מיליוני נשים יצאו השבוע, ביום האישה הבינלאומי להפגין בהפגנות ענק. נערות צעירות, אימהות עם בנותיהן, סבתות ישישות. נשים אלגנטיות ונשים בבגדי עבודה דלים ובלויים.
נושאות דגלים וסיסמאות מאולתרות שדרום אמריקה מעולם לא ראתה. נשים הצועדות במחאה אדירה . נשים שהחליטו לקבוע את עתידן ועתיד בנותיהן ונכדותיהן. הנשים ומעט הגברים שצעדו עמן, הפגינו נגד אלימות כלפי נשים, אונס ורצח נשים. הפגינו בעד זכותן של נשים להחליט לעבור הפלות חוקיות. על זכותן הבסיסית להחליט על גופן.
בארגנטינה, נרצחת אישה אחת מדי יום. כ-365 נשים נרצחות בארץ זו מדי שנה. כשני מיליון נשים הפגינו ברחובות העיר הגדולה. ובמקסיקו, במקסיקו, הפגינו נשים. נערות צעירות, אימהות עם ילדיהן, סבתות מלאות שבפניהן חרוטים קמטים וסבל.
כי במקסיקו, נרצחות עשר נשים מדי יום. כ-3,600 נשים נרצחות במקסיקו מדי שנה. גם בצ'ילי ובאקוודור ובבוליביה הפגינו נשי אמריקה הדרומית. לקח להן שנים רבות עד שהאש הבוערת התפרצה כמו לבה רותחת מהר הגעש, נגד השובניזם המאצ'ואיסטי.
לא מגפת הקורונה הוציאה את הנשים לרחובות. הזכות הטבעית לצדק ולחרות ולשוויון לנשים הוציאו את הנשים לרחובות. דרום אמריקה לעולם לא תשוב להיות מה שהייתה עד כה. אחיותי בדרום אמריקה, אני מצדיעה לכן. אתכן במאבקכן הצודק.
