בתחילת השנה נקלעתי לפגישה שנערכה במסעדה אפלה בתל אביב, בפגישה נכחו מספר אנשי עסקים ובכיר אחד ממשרד האוצר, לאחר מספר כוסות משקה נפלט לו שהמדינה נמצאת בשפל כלכלי מבהיל, "מדובר על גירעון של עשרות מיליארדים". מה??? נזעק אחד מיושבי השולחן, אתה רציני? רציני מאוד ענה הבכיר.
מספר חודשים עברו מאז אותה פגישה מקולקלת תרתי משמע, עדיין לא החלטתי אם זה היה הדג או הפטה כבד...
יום בהיר אחד אני נתקל בציוץ של גברת
לוסי אהריש, אודות המצב הכלכלי. ואני, כתגובה, מפרסם ציוץ חסר משמעות. אלו ימי בחירות ה-21 ליולי, וכך אני כותב: אף עיתונאי לא מדבר על הסיפור של מערכת הבחירות הזו. כבר לפני מספר חודשים נודע לי ממקור אמין ביותר שמצבה הכלכלי של מדינת ישראל בשפל חסר תקדים... איש לא אומר כרגע את האמת לציבור.
להזכירכם אלו ימי טרום בחירות, ומספרים לכולנו שקיים גירעון קטן של כמה מיליארדים בודדים ומצבה הכלכלי של מדינת ישראל מזהיר. לקראת מערכת הבחירות השנייה השנה נחשף לציבור שקיים גירעון של 12 מיליארד שקל... נכון להיום הם מספרים לכולנו על גירעון של 52 מיליארד שקל, יא בבא רבי, בקצב הזה...
אז כשאני מצייץ אני מתייג את
עמית סגל ומשוכנע שבעקבות הגילוי המרעיש שלי אזכה למינימום פרס פוליצר. כמובן שזכיתי לשני סימוני אהבתי אחד מהם כמדומני הוא שלי. מוזמנים לבדוק.
המדינה נעצרה בחסות הפרקליטות והמשטרה, האגו הפוליטי של משרתי הציבור גדל לממדים חסרי תקדים, כל מלחך פנכה זוטר חש עצמו כאילו הוא מישהו, משהו. ההוא לא יושב עם ההוא, ולזה יש תנאים לזה. זה מתחיל במשרתי הציבור הנבחרים ביותר ומחלחל אל פקידי הממשלה הזוטרים. נדמה כי כולם שכחו שהם נבחרו על-מנת לשרת את העם. ליברמן מתבצר, יאיר מתהדר, גנץ לא ממהר, חורשי המזימות בפרקליטות זוממים לאור הנר, אם זה ממשיך כך המצב לא יתבהר.
די, תקעתם לנו את הנשמה. זה מורגש בכל מקום. סבלנותו של העם החבול הזה פוקעת, ואתם המשרתים שרוצים לאחוז בכס השילטון עליתם לכולנו על כל הסעיפים. אנו רבים ביננו לבין עצמנו, חצי מאשים את ביבי,
החצי השני לא מוכן להרס הדמוקרטיה בחסות תאוות השילטון, "צדק צדק תרדוף".
והנה הם ממשיכים רודף מול רודף, ממשיכים בצדקת דרכם, דולקים אחרי נתניהו כמו כלבים מוכי כלבת, לא עוצרים לרגע, תמלילן על תמלילים, פרשן על פירושים, מאוהבים בעצמם, משתפשפים על כל מיקרופון ללא חומרי סיכה, ככה על יבש. מזינים את העם היושב בציון ברצף דיווחים שותפים, מלחמת העיתונאים הגדולה, סקופ אונס סקופית, כולם שלפו הזרבובית ומשחקים במשחק הגודל.
אבל זכרו את דבריי אלו - העם גווע ברעב ומקיא מיצי קיבה. הלכתם רחוק מידי, שיסיתם אותנו זה בזה, האשמתם את נתניהו בכל רעות העולם כנגד דעתו של רוב העם. העם הזה הוא עם חכם, האמת זוקפת ראשה טיפין טיפין, הקלטה הקלטה. העם הזה כותב, צורח, מתקומם, חוזה בהרס הדמוקרטיה אל מול מבטם המשתומם, מסרב להרכין ראש ולקבל את האמת הפרטית שלהם.
עוד שניה וכל הזעם הזה מופנה אליהם, עוד רגע דל והאריה המסומם יקיץ, הטשטוש יחלוף, הוא הולך להתהפך עליהם. לא יעזור לכם השוט המונף, אין מקום מסתור, תמשיכו לשחק במספרי הגירעון, תמשיכו לספר לנו סיפורי אחדות ולהתרפק על מפתן דלתו של ריבלין המארח התורן. בינתיים האירנים משחיזים חרבות, עסקים נסגרים, הבריאים חולים, החולים מתים, אנחנו זועמים.
אתם רוצים להפקיד את גורלנו בשעה קשה זו בידי חובבים? הגענו לכאן כי החלטתם לחטוף את השילטון, עצרתם כל תהליך מדיני, כלכלי, ביטחוני, על-מנת לספק תאוותכם האישית, כמעט חלפה שנה והעגלה לא נוסעת, קיוויתם שהוא יפרוש, שהוא יזנח העגלה וימשיך בדרכו הפרטית, אבל העגלה היא כל חייו, איתה הוא מתגלגל, הוא לא מכיר עגלה אחרת, הוא רוצה לתקן את העגלה יחד איתכם, תנו לו להוביל בממשלת אחדות, הוא יציל גם אתכם מעצמכם, יש לו מלא ניסיון.
אם תחליטו שהעגלה היא רק שלכם, אם תנציחו את התהליך האנטי דמוקרטי של חטיפת השלטון אנחנו הולכים לבחירות שלישיות. מנת הסם הבאה כבר לא תוגש, המגיש ייטרף, האריה עצבני, גווע ברעב, עוד הצלפה אחת, וזה קורה. ואז נאמר כולנו בעגלא ובזמן קריב ואני לא בטוח שיהיה כאן מישהו שירצה לענות, אמן.
