נמאסתם. פשוט נמאסתם. כולכם, מכל המפלגות ומכל הדעות.
בנימין נתניהו שאוחז ברסן השלטון כאילו המדינה תקרוס בלעדיו. חסידיו הבטוחים שהוא המשיח.
בני גנץ הדורש לעצמו את השלטון כאילו גורל המדינה תלוי רק בו. תומכיו הבטוחים שנתניהו הוא השטן. יולי אדלשטיין הסבור שהוא מעל החוק.
מאיר כהן שאינו מוותר על תפקיד היו"ר. גוש הימין שאינו מוכן אפילו לדבר עם גנץ. גוש השמאל שמוכן להחריב הכל על מזבח "רק לא ביבי". נמאסתם!
מיליוני ישראלים חוששים לבריאותם, פרנסתם וחייהם שלהם ושל יקיריהם. איש אינו יודע האם נדבק במרכול במחלה העלולה להיות קטלנית. איש אינו יודע האם הוריו הבאים בימים ישרדו את הבדידות הכפויה. רבים אינם בטוחים שיהיה להם מקום עבודה לחזור אליו. רבים אינם יודעים כיצד ישלמו את השכירות, המשכנתה והמיסים. ואתם - כל מה שחשוב לכם הוא מי יהיה יו"ר הכנסת. נמאסתם!
ישראל, אי-קטנטן בתוך אוקיינוס ענק, צריכה להתמודד עם מגיפה, היסטריה וחשש לקריסת המשק. האוקיינוס כולו גועש בהוריקן וצונאמי של מגיפה, היסטריה וחשש לקריסת הכלכלה העולמית. הגלים סביבנו מסוכנים עוד יותר, כי שכנינו הקרובים והרחוקים לא זנחו לרגע את שאיפתם להחריבנו. ואתם מרעידים שוב את האדמה תחת רגלינו, ומאיימים לגרור אותנו לבחירות בפעם הרביעית בתוך שנה וחצי. נמאסתם!
אנחנו צריכים להתמודד עם מגבלות חסרות תקדים על זכויות היסוד שלנו, עם פגיעה קשה בחופש התנועה, עם פגיעה קשה בפרטיות, עם פגיעה קשה בחופש העיסוק. אנחנו יוצאים מתוך הנחה שהפגיעות הללו נעשות בלית ברירה, מתוך מחשבה צלולה ואחרי בדיקה מעמיקה. ההנחה הזאת אפשרית רק אם יש לנו אמון בכם, בכולכם, הן מי שבשלטון והן מי שמחוצה לו. מה שאתם עושים, הוא לערער את יסודות האמון הזה, עד כדי סכנה להרס מוחלט שלו. נמאסתם!
אתם הולכים עם הראש בקיר, למרות שמה שיישבר יהיה הראש ולא הקיר - וזה הראש שלנו, של הורינו, של ילדינו. זה הראש של פרנסתנו, של רווחתנו. זה הראש של עצם חיינו. נבחרתם להיות שלוחי העם, ובמקום זה אתם הופכים להיות שוחטי העם. אתם מסכנים את עצם קיומנו פה כמדינה יהודית ודמוקרטית, את עצם קיומנו הפיזי. נמאסתם!
אולי שיעור קצרצר בהיסטוריה יתן לכולכם את הזבנג בראש, הנחוץ כדי לפתוח את עיניכם ולהבין לאן אתם עלולים לדרדר אותנו. תראו מה קרה לגרמניה, כיצד שילוב של משבר כלכלי קשה עם שלטון מעורער הוביל לימים האפלים ביותר בהיסטוריה. פשוט תקראו את לוח האירועים כמות שהוא, בלי שום פרשנות והסברים.
29.6.1928: הקנצלר וילהלם מרקס מתפטר.
24.10.1929: יום שלישי השחור. הבורסה בוול סטריט קורסת. החל השפל הגדול.
30.3.1930: הקנצלר היינריך מילר מתפטר.
16.7.1930: פיזור הרייכסטג. הממשלה בראשות היינריך ברונינג פועלת על-פי צווי חרום של הנשיא, פאול פון-הינדנבורג.
14.10.1930: בחירות לרייכסטג. הנאצים מזנקים למקום השני עם 107 מנדטים; הקומוניסטים עולים מ-54 ל-77 מנדטים; המפלגות המתונות מאבדות עשרות מנדטים.
מאי 1931: מספר המובטלים בגרמניה מגיע ל-4 מיליון.
11.7.1931: הבנקים בגרמניה נסגרים למספר ימים בשל חשש לקריסתם.
10.4.1932: הינדנבורג נבחר שוב לנשיא לאחר ניצחון על
אדולף היטלר.
30.5.1932: ברונינג מתפטר.
31.7.1932: הנאצים הופכים למפלגה הגדולה ברייכסטג עם 230 מנדטים, אך הרחק מרוב מוחלט (304 מושבים).
12.9.1932: ממשלתו של פרנץ פון-פאפן אינה זוכה לאמון בישיבה הראשונה של הרייכסטג.
6.11.1932: הנאצים יורדים ל-195 מנדטים, הקומוניסטים עולים מ-89 ל-100 מנדטים.
17.11.1932: פון-פאפן מתפטר.
28.1.1933: הקנצלר קורט פון-שלייכר מתפטר.
30.1.1933: היטלר מתמנה לקנצלר.
הבנתם? שילוב של משבר כלכלי קשה ופוליטיקאים קטנוניים, מחזק את הקיצוניים משני הצדדים ועלול להוביל להרס הדמוקרטיה. אני ממש לא חושב שאנחנו שם ואני גם לא מאמין שאי פעם נהיה שם. אנחנו כן עלולים להיות במקום רע, רע מאוד. ואז האשמה תהיה בכם, בכולכם.
בחודש מאי 1940 התקומם הפרלמנט הבריטי נגד ראש הממשלה, נוויל צ'מברליין. לאופולד אמרי, מן המכובדים שבחברי הבית, הטיח בצ'מברליין את דבריו של אוליבר קרומוול לפרלמנט בשנת 1653: "ישבתם כאן זמן רב מדי בהשוואה לכל הטובה שצמחה מכם. לכו, אני אומר, וניפטר מכם. בשם אלוהים, לכו!". אחרי שלושה ימים קיבלו הבריטים את
וינסטון צ'רצ'יל. לנו אין תקווה לקבל מישהו כזה, אבל מתקרב הזמן בו נאמר לכם, לכולכם: לכו! בשם אלוהים, לכו! נמאסתם!
