חבר המבין היטב בניהול הסביר לי כי הטיפול בנגיף הקורונה בישראל הוא כישלון אחד גדול. מה הוא מינהל ראוי? הוסיף רעי. מי שיודע ליטול סיכונים סבירים. במלים שלי, לפרוס את כל השמיכה על החולה ולחנוק אותו אינו ניהול ראוי אלא להפך. זה מה שאירע עם הקורונה בישראל.
ביבי לא נטל סיכון. גרם להיסטריה (זה גם מועיל לבחירות). אילו זה נמשך עוד זמן מה (וזה לא יימשך) שיתוק כזה היה הורס את המשק.
אפילו תחת רקטות מעזה לא עצרו את כל החיים ביישובי הנגב אלא במשורה ובשיקול דעת ותוך לקיחת סיכונים סבירים. וכאן? כל מי שבא, למשל, מאיטליה נאלץ להיכנס למעצר בית בלי צו שופט.
ראיתי אמש את
דונלד טראמפ. גם האמריקנים החביבים על ביבי נהגו כך אבל במשורה. למשל, לא על כל מי שבא מאיטליה אלא רק מצפון איטליה.
במהות צריך להבין כי הקורונה היא עוד שפעת. צריך לחפש נגדה תרופה. לחפש נגדה חיסון. להזהיר בעיקר את המבוגרים ולהניח לאחרים לחיות את חייהם הרגילים, ואם גם מישהו יידבק במחלה, וזה כמובן חבל, הוא יבריא ואפילו ייתכן כי יישאר חסין מפניה.
מחר ייסגרו הקלפיות. מחר גם יתחיל להיפתח עוצר הבית.
