייה בעל כורחי אני שם לב שהגיבור כמעט תמיד מוקף בשומרי ראש). יוצרי הסרט לא שכחו גם את בובת 'ולדימיר' המאיימת והמפחידה מתוכנית הסאטירה המפורסמת של שנות ה-1990 בערוץ 2.
המצלמה חודרת לחייו הפרטיים, מספרת לנו על בעל מסור, אבא תומך, סבא נחמד, על האיש שאוהב לסעוד ומעריך יין משובח. שני הקטעים סיקרנו אותי במיוחד, צדו את עינני: הקטע בו בדצמבר 1997 ליברמן, עדיין שחור-השיער, מתקשר לביתו של ראש הממשלה נתניהו, מברך את שרה אשר ענתה לטלפון (לא לפספס איך הוא פונה אליה! תאמינו לי, זה הצימס שבסרט כולו). וכשהגברת מעבירה את השפופרת לבעלה, ליברמן מבשר לביבי על רצונו להתפטר מתפקידו הרם של מנכ"ל משרד ראש הממשלה.
והקטע השני בסרט, מעניין ואפילו מרגש, מתעד את
אביגדור ליברמן בבוקר לפני יציאתו לבית המשפט שאמור לגזור את גורלו. בתשובתו לשאלת המראיין, מה הוא מרגיש - חשובה כל מילה, שפת גופו, עיניו...
מציאות ישראלית
יש בסרט מסרים שמתקשה להסכים איתם. טיפה מופרז לשיטתי לטעון שליברמן זה שבנה את הקריירה של בנימין נתניהו, שלולא איווט לא היה נתניהו רץ ב-1993 לראשות הליכוד, היה מסתפק במקום בצמרת המפלגה לצדם של נסיכי הליכוד. נזכרתי בסרט הדוקומנטרי אחר, מבית אותו היוצר - מחלקת הדוקו של 'יס': 'קינג-ביבי' - בו יחסו את הניצחון של נתניהו לקלטת סודית עם סדנה על התנהגות נכונה מול הבוחרים, אותה כביכול הביא נתניהו הצעיר ביבוא אישי מארצות הברית ולא התחלק עם הידע עם פוליטיקאים ותיקים, כולל
שמעון פרס (
ראה את הביקורת על הסרט 'קינג-ביבי').
אי-אפשר לתת כל הקרדיט לאיש אחד; מעריך שיש עוד גורמים שהיו רוצים לייחס לעצמם את הצלחתו של נתניהו. מפקפק אני גם בטענה שליברמן מתמצא היטב במערכת השלטון הישראלית. גג - הוא מומחה למשחקים פוליטיים קטנים אשר מביאים לו מנדטים ותפקידים, אבל ספק אם הוא מבין מה באמת מניע את המערכות. אחרת איך להבין שהוא יזם ודחף עליית אחוז החסימה במטרה לחזק משילות, ובשטח עליית האחוז פעם אחרי פעם גורמת למשברים חוקתיים? הוא גם ציפה שכתוצאה מעליית האחוז יחלשו המפלגות המגזריות, ובפועל הם רק גדלים ומתחזקים.
כשהוא דרש לעצמו את תיק שר הביטחון, לא היה לו מושג שבמציאות הישראלית עם ההשפעה האדירה של התקשורת מאוג'נת על כל המערכות - תפקיד 'שר הביטחון' ייצוגי בלבד, בערך כמו של נשיא המדינה, שלא שמים עליך לא הגנרלים, ולא ראש הממשלה.
אני יודע שלא מקובל למתוח ביקורת על כך שהיוצרים לא התייחסו בסרט שלהם לנושא זה או אחר, התגובה ההגיונית תמיד תהיה: 'לא זה עניין אותנו' - וזו באמת זכותם. על כן לא כביקורת אלא בהזדמנות זאת שמדברים על הפוליטיקאי - אביע אי-שביעות רצוני מכמה דברים. יש לי הרגל אחד (אני מרשה לכם לכנותו 'מגונה'): כשאני מקשיב לראיון עם אישיות ידועה, תמיד רוצה שישאלו אותו שאלות נוקבות, שנוגעות בלב העניין, שגורמות למרואיין להתפתל ולהזיע, להתרגז, לצאת מאזור הנוחות שלו. אני נוסע באוטו, מקשיב לראיון - וצועק למראיין\נת: 'שאל\י אותו על זה! שאל\י אותו על ההוא!' אני יוצא מאוכזב אם השדר ברדיו לא שומע את צעקותיי ונותן לאורחו ללכת בשלום.
בלי שאלות מסוימות, למרות כל החומר שמוצג בסרט, מר אביגדור ליברמן נשאר עבורי חידה. רוצה לשאול אותו, האם הוא דבק להבטחתו לחסל את ח'נייה בעזה תוך 48 שעות אם וכאשר יצליח לסלק את נתניהו מראשות הממשלה וירכיב ממשלה כרצונו? הרי לא להזכיר בסרט על ליברמן 48 שעות ואת ח'נייה - זה כמו לא להזכיר בסרט על
עמיר פרץ את השפם שלו (סתם, זה בצחוק; מתבדח - כדי שלא תשעממו ממאמרי הרחב היריעה).
שנאה אישית
שאלה חשובה באמת: למה פתאום ליברמן קם על האיש שבזכותו עלה לגדולות? למה קם על נתניהו, אשר בזמנו שמר עבורו זמן די ממושך את תיק משרד החוץ עד שהסתיים המהלך המשפטי נגדו (אם נוצרה במוחכם ההשוואה עם הסיפור של פרנקנשטיין ויצורו - אז כולו על אחריתכם). לא הייתי מדלג על השאלה: איך קרה שבאביב סירבת להיכנס לקואליציית נתניהו ומצאת את עצמך במחנה אחד עם שני הפוליטיקאים, שעזבו בטריקת הדלת את הממשלה והפכו לאויבם המרים של נתניהו רק משום שהוא מינה אותך לשר הביטחון?
אני גם תוהה כיצד מהמבקר החריף של המשטרה והפרקליטות הוא הפך למבקר בלתי פושר של איש אחד - הלא הוא הבוס ופטרונו לשעבר? האם המהפך קשור איכשהו לידיעה שבחקירות פרשת השחיתות של בכירי
מפלגת '
ישראל ביתנו' לפחות פעם אחת עלה חשד שחוטים מובילים לאיזה בוס? ('כנראה זה ליברמן' -
כלשונה של ידו הימינית של גיבור הסרט פאינה קירשנבאום). או שצודקים אלה שטוענים שהסוויץ' נובע אך ורק משנאה אישית כלפי נתניהו?
שאלה מרתקת נוספת: איפה ליברמן רואה את עצמו בעוד 4 שנים? לגבי ישראל התשובה היא ברורה: המדינה מתקדמת בסיבובים די דומים. החידה שאני טרם הצלחתי לפטור - לאן פניו של ליברמן? אני לא קונה את התחזיות שהוא מתכוון לכיסא של ראש הממשלה. ראשו בכלל לא שם. ואין לו סיכוי, למען האמת.
בשיחתנו אחרי ההקרנה יוצרי הסרט סיפרו לנו כי הפרויקט התחיל לפני יותר משני עשורים. במוכנותו של ליברמן לשתף פעולה עם הצוות היו עליות ומורדות. לדברי נורית קידר אחרי תקופה ארוכה של סירוב להיפגש לראיון מסכם, ליברמן מיוזמתו יצר קשר איתה. זה קרה בקיץ האחרון, כאשר המדינה התכוננה לבחירות שאותם דווקא בגלל אביגדור ליברמן אשר להפתעת רבים מאוד גילה קשיחות במשא-ומתן קואליציוני, לא הסכים להתפשר במהומה. ייתכן מאוד שליברמן מבין שזאת העונה הפוליטית האחרונה שלו, למרות הכרזותיו שיש לו תוכניות, והוא, כנראה, רואה בראיון ובסרט מעין סיכום של הקריירה הפוליטית שלו.
מחזקת את השערותיי העובדה שליברמן בימים אלה מתנהג כקמיקזה. זה לא הגזמה; ליברמן פועל כאילו בריצת אמוק - לרעתו עצמו. הרי לדרוש מראשי שני המפלגות הגדולות להתחבר לקואליציה, פרושו לייתר את עצמך כראש סיעה בינונית. לדחוף את כחול-לבן והליכוד לקואליציה - זאת התאבדות פוליטית לשמה. בכול תולדות המדינה, אולי בתולדות האנושות כולה לא היה תקדים כזה שמפלגה קטנה סקטוריאלית, מפלגת נישה זניחה מעלה תנאי כזה, שעה שיכולה ביחד עם סיעה גדולה להקים קואליציה בה ראש המפלגונת יהפוך לשליט כמעט שווא לראש הממשלה וייוכל לממש את כל הבטחותיו לבוחריו.
לא פוחד
כן, חסרה לי בסרט השאלה למה לא בעיותיהם לא מעטים של בוחריו בראש מעיניו של ליברמן - ודווקא הגיוס ההמוני של החרדים? (כאן היה עוזר משאל ברחוב של תומכיו הנלהבים של גיבור הסרט). ליברמן התיימר לשנות סדרי העולם וסירב להיכנס לממשלה בה ציפתה לו השפעה אדירה על חיי המדינה. מי בונה על כך ששני הכרישים שהתייחדו, באות ההוקרה יתחילו לגלות נדיבות כלפי השותף הזוטר שמיד מאבד את כל כוחו? גם אם יעניקו לדג הדקיק הזה תיק בכיר - כל ההחלטות יקבלו בלי להתחשב ב'פראייר' הזה ובגחמותיו. הוא לא יוכל לאיים בפיטורים.
היות וליברמן מתנהג כיום כמתאבד - אין שום כלי להפעיל נגדו. הוא לא פוחד מחיסול, ממוות פוליטי, לא ניתן לשחדו. נוצר אצלי הרושם שהאיש לקח את המדינה לבת ארובה ומעלה דרישה אחת ויחידה: תנו לו את ראשו של נתניהו. הייתי שמח לקבל תשובות לכול השאלות האלה. בסופו של דבר לא כ"כ מעניינים אותי חייו האישיים; כולנו אבות וסבים טובים למופת. ליברמן הוא פוליטיקאי, וכי כזה הוא מושך את תשומת ליבנו.
למה לא שאלו שאלות מסוג זה? לא יודע, אבל אין לי ספק שמסיבות כלשהם בשנים האחרונות 'מטפלים' אצלנו בליברמן בכפפות המשי. לא הייתי מגדיר את היחס של קרטל התקשורת הפוסט-ציונית כלפיו כאתרוג, לא אוהבים אותו עד כדי כך. שני הקטעים המוזכרים לעיל הניעו אותי להסתכל אחרת על דמותו של ליברמן אשר לפני כן נראה לי כאיש ברזל, איתן כסלע, בטוח בצדקת דרכו. אחרי הסרט גברה בנפשי התחושה שליברמן - הוא איש בשר ודם, והוא בעצמו לא מודע לאיזה זעזוע בחברה הוא גרם, איזה שינויים מחולל במדינה, לטוב או לרע - על זה נדע בקרוב.
כדי שלא תתייחסו ברצינות יתרה למאמרי זאת אספר על הקטע בסרט שמצא חן בעיניי במיוחד. באחד הקטעים ליברמן מתיישב לאכול, פותח קופסת יוגורט ו... מלקק את המכסה לפני שזורק הצידה. 'הוא איש שלומנו!', לחשתי באותו הרגע ברוסית, ועוררתי צחוק כבוש אצל השכנים בספסלים הסמוכים. בקיצור - יש בסרט לא מעט דברים מעניינים, ממליץ בחום לראות אותו בערוץ דוקו ב'יס'.
