חסמים רגולטוריים מונעים ניצול עשרות אלפי דונמים של גגות בתי מגורים ומבני ציבור לצורך הפקת חשמל סולארי. זו המסקנה העיקרית אליה הגיעו הגופים הירוקים. על-פי דוח שהכינה החברה להגנת הטבע עבור רשות החשמל, הסרת החסמים יכולה להביא ליצור חשמל סולארי בשיעור של 50% מתצרוכת המשק בשנת 2030.
החברה להגנת הטבע אומדת את שטח גגות הבתים שניתן לנצל לצורך הפקת חשמל ב-50 אלף דונם. לטענת החברה, עם השקעה קטנה יחסית, תכנון נכון, הקלות במיסוי והסרת חסמים רגולטוריים, יכולה מדינת ישראל להגיע לניצול מרבי של שטח זה.
הפוטנציאל הגדול ביותר לצורך הפקת חשמל על גגות, טמון בגגות בתים טוריים נמוכים בעלי שלוש עד חמש קומות שרבים מהם נמצאים בשיכונים שנבנו בשנות ה-50 וה-60. כדי להפוך את הקמת המתקנים הסולאריים על גגות בתים אלה לאפשרית, כך טוענים כל הגופים הירוקים, יש צורך להתקין תקנות הנוגעות למימוש ההקמה, בהן תקנות הנוגעות להשגת הסכמת הדיירים, השגת אישורים מחברת החשמל ומהרשויות המקומיות, והקלות במיסוי שיעודדו יזמים לקדם את הפרויקט.
הסרת חסם הדייר הסחטן
במחקר שערך ניר לוטן מטעם המכון לחקר ירושלים בשיתוף המשרד להגנת הסביבה, נמצא שאחד החסמים העיקריים המונעים הקמת מתקנים סולאריים על גגות מבני מגורים הוא הדרישה המחייבת הסכמה מצד 100% מהדיירים להקמת מתקן סולארי על הגג. מצב כזה, הזהיר לוטן, עלול לעורר את "בעיית הדייר הסחטן" - שעיכבה במשך שנים את פרויקט
תמ"א 38, מפני שדיירים שהבינו עד כמה הסכמתם הכרחית לביצוע הפרויקט, סחטו את הדיירים האחרים או את היזם כדי לקבל תנאים יותר טובים. כדי להסיר את החסמים המעכבים את ניצול הפוטנציאל הטמון בגגות הבתים, טוען לוטן, המדינה צריכה להוביל את הפרויקט בדומה למה שנעשה בתמ"א 38.
לצורך זה יכולה המדינה, מכוח שליטתה על עשרות אלפי גגות של דיור ציבורי, כמו גם מכוח סמכותה השלטונית, לחייב הקמת מתקנים סולאריים על מבני ציבור ומבנים מסחריים. אומדן שטח הגגות של מבני ציבור מגיע ל-200 אלף דונם. בנוסף יש בארץ כ-21 אלף דונם של גגות מבני תעשיה ו-15 אלף דונם גגות של משרדים.
