פרסום תמונת הבית של מרגוט קלאוזנר, שהתפרסמה ב"עכבר העיר" מדור "בתים מספרים", עוררה בי התרגשות נוסטלגית. זה היה בסוף שנות השישים, כאשר הירחון שהוציאה מרגוט "עולם המסתורין", הגיע לידי ועורר בי התרגשות. קראתי את הסיפורים המדהימים שהתפרסמו בו על תופעות על טבעיות, יחד עם סקירה של המהפכה בתחום הפיסיקה. היה זה שיא העידן החדש בתפיסת העולם, שנטש סופית את אשליית היקום המכני. ביקום זה הכל נתפס כבשליטה וניתן לחיזוי.
אך היו אלו רק אשליות שאותם עוררו הגילויים הגדולים בפיסיקת המאה ה-18. אשליות אלו נגוזו סופית עם גילוי "תורת הקוונטים" ועוד גילויים פיסיים שעוררו גם אצל המדענים שאלות מיסטיות פילוסופיות, על טבעו האמיתי של היקום שלנו, כולל החלקיקים החדשים שהתגלו ועוררו התרגשות, וגילוי "האנטי חומר", כמו גם שאלות בלתי אפשריות שהמדענים הוכרחו לענות עליהם, נוכח גילויים פיסיקלים מדהימים במאיצי החלקיקים הכבירים, כגון: "האם הזמן זורם אחורה"?!
כל אלו היו כאין וכאפס כמובן, לנוכח התופעות האל טבעיות המדהימות שדווחו מרחבי העולם, כגון על עובדת צעירה במשרד בגרמניה, שכל אימת שעברה במשרד היו חפצים זזים במשרד ותמונות נופלות מהקירות... במקרה אחר, מדענים בגרמניה, שחקרו בית שבו התרחשו תופעות מדהימות, פירקו את כל הקירות, כולל הצנרת של הבית כדי לגלות את הסיבה לתופעות המוזרות שהתרחשו בו...
אף שמרגוט עצמה הודתה שהשם "עולם המסתורין", נועד למשוך קוראים אל תחום חדש ולא ידוע כל כך, הפראפסיכולוגיה, הרי אני הרגשתי לנוכח קריאת החוברת, שאכן עולם מסתורי ביותר נמצא שם... את התרגשותי הבאתי בפני כל השומע, וכך יצא לי לגלות שדודתי, עולה חדשה מרומניה, שהתגוררה בירושלים, עסקה בתחום זה רבות ברומניה, ואף יש לה בעצמה כוחות על טבעיים...
האמת העליונה
היה זה גילוי מרגש ביותר עבורי, הוקסמתי מסיפוריה על האנשים ברומניה שחזתה את הופעתם בעיר אף לפני שהגיעו לשם, ועוד כוחות ניבוי. היא גוללה בפניי את אמונתה בנצחיותה של הנפש, שאחרי המוות עליה לתור בעולם ולגלות את האמת העליונה, לפני שהיא עולה השמיימה. למרבה הפתעתי, גם דודי, שלא היה אדם מלומד, אלא סוחר ברומניה, האמין בעולם מסתורי זה ואף סיפר לי על תופעות שקרו לו עצמו ברומניה. לשיחה הצטרף ידיד משפחה, גם כן עולה חדש מרומניה, שאמר שאשתו הייתה בעלת כוחות ניבוי, ולא פעם הזהירה אותו מלהגיע למקומות, שמאוחר יותר התברר שקרו בהם אסונות...
אכן גיליתי עולם חדש ולא הייתי מוכן לעצור בזאת. כתבתי מכתב למערכת הירחון "עולם המסתורין" ושכנעתי את הדודה שלי לרדת לתל אביב כדי לפגוש את האנשים שמאחורי המערכת. לא רק שדודתי התרצתה, אלא אף טענה שלאחרונה פוקדים אותה חלומות בהם היא רואה את האדם העומד מאחורי הירחון.
כאן המקום לציין, על-מנת להבין את עצם הזכרת סיפור זה על-ידי, שדודתי הייתה באותה עת בארץ רק שלוש שנים, תקופה שבה לא עסקה כלל בתחום הרוח, אלא התמודדה עם קשיי קיום ופרנסה קשים ביותר, שלא אפשרו לה להיות מעורה בשום צורה שהיא בעולם התרבות הישראלי, ואי לכך לא שמעה מעולם לא רק על "עולם המסתורין", אלא גם לא על מרגוט קלאוזנר ובכלל לא ידעה לקרוא עברית...
למעשה, אני עצמי, שהייתי ותיק ממנה באותה עת בארץ בשלוש שנים בלבד, צעיר, שלמד בארץ תיכון, לא ידעתי ושמעתי מעולם על מרגוט קלאוזנר... באותה עת קראתי עיתון רק לעתים נדירות והרדיו היה אמצעי התקשורת היחידי שלי... זה היה המצב כאשר עלינו שלושתנו, אני, דודתי וחבר המשפחה, על אוטובוס מירושלים לתל אביב, פנינו מועדות לכתובת שצויין במכתב התשובה שקבלתי מהירחון, שבדיעבד התברר לי מאוחר יותר שהיה בית קלאוזנר, המופיע בצילום.
כוחות על טבעיים
כל שהביא אותי למרגוט, היה כאמור הירחון, ודודתי ידעה על ירחון זה רק מתוך סיפוריי ומעולם לא החזיקה אותו ביד, כי ממילא לא ידעה לקרוא. דודתי לבשה באותו יום את מיטב בגדיה וכל הופעתה קיבלה מן דריכות מיוחדת, כמי שמאורע חשוב עומד לפניו. חבר המשפחה, שהיה מיודד אתי ביותר, לקח אותי הצדה והזהיר אותי שאזהר בסיאנס, מפני שיש סכנה שרוחות רעות ינסו להשתלט עליי. את אזהרתו זו לקחתי ברצינות, ועד היום היא מלווה אותי. למרות שאשתו הייתה כאמור, בעלת כוחות אל טבעיים, יחסו לעניין הייתה "כבדהו וחשדהו".
לביתה של מרגוט קלאוזנר הגענו בצהרי יום אביבי, של שנת 1969 והתקבלנו על-ידי אישה מבוגרת, שלא ידעתי כלל על קיומה, כי כאמור, בואי בא בעקבות מכתב תשובה שקבלתי מהירחון. לא ידעתי מי היא אותה אישה מבוגרת עבת בשר, אשר אומנם קבלה אותנו לסלון ביתה, אבל אמרה שהתכוונה שנגיע ערב קודם, לסיאנס שנערך בביתה. בכל זאת נאותה לדבר עם דודתי וזאת הציעה לה לקרוא בכף ידה.
מרגוט הסכימה ואז החלה דודתי לספר לה על כספים שמגיעים לה מחוץ לארץ ועל מועדים שהיא עומדת לקבל אותם ועוד כהנה וכהנה דברים, כאשר לא רק שהיא לא ידעה כלל מיהו האדם שהיא קוראת בכף ידו, אלא גם אני, הוותיק והמתמצא בכל העניין, לא ידעתי בכלל מיהי מרגוט קלאוזנר. רק מאוחר הרבה יותר, יכולתי להעריך את הפלא הזה שקרה, כאשר היא לא רק דברה לעניין על אישה לא מוכרת, אלא אף הרשימה את מרגוט עצמה בקריאת כף היד שלה, עד שזאת הפנתה אותנו לאביבה סטן, בהמלצה שתסדר לדודתי רעיון לעיתון רומני.
אני זוכר איך ירדנו במדרגות אל דירתה של אביבה סטן, אישה נמרצת, רזה, שקבלה את פנינו בסבר פנים יפות (ועל כך העיר חבר המשפחה, שהיא אישה חמה בהרבה ממרגוט קלאוזנר...). אביבה אכן התקשרה למערכת עיתון רומני ומסרה את פרטיה של דודתי, בהמלצה שיראיינו אותה (דבר אשר לא יצא לפועל).
רק כעבור שנים רבות, הזדמן לי לראות את התמונה המלאה, כאשר קראתי בעיתונים על מרגוט קלאוזנר, ורק אז הבנתי את גודל הפלא שקרה שם, כאשר דודתי, שלא ידעה עליה דבר, הצליחה לספר עליה כל כך הרבה, שמרגוט בעצמה (שכמובן הניחה שהיא מכירה אותה) הופתעה... לא חזרתי לבקר מאז בביתה של מרגוט קלאוזנר, אבל התמונה בעיתון החזירה אותי בן רגע, אל אותו יום אביבי, בשנת 1969, שבו קבלתי את ההוכחה הראשונה, הממשית, האישית והפיסית, שיש אכן דברים נסתרים, והעל-טבעי הוא ממשי.
