אחותי שירתה בצבא כתומכת לחימה. לאחרונה, אולי בעקבות צנתור, נעשתה תומכת 'בצלם' ו'שוברת שתיקה'. שוברי שתיקה, היא טענה, אינם יהודים פחות טובים ממך... איך מודדים טוב ביהודי? העזתי לשאול. טוב ורע, לעניות דעתי, זה בכלל עניין של גאוגרפיה, כמו פורנוגרפיה. מה שטוב ליהודי אחד - רע לפעמים ליהודי במקום אחר. ולהפך - או לסירוגין. בני אדם הם בסך-הכל נשאים של טוב ורע, מעין משאיות חול או קודש, או ערבוביה מהכול.
הזכרתי לה ויכוח שהתחולל בעבר, בעת שהמנהיגה, שרת החינוך לשעבר ז"ל, דרשה במרץ לאסור על לימוד ספר יהושע בבתי-הספר. אני מתביישת, היא צוטטה, בספר הנורא הזה. פירושה, ספר כזה יכול לאמץ לליבו רק יהודי רע ולא מוסרי, חסר ערכים (יהודיים?) - כנראה. נראה שיש המון סתירות מצטברות בחייו של יהודי-נורמטיבי. לא בחייה של שרת החינוך לשעבר ז"ל ודומותיה, אחותי.
היא משתדלת להתרחק מדימוי גלותי של יהדות בכל כוחה, למרות שהיא מתפרנסת מהיסטוריה יהודית. החברים הכי טובים שלה, בתל אביב, הם יהודים. בעבר היא התגוררה בגליל אבל הנסיעות הארוכות בין כפרים ערביים לא היו לפי רוחה. היא חששה מתג-מחיר שיהודים בארץ ישראל נאלצים לשלם למחייתם באזורים מסוגננים כאלה. היא בטוחה שהציונות עשתה עוול נוראי לפלשתינים והפכה אותם לקורבן-עולה. נוכל לכפר אך ורק עם נקים להם, במו ידינו הציוניות, מדינה משלהם בארץ-ישראל. כידוע, תחושת הקורבן (והפליט) מעצימה בנושאיה אותו רגש נשגב של עליונות מוסרית-מזוככת כדי קדושה.
הנה, זה גם מה שהקהילה הבינלאומית, האירופים והאו"ם דורשים, היא אומרת - התחשבות בצד הנדכא, החלש, הסובל והצודק... כל המדינות הנאורות, היא מוסיפה, בצד שלי. היא בעד הצדק והמוסר והערכים. סליחה, אני קוטע אותה, לא שומע אותך. יש שקשוק של גלגלי רכבת ברקע. בראש שלי עדין מקבצים יהודים בכיכרות ווישי, שולחים אותם ברכבות מזרחה... אם שרת החינוך לשעבר ז"ל תקעה לנצח אצבע מאשימה בספר יהושע, והבושה שורפת אותה - אולי תסלחי לי אם אני מצביע לעבר רכבות כאלה. להערכתי המתעדכנת ללא הרף - הנושא היהודי הוא המכנה המשותף שבגינו מזרח מנשק למערב בתחת, ולהפך או לסירוגין, כשהמונה עובד שעות נוספות.
'בצלם' נגד יהודים במדינה של יהודים, בארץ ישראל? לי זה נשמע נורמטיבי כמו קאפו בפתח-תקוה. נכון, יש המון בתוכנו שהחליט כי אין דבר כזה טוב-מוחלט או רע-מוחלט אלא רק הכלה כלשהי של אור וצל, בשותפות. בעיני זו שטות מוחלטת ורק מי שהקיאה את היהדות מתוך חייה, והתמלאה בושה, יכולה לערבב את היוצרות. בקיצור, זה מה שמאפיין את 'אני-אזרח-העולם'... אזרח העולם, אם אתם לא יודעים, זה אחד שמתחבק ומתנשק עם כולם, שמתגורר בכל מקום, עושה שם עסקים, מוליד ילדים וגם מוכר קרח לכל אסקימוס שהוא פוגש. מניף את כל הדגלים - אינו שייך לשומקום ספציפי ומחייב.
הלאום שלו כלל-עולמי וגם האזרחות שוטפת פלוס. קצת מביך לחשוב בצורה שלילית על אנשים עם כאלה כוונות טובות עבור כל העולם. היהדות עצמה דורשת מאתנו להפיץ את התורה - מסמך וקוד התנהגות שהוחדר לערפילי העולם (העלם והסתר) במעמד הר-סיני, כלומר להתאזרח במקום שהוא 'מחוץ למציאות' במטרה להפכו למציאות. אבל זו לא הייתה הכוונה של שרת החינוך לשעבר ז"ל וחבריה בשמאל, הנאורים-מוסריים. הם אינם מאמינים. היו גם יהודים שהצטרפו ובנו נדבך על נטבח את המהפכה הקומוניסטית/בולשביקית כדי ל'אזרח' את העולם, בכוונה ליצור עולם הרבה הרבה יותר טוב. אבל העולם מטבע בריאתו תמיד יישאר מלא קרומים ומסכים של העלם והסתר אם לא יחדירו לתוכו את הנסיוב היהודי שהוענק לנו בסיני. לא תחליפים, לא זיופים ולא בטיח.
הטוב והרע הם ערכים מוחלטים כי הם שרויים בכפיפה אחת עם האמת. לצערנו האמת נושמת רק בגן-עדן. זו אותה התנחלות שגורשנו ממנה עירומים, חסרי-כל ושקענו בתוך בוץ העולם עם מוסכמות של טוב ורע. מאז אנו מתפלשים זה בזה, בתפישות שונות של עולמנו, רחוקים מאמת, מסלפים אותה, מייצרים צללים וצלילים מביכים ומבלבלים. בשער העולם - ניצבת החרב והיא מתהפכת...
מי מכם מסוגל להסביר לנו מדוע 'בצלם' וארגוני-צל אחרים של יהודים נעשו, בהתנדבות לכאורה, משרתי הרוע העולמי כשהם מנסים לטשטש את העובדה בעבודה מוסרית בעיניים? בדיוק כמו שיהודים, למשל טרוצקי (תלמיד ישיבה מבריק), שירתו, בקנאות דתית, את המהפכה ואת לנין ואת סטאלין? למעשה - רק שפכו דם ועוד הרבה דם באותה קנאות נחשונית, על נדבכי הרס ודיכוי שכה היטיבו להקים, בושה וכלימה.
שמש העמים, נאמר על כל אחד מהם. פה, אצלנו, בשמאל הנאור והמעודכן, בארץ ישראל. גם ב'צלם', 'שוברים שתיקה' ושוברי-קופה מהסוג הנלוז הזה מתכוונים בכל ליבם לתקן את העולם... בטיפוח ערכים, בצדק, בתרבות במוסר, והכל תחת חסות כנסייתית-אירופית שעוד מעט תימחק מעל פני האדמה. אווילות יהודית לשמה נושקת לטמטום מוחין מיתמם. אחותי נמצאת בקו הבריאות, בקו החזית שהשמאל התווה כבר אז - וזו טרגדיה יהודית, משפחתית, לאומית מתמשכת.
אגדת הזמן הצהוב
בוא נניח, לרגע, שגם אתה, כמוני, משתייך לאותו שבט ידוע לשמצה, פראי, גזעני ומופרע. זה שבט בריוני, קטלני, כמעט לא-אנושי, של אנסים, גנבים, שודדים, רוצחים - מאנייקים צמאי-דם וזימה המוהלים בבצק שלהם דם ילדים כי זו מסורת בית אבא, אורח החיים שלהם לדורי דורות. כך הם מתקיימים בתוך המארג המורעל של העולם הברוטלי מסביב... וכי לא חפצי חיים אנו - גם אני ואתה? האם משאת נפשנו להישחט כאחת הכבשים בשדה או להתקרבן לעד בגן החיות של האנושות? והנה מגיח בתוכנו אדם אחד, בשם הצדק, טוען שיש להשתנות. גם לשנות. את אורח החיים שלנו. זה אומר, במלים אחרות, נרדפות - להושיט את הצוואר לשחיטה...
עד כה הקדושים שלנו הם אלה שדבקו באורח החיים הנוקשה של השבט גם כשמאכלת האויב הייתה מונחת על צווארם ומסרקות ברזל מלובנות, אולי מגרפות, סרקו את בשרם עד לטעם גן-עדן. כמו, למשל, דון-עקיבא מהרוגי מלכות. והנה קם עלינו, בתוכנו, סוג נכלולי של מתייוונים, שלא לומר משומדים התובע להפסיק את מעשי הרצח והשוד, והכל - להפסיק. כלומר, להתקיים... להקים מתוכנו מדינה של צדק, מוסר נעלה ו'של נעליך מעל רגליך', הדורש גם חופש ביטוי לכל העמים, זכויות אדם וזכויות אזרח לכל הולך על שתים אפילו הוא אדם.
ואני (מקווה שגם אתה) שואל - מי מחליט, או החליט, מיהו אדם, מי זכאי לתואר בן-אדם? הם או אנחנו? מי שבא להשמיד אותך ייחשב בעיניך אדם עם זכויות וחופש ביטוי כרוני? אם הוא כביכול אדם - בעיניך, מה אני, או אתה - בעיניך? הזמן הולך נעשה צהוב בהחלט כשאתה מהרהר בדילמה: להתקיים או לחדול? בעוד רגע יפרוץ ירוק מכל עבר וההם יעוטו קדימה וישמידו אותך. הם נלחמים בך כי אתה שייך לשבט של מנייאקים שטופי זימה, עם אף ארוך שנדחף לכל תחת להריח את הכסף. אתה נלחם בהם מאותה סיבה ארורה וצודקת - שאתה שייך לשבט שלנו לעד...
היה פעם, לפני העידן העדין של הנאורות הזחוחה, הגלובליזציה, ההתאקלמות הנואשת, הסלבריטאיות הנפוצה והטרשת המוסרית עם-יהודי-נורא, בזוי ונשכח, שנשרו מתוכו איברים בגלל אי-רצונם להזדהות עם הטינופת המכובסת שלו. כל הכבוד להם. למרות שכונו משומדים הם עזבו, עם בחילה, בגדיהם ספוגים בושה - מרצון. לעם הזה לא ניתן זמן צהוב להתמלא ברוח צדקנות, הומניות ומוסר האנושי שכל אדם נאור, באשר הינו, מפיץ במרחבי המחייה של עולמו. גם הם ענדו למחייתם, כמוני וכמוך - טלאי צהוב. עתה רק הזמן הצהוב נותר מרחף באוויר העולם. כל השאר - אווירה.
