אחד הסודות הכמוסים ביותר של פעילות כלכלית זה תימחור המוצרים ללקוחות, כמובן לצד יכולת רכש משובחת. בעלי העסק רוצים כמובן להשיא את ריווחיהם ולכן נטיית ליבם היא לתמחר את מוצריהם כמה שיותר גבוה, אולם בכך הם לוקחים סיכון שהיקף המכירות ירד ואף חמור מזה, שתהיה נטישת לקוחות לכיוון העסק המתחרה.
טונוס זה מתקיים למשך כל חיי הפעילות וחשוב מאוד להיות עם היד על הדופק למשך כל הזמן ובתדירות גבוהה, שכן אי-תשומת לב יכולה פשוט להחריב את העסק ולדרדר אותו לגבול פשיטת הרגל ואובדן אמון הלקוחות.
מקרה שכזה עובר כבר שנים לא מועטות על רשת
הום סנטר, רשת שהוקמה בתחילת שנות ה-90 הקודמות והייתה פאר היצירה הקמעונאית של אותה תקופה ואילו כעת היא בקושי סוחבת את רגליה ונמצאת על קצה גבול הכדאיות וכל זה למה?
ישנן מספר סיבות ובהם ניתן למנות את ניתוק הבעלים מהמתרחש בשוק ודרישתם לייקר את מחירי הצרכן לרמה הזויה/שגויה שהיו יקרות ממחירי המתחרים ובעיקר ממחירי הטמבוריות, אשר הציעו ללקוחות גם שירות טוב יותר ומחיר משופר.
מכאן התחיל להתגלגל כדור שלג, שפגע במכירות, שפגע ברמת השירות ברצפת המכירה, מגוון לא מתאים וכו' - כדור שהתחיל מתמחור הזוי ומנותק מהסביבה התחרותית, נזק שקשה מאוד לתקנו וכנראה גם "אלף מודעות לא יצליחו לכבותם לשנותם".
