ביקרתי בשבוע שעבר (נובמבר 2019) ב"אמפיתיאטרון" ההיסטורי וצילמתי אותו. המראה שניגלה לי לא מלבב: על שטח הבמה המעוגלת ובחדרי ההלבשה הצמודים לה פזורים גרוטאות ולכלוך למינהו ועל-פי חפצים הפזורים במקום ובהם מזרונים, שיירי אריזות מזון ועוד, נראה כי שטח האמפיתיאטרון משמש בית להומלסים. כיסוי העץ שעל גבי מושבי הבטון ביציעים מגלה סימני התפוררות. אם כי חשוב לציין כי מושבי יציעי הבטון והמעברים בניהם הם במצב פיזי סביר וכי ניתן ללא השקעה גדולה יחסית לשקמו ולהשמישו כאמפיתיאטרון לאירועים. האמפיתיאטרון העירוני אילת ידע ימים יפים יותר, ועל בימתו הופיעו אמנים מהשורה הראשונה. לאורך שנות פעילותו נערכו בו עצרות עירוניות, קונצרטים, הצגות תיאטרון ובידור וכן עצרות ממלכתיות ומפלגתיות. במקום נערכו באופן מסורתי טקסי ומסיבות סיום של תלמידי בתי ספר. האמפיתיאטרון נבנה בשנים 1958-1959 ונחנך בשנת העשור למדינה וכך כתב עיתון "על המשמר" בגיליונו מיום 12.1.1959 על פתיחתו: "במסגרת ההכנות לחגיגות העשור באילת הוחל באילת בבנינו של האמפיתיאטרון העירוני. האמפיתיאטרון יכיל תשעת אלפים מקומות ישיבה, חדרי הלבשה ומחסנים. האמפיתיאטרון נתרם על-ידי משרד הפיתוח ויושלם עד לחגיגות העשור".

זמן קצר לאחר פתיחת האמפיתיאטרון אי-שם בסוף שנות ה-50, הופיעה בו התזמורת הפילהרמונית הישראלית. שמוליק תגר תושב אילת מזה שנים רבות, הנחשב ל"ההיסטוריון של אילת", מספר על קונצרט זה: "הייתה זו הופעתה לראשונה באילת של התזמורת הפילהרמונית, התזמורת ניגנה על במת האמפיתיאטרון עם הסולן הכנר אייזיק שטרן. קהל הצופים בקונצרט היה מורכב בערך מ-50% תושבי העיר ומ-50% חיילי האזור. הייתה זו חוויה יוצאת מגדר הרגיל". תגר, שהיה לימים בכיר בעירית אילת מספר עוד, כי האמפיתאטרון שופץ על-ידי העירייה שלוש פעמים: בתחילת שנות השישים, בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, אז הוסיפה לו עירית אילת חדרי הלבשה ומתקני מערכות קול וחשמל. כידוע מדי שנה נערכות באילת באופן מסורתי בסביבות חודש מרס חגיגות לציון יום שחרור אילת הכולל שורה של אירועים. הטקס המרכזי של החגיגות נערך בשנות ה-60 וה-70 לרוב באמפיתיאטרון העירוני. למשל ב-22 באפריל 1962 נערך באמפיתיאטרון אילת טקס מרכזי של "חגיגות ים סוף" אירוע לציון 13 שנה לכיבוש אילת. ב-1970 למשל נערכה באמפיתיאטרון העירוני עצרת עם לציון יום שחרור אילת. הוצג בה חזיון אור קולי "21 שנות אילת". ב"חזיון השתתפו תזמורת הנוער, רקדנים ומחוללים" ונורו לאוויר זיקוקי דינור. באמפיתיאטרון נערכו עצרות וכינוסים מפלגתיים לרוב מטעם המפלגה השלטת מפא"י המערך. באירועים השונים שנערכו בו נטלו לא פעם אישי ציבור ובהם גולדה מאיר, יצחק שמיר ועוד.

העליתי בקבוצת פייסבוק אילתית, צילום של האמפיתיאטרון שצילמתי בימים אלה בנובמבר 2019 וביקשתי מהגולשים לספר על אמנים שהופיעו באמפיתיאטרון המיתולוגי ועל אירועים שנערכו בו. מסתבר שלתושבי אילת רבים יש קשר חזק לאמפיתיאטרון. רבים מהם השתתפו באירועים שונים שנערכו באמפיתיאטרון זה והוא היה במשך שנים אחד מהמוקדים המרכזיים של חיי התרבות בעיר. רבים הביעו כעסם על כך שהאמפיתיאטרון עומד שומם ונטוש תקופה כה ארוכה של יותר משלושה עשורים. "זה היה המקום של מדורת השבט האילתית, כולם הגיעו לשם כל אירוע והופעה", מספר אחד מתושבי העיר. בין האמנים שהופיעו על בימת "אמפיתיאטרון אילת" המיתולוגי: יהודית רביץ, אנריקו מסיאס, שלמה ארצי, הגשש החיוור, אריק איינשטיין ושלום חנוך בהופעה משותפת, אילנית, רבקה מיכאלי, יוסי בנאי, להקת חיל-הים, שייקה אופיר, צביקה פיק, יגאל בשן, מני פאר להקת פיקוד דרום, גלי עטרי והרשימה עוד ארוכה ורבה. לצד אמנים יידועי שם הופיעו על במת האמפיתיאטרון להקות זמר ומחול מקומיות ובהן להקת בית הנוער אילת ולהקת המחול אילת. כאן עשו צעדיהם הראשונים כמה אמנים מקומיים שפרצו מאוחר יותר מחוץ לעיר.

אחד מהאירועים שנערך באמפיתיאטרון בעיקר בשנות ה-70 היה טקס בבחירת "מלכת היופי של אילת" או "מיס אילת". ב-1977 למשל נבחרה למלכת אילת יעל מויאל, תלמידה במגמה לפקידות בת 16.5. "הקהל מילא את האמפיתיאטרון 'מפה לפה'". הנחה את האירוע מני פאר שהיה אמן "בן בית" באילת. בחלק האמנותי הופיעו הזמר צביקה פיק והזמרת גלי עטרי. לאורך השנים נערכו באמפיתיאטרון מספר טקסי בחירת "מלכת אילת" או "מיס אילת" ושולבו בהם הופעות של אמנים יידועי שם.

אפרת כהנא תושבת אילת לשעבר, בתו של הטייס האגדי סרן בנימין כהנא ז"ל מספרת על האמפיתיאטרון: הוא שכן על-יד בית החיל הראשון באילת, על-יד המוזאון הימי הראשון. הופיעו בו גדולי האמנים. אני זוכרת היטב את המופעים של להקת "החלונות הגבוהים" וכמובן את הופעותיה של תזמורת הנוער של אילת בניצוחו של אילן מוכיח בה הייתי חברה (ניגנתי על קרן יער). ימים נפלאים". נירה יוגב, תושבת אילת לשעבר, מספרת על האמפיתיאטרון: "זכור לי שאת אירועי סיום שנה"ל של כיתות יב' נהוג היה לערוך שם. זכור לי שבאחד האירועים מורה שהנחה את האירוע, התחשמל מהמיקרופון. הכל נגמר בטוב. הזמר והמוסיקאי דוד נתן, זוכר היטב את האמפיתיאטרון באילת, הוא היה ממנהליה המוסיקליים של "להקת בית הנוער", להקה אילתית מקומית ידועה שהרבתה להופיע על בימת האמפיתיאטרון. דוד נתן מספר כי אחת מחברות הלהקה במשך מספר שנים, הייתה נערה אילתית צעירה בשם אסתר חיות, לימים חברת להקת פיקוד מרכז וכיום משמשת כנשיאת בית משפט העליון. תושבת אילת נזכרת בהופעתה של יהודית רביץ, שנערכה באמפיתיאטרון באילת ומספרת: "זו הייתה הופעה מהממת של יהודית רביץ. העור שלי מצטמרר מזיכרונות טובים, טובים - מילה קטנה, עפתי בהופעה הזאת לגבהים!!!! עוד אירוע שאני לא אשכח שנערך באמפיתיאטרון היה הופעת סיום כיתה ו' (ריקוד עם המזוודות לצלילי "לאילת, לאילת - שער העולם דרומה")".

כאמור עומד האמפיתיאטרון עזוב ומוזנח במשך למעלה מ-30 שנים. הוא נעזב אי-שם במחצית שנות ה-80 של המאה שעברה. מאז העלו, מידי פעם בעיקר תושבים ותיקים של העיר שהאמפיתיאטרון הוא חלק מזיכרונות ונוף ילדותם, דרישה לשמרו ולשקמו ולהחזירו לימיו היפים. בשנת 2015, כך לפחות דיווחה העיתונות דאז, אישרה עיריית אילת תוכנית לפתיחה מחדש של האמפיתיאטרון ובו כ-2,500 מקומות ישיבה. נכון להיום נובמבר 2019 בחלוף כ-4 שנים מההחלטה עומד האמפיתיאטרון שומם ונטוש. ינקה זיו תושב אילת אומר לי: "כל עיר בעולם שמכבדת את עצמה דואגת לשמר את האתרים ההיסטוריים שבתחומה. בכל הערים בעולם אזורי ה"אולד סיטי" הם הכי מתיורים. חבל מאוד שהאמפיתיאטרון לא ישוקם. דוברת עירית אילת דנה זנטי, אומרת לי כי קיימת כוונה לשמר ולהשמיש את האמפיתיאטרון בדיוק למטרה שלו -אמפיתיאטרון לאירועים", וכי החברה הכלכלית אילת הופקדה על פרויקט שיקומו והפעלתו מחדש של האמפיתיאטרון ההיסטורי בעיר והיא אמורה להוציא את עבודות הקמתו ליזמות פרטית. תושב אילת המעורה בנושא האמפיתיאטרון אומר כי שיקום האמפיתיאטרון תלוי ברצון ונחישות מצד עירית אילת. עלות שיקומו ושימורו לא גבוהה יחסית. המתנגדים לשיקום האמפיתיאטרון טוענים כי שיקומו ופתיחתו לציבור יחייב הקמת חניון לכלי הרכב הרבים שיגיעו אליו וכן הפעלתו עלולה לגרום מטרד רעש לתושבי הסביבה, אולם בעיות אלה פתירות. ניתן להקיף את האמפיתיאטרון בחומה מבודדת רעש, וסמוך לאמפיתיאטרון יש מגרשי חניה. צריך בעיקר רצון טוב. כדי לשקם את האמפיתיאטרון. אותו תושב אומר לי: באילת רוב ימות השנה אין גשמים, דבר המגביר יכולת ניצול האמפיתיאטרון. אפשר להפוך את האמפיתיאטרון הפתוח ל"קסריה", של אילת, והוא מדגיש כי חשוב שהאמפיתיאטרון יישאר בידי עירית אילת, בידי הציבור ולא יועבר לבעלות גופים פרטיים כמו מלונות למשל, שיספחו את השטח אליהם ויעשו בו מה שהם רוצים ולא יאפשרו לציבור הרחב גישה אליו.