על-פי זיכרוני' ומראש אני מדגיש כי איני בטוח בדברים הבאים - הפרלמנט הבריטי המשיך בעבודתו גם כאשר הנאצים תקפו באכזריות את לונדון במהלך "הבליץ" ב-1940. אז הפרלמנט האזין ל
וינסטון ספסנסר צ'רצ'יל ואילו כנסת ישראל אינה מזדרזת להתכנס בפחדה ובחרדתה מפני הקורונה?
בבית הספר "בלפור" בתל אביב למדנו בעיצומה של המתקפה הערבית מיפו ועם הפצצות חיל-האוויר המצרי במלחמת השחרור, 1948. נדמה לי כי ניתן עדיין לראות את פגיעת הרסיסים בחלק העליון של הקיר הפונה לרחוב בלפור.
הרבנות מאשרת להתפלל בבתי כנסת דחוסים, אבל קוראת להדיר כל רגל מהכותל המערבי? ברמאללה ובעזה משפשפים עיניים ולא מאמינים, וכפות ידיים ומרוצים. אפשר לדלל, אבל הממלכתיות אינה יכולה ואינה צריכה לסגת בכנסת ובבית הספר ובירושלים מפני הקורונה גם אם הדבר כרוך במידה מסוימת של סיכון.
בתי הספר צריכים להישאר פתוחים, והמורים יכולים לעסוק רק בלימוד דרכי היגיינה לתלמידים. הרבנות יכולה לבקש כי רק צעירים יגיעו לכותל, אבל לא להנחות כי יישאר ריק (כתבתי על כך פוסט נפרד). הוא הדין גם בכנסת.
מה לעשות, החיים על כדור-הארץ אינם נקיים מסכנה. לסמלי הממלכה יש מחיר, וכל עוד הוא סביר יש לשלמו.
