הטלת אחריות

כשל הניקוז

כמו בכל שנה, הופתעו הרשויות, שירד גשם בחורף. זוכר, שבילדותי בנתניה, לפני יותר מחמישים-שישים שנה, שימשו חסקות, צמיגים מנופחים ושאר אמצעי ציפה כל חורף להעביר אזרחים במעברי החצייה בצומת הרחובות הרצל (רחובה הראשי של העיר)-שדרות בנימין-שדרות ויצמן. בימים האחרונים נראה לי, שהמדינה חזרה לאותם הימים, למרות שהאגם העונתי הנ"ל חדל להתקיים מזמן, תודה לאל. ובעצם, תמה מישהו פעם - אם השמש זרחה היום, אתמול, שלשום... האם זה מחייב, שתזרח גם מחר?! משמע, גם אם היה אשתקד שיטפון עקב תקלת ניקוז, וגם לפני שנתיים ... האם מחויב, שיהיה שיטפון גם השנה; אז למה להשקיע בתחזוקת הניקוז?! הבעיה אינה ממשלת ישראל, למרות שברור לחלוטין, שבהזדמנות זו כדאי להגיש כתב אישום נגד בנימין נתניהו על השיטפונות ועוד כתב אישום על כך, ששכנע את משה רבנו לעצור על סף ארץ כנען, ולא להמשיך, כפי שהיה צריך, לקנדה. הבעיה הנה בתשתית העירונית, שנבנתה בצורה מופקרת ומזלזלת. למשל, בדרך המובילה ליישובי הותקן פתח ניקוז כמטר מעל הנקודה הנמוכה בכביש. ולכן, מתחת לפתח הניקוז מתהווה כל חורף שלולית ענקית, שלפעמים מכסה יותר מחצי כביש, כיוון שמי הגשמים, בחוצפתם כי רבה, מסרבים לציית לשוטה, שתכנן את ניקוז הכביש, וציווה עליהם לטפס אל פתח הניקוז. כפתרון אמליץ על השיטה, שנהוגה במיסורי, למיטב זיכרוני: הטלת אחריות אזרחית ואחריות פלילית על מתכננים, שמעלו בתפקידם. לעומת זאת, עיריית תל אביב לא השקיעה בדרום תל אביב, שהפך לפח הזבל שלה, והעירייה מתעלת אליו את כל הבלתי-נחוץ/רצוי לה. לכן, אין פלא, שהוכה בשיטפונות. מעבר לתכנון נכון של הניקוז, חייבות הרשויות המקומיות לתחזק בקיץ (כלומר, מראש) את מערכת הניקוז; ולרוב אינן עושות זאת. גרשון הכהן, ידידי, סבור, שהבעיה העיקרית הנה תכנון כולל (מאקרו), שיסודו בטעות יסודית. באזור השפלה, שאני קורא לו, גדרה-חדרה, והוא, נתניה-ראשון-לציון, מתגוררים כשישים אחוזים מיהודי ישראל; ו"ברצועה צרה זו, ההולכת ומתמלאת בתשתיות עירוניות ונאטמת בבטון ובאספלט, השטחים הפתוחים הולכים ומצטמצמים. לא נותרה מספיק אדמה פתוחה לספיגת המשקעים ולהשהייתם", קבע, והמשיך "המערכת האקולוגית בקדמת החוף, שגם ללא הבנייה העירונית, הייתה פגיעה מטבעה לשיטפונות מן ההרים, פשוט איבדה איזון ויצאה משליטה. בעיוורון תכנוני, על הריאה הירוקה הכמעט אחרונה שנותרה במתחם התעשיה הצבאית, בין רעננה-הוד השרון-רמת השרון-הרצליה, המדינה תובעת הקמת מתחם דיור נוסף, שיכיל כארבעים אלף יחידות דיור. "גם הבנייה הרחבה ממזרח לגוש-דן: מודיעין, אלעד וראש-העין, משפיעה באופן ישיר על ממדי הנֶגר העִלי, המעצימים באורח לא-טבעי את זרימת הנחלים הנכנסים לגוש-דן. במרחבים האלה, שהיו מאז ימי העולם העתיק שטחים פתוחים, כמות משמעותית מהמשקעים הייתה מחלחלת למי התהום. עם התרחבות הבנייה, מרבית המים מובלת בתשתיות הניקוז אל הנחלים בכמות, החורגת הרבה מעבר לקיבולת הטבעית האפשרית. התרחשות דומה מתרחשת בבית-שמש, ההולכת ונבנית לעיר בת 350,000 איש". לדברי הכהן, הכשל התכנוני יועצם בעשורים הבאים כתוצאה מהוראת רשות התכנון הארצית לקראת 2040: לתכנן תוספת בנייה של 2.6 מיליון דירות, כולן בתוך תחומי הקו הירוק. "במבט אקולוגי, מדובר בהפרה בלתי-אפשרית של האיזון האקולוגי הארצי". לדבריו, תוכנית המתאר הארצית, התעלמה מכך שהמדינה הנה במרחב אקולוגי אחד, המחייב תכנון שלם וכולל - "משקעים וביוב, היורדים מערי יו"ש מערבה, מציפים את מישור החוף, ומחייבים טיפול כמערכת אחת". הכהן מציע שינוי תפיסתי יסודי, שיסיט את עיקר הבנייה מזרחה: ירושלים לעבר מישור אדומים, וראש-העין הגד̤לה - לכיוון אריאל. "נדרשת תוכנית מתאר ארצית מעודכנת, שתחתור לבניית שדירה מזרחית למדינת ישראל, מעל בקעת הירדן, בקו ערד-גלבוע, כשינוי תכנוני בסיסי, שיציל את גוש-דן מקריסה", הוא קבע.

עוד בלוף?!

הודעת מפא"ת (המינהל למחקר ולפיתוח אמצעי-לחימה ותשתית טכנולוגית) במערכת הביטחון, שפיתח לייזר ליירוט רקטות וטילים, מעוררת בי חשד רב. מה לעשות?! עבדתי יותר מדי שנים במערכת הביטחון, ואני מכיר היטב את תעשיית הבלופים שלה. הודעת מפא"ת יצאה לציבור מיד לאחר שהמשטרה הודיעה, שפיתחה מערכת לייזר ליירוט רחפנים, בלונים ושאר ירקות מעופפים; ואני חושד, שמטרתו היחידה של מפא"ת הייתה להשאיר את מערכת הביטחון ב"מרוץ". איני טכנולוג, אך קשה לי להאמין, שלפתע פיתח מפא"ת את "המצאת המאה" - לייזר חשמלי, ש"ישנה את המאזן האסטרטגי", מה גם שהפרטים והכתרים, שהמינהל קשר לראשו, נראים לי מופרזים ולא-אמינים. למערכת הביטחון הייתה מערכת לייזר ליירוט טילים. שמה 'נאוטיליוס' ('סקייגארד'), והיא מתייבשת כבר כעשרים שנה במדבריות אריזונה - כתוצאה מהחלטה אומללה לזנוח את הלייזר, ולהעדיף את הטילים המיירטים של 'כיפת ברזל', שהסיגה אותנו אחור במרוץ הטכנולוגי (מעבר להסתייגויות לגבי ביצועי 'כיפת ברזל' ולגבי עלותה).

הצלחה

לא-אחת יוצאים מפי ילדינו הברקות מדהימות, כנאמר, "מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז ..." (תהלים ח', פסוק ג'). קיבלתי בוואטסאפ ברכה, שנשא ילד בחגיגות השבעים של סבתו: "סבתא היקרה, אני אוהב אותך והרבה חיבוקים ונשיקות ובהצלחה בעולם הבא".

חיסול ממוקד

הרבה שנים אני מצר על שמערכת הביטחון אינה משתמשת בחיסולים ממוקדים בלוחמתה בטרור. קפד את ראש הנחש, והשג כמה יעדים: הרתעת בני-הבליעל שלצדו; חבלה במערכת הפיקוד והשליטה של ארגון הטרור; מניעת פיגוע מתגלגל; העלאת המוראל בצד היוזם את החיסול; נקמה; וקביעת סדר-היום הציבורי. אומנם יכול חיסול ממוקד של מנהיג לפגוע רק חלקית בתשתית ארגון טרור, אך עצם החיסול מחייב את הארגון להשקיע באבטחה ובמודיעין נגדי על חשבון השקעה במבצעים - בנוסף לנזק החמור עקב אבדן איש מפתח. כך קרה בעקבות חיסול קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה האירניים, לדעתי, שהותיר את ארגונו ואת אירן מבולבלים, ואפילו "נקמת" אירן על חיסולו הייתה רפה מאוד. סיכול סולימאני היה מוצלח ביותר עקב הישגיו המרובים ועקב מעמדו הבכיר באירן. לא כל מפקד זוכה למעמד כזה, שהושג בעבודה קשה ומוצלחת ביותר ובקרבה אינטימית לראשי השלטון. כלומר, בבחירת מטרה לחיסול יש לשקול את ערכה במערכת האויב; וככל שערכה גבוה יותר גדל הצורך לחסלו. עיינו בערך אדמירל ימאמוטו, שהיווה סכנה חמורה כיוון שהיה יזם יצירתי ביותר. דרך אגב, איני מצליח להבין את הנהי באירן. האמריקנים עזרו לסולימאני לממש את חלומו של כל לוחם מוסלמי - להיות שאהיד, ולקבל את השי, המובטח לשאהידים: 72 בתולות וכניסה לגן-העדן. ואנחנו נסתפק בקללה המסורתית היהודית, "שחיק עצמות" - יישחקו עצמותיו בעולם הבא.