X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
מקורות הרוח הרעה שליוותה את המאבק הפוליטי מאז הכנסת ה-20, מעוגנים באי-השלמת האופוזיציה והאליטות הישנות המסונפות אליה, עם השינויים הדמוקרטיים וההיסטוריים שעוברת ישראל קבוצות אלה נגועות באמונה שללא שליטה אבסולוטית שלהן בעם, אין למדינת היהודים תכלית; הן טועות בגדול הקורונה שהחלה פוקדת אותנו בעוצמה בשלהי הבחירות לכנסת ה-23, רק חיזקה והבליטה עובדות אלו
▪  ▪  ▪
הבינו את המגמה [צילום: תומר נויברג/פלאש 90]

כרקע טיפוסי למאמר, שימשה לי הפעם כתבה של אייל לוי "במעריב"1. מי שעוקב בימים טרופים אלה אחר אופיה של המערכה הפוליטית בשנת הבחירות 2019-20, בוודאי עוצר מפעם לפעם, נאנח וממלמל משהו בנוסח "איפה הימים ההם..."? או "היכן הם האנשים ההם..."? כאילו זו הבעיה האמיתית של ישראל כיום; ולא היא. הבעיה היא ליקויי מאורות במנהיגות הפוליטית הנוכחית, קואליציה ואופוזיציה, ואצל האזרחים שאמורים להצביע בבחירות ולהשפיע, במיוחד אלה שאינם טורחים לעשות זאת בתירוצי-סרק וכך קובעים למעשה את גורל העם והמדינה.
אינני אוהב נוסטלגיה כפתרון גנרי לכל בעיה אקטואלית, ואינני מכבד את מי שמוצא בה נחמה כביכול. ערגה והתרפקות אלה הן ביטוי מטריד "לעייפות החומר האנושי", בריחה מאחריות ומהכרעות בבעיות האמת והאקטואליה. זו עייפות מריבונות או חוסר בשלות, אם תרצו, מהצורך לנהל את הקיום הלאומי מול עולם מאתגר ולפרקים ממש עויין. במובנים ידועים, זו עדיין רוח הגלות, כמיהה לחסות "פריץ", הנושא בעול האחריות לקיום ולאיכות הקיום. האבות המייסדים עשו כמיטב יכולתם, הספיקו הרבה מאוד, חוללו שינוי היסטורי והותירו תשתית טובה לבאים אחריהם. העולם הפוליטי בו אנו חיים משתנה במהירות, תמהיל אוכלוסיית ישראל משתנה במהירות גדולה עוד יותר והטכנולוגיה החולשת על המרחב הציבורי בו אנו חיים, "טסה" לעבר עתיד בלתי ידוע. כל אלה אינם מניחים לנו להסתפק בזרי הפרחים של העבר ולהתרפק על מעשי האבות המייסדים; הם מחייבים שינויים, התאמות והשלמות, כמענים לתמורות וכדרך לשרוד ולהתפתח במחיצתן.
מאז ימי רבין ז"ל העליזים, בהם ביקש השמאל הישראלי להתפטר מארץ-ישראל וערבייה באבחת חרב חסרת אחריות, עשה זאת בדרך הכי נבזית שניתן להעלות על הדעת בדמוקרטיה אמיתית וגרם לאחד המשברים הלאומיים הקשים בתולדות מדינת-ישראל, נמשך מאבקו לחזור לעמדת הבכורה ביישוב. הוא לובש ופושט צורה מדי מספר שנים אבל אינו משתנה במהותו. הרושם הקיים אצלי ממעקב במשך למעלה מ-25 שנים אחר יוזמת אוסלו, הוא שהוויכוח המדיני הנוגע להיקף הריבונות הישראלית על שטחים בארץ-ישראל המערבית, איננו עיקר. הוא ניזון מהשקפה אוטופית על נכונות הערבים להגיע לשלום-אמת בתמורה לוויתורים טריטוריאליים, אולם מקור יוזמת אוסלו ומוקדה האמיתי כמו גם ההתרפקות המתמשכת עליה, היו ונותרו שימור ההגמוניה של השמאל במערכות הממשל של מדינת ישראל.
בימי רבין עדיין היה "גוש השמאל" חזק פוליטית וארגונית וגדול דמוגרפית מגוש הימין שאנו מכירים כיום. בשנים האחרונות משתנה מצב זה במהירות. כבר כיום גוש הימין (לרבות החרדים) גדול משמעותית מהשמאל, אולם עדיין לא מספיק ליצירת מצב עמיד של הגמוניה פוליטית יציבה. גיוס המפלגה הערבית המאוחדת על-ידי המרכז, כביכול, שמאל לבלימת יוזמותיו של נתניהו בתחום המדיני ובתחום החוקתי, מחזקים מאוד הנחת מוצא זו.
השמאל מבין היטב את התהליך המתרחש בישראל ובנה לעצמו עמדות נסיגה במערכה על ההגמוניה במספר מגזרים חלופיים לבסיס ההכרעה הדמוקרטי הטבעי - הדמוגרפיה. הבסיס הראשי נמצא במערכת המשפט ובמהפכה השיפוטית של אהרן ברק על-יסוד פרשנות מפליגה לחוק כבוד האדם וחירותו. בדיעבד ניתן לקבוע שחוק כבוד האדם וחירותו חוקק בקלות ראש מצידו של גוש הימין. הפרצות שנותרו בניסוחו, איפשרו לבג"ץ, שהוא למעשה חזות אחת של בית המשפט העליון מתוך שלוש2, להפוך לזרוע שלטונית אנטי-דמוקרטית, שאינה כפופה לשום מסגרת שלטונית נבחרת ומפקחת.
יסודות המהפכה השיפוטית
שליטה זו הרחיבה באמצעות תרגיל מניפולטיבי אחר שלה במערכת המשפט הציבורית - "מינהלת" משרד היועץ המשפטי לממשלה. מסגרת זו כוללת את היועץ לממשלה, שבחסות תמיכת בג"ץ ובית המשפט העליון הפך למנהל-על של הרשות המבצעת, את התובע הכללי (פרקליט המדינה) שכפוף ליועץ המשפטי ואת היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה, שהפכו תחת יסודות המהפכה השיפוטית ל"שומרי-סף" שלטון החוק, שבחסות בג"ץ מוסמכים להגביל את פעולתם של מנכ"לי משרדי הממשלה הממונים עליהם ולאכוף על הממשל הציבורי בישראל אידאולוגיות זרות לה.
בדמוקרטיה, בית המשפט העליון הוא רשות אחת מתוך שלוש, המהוות יחד את זרועות היישום והביצוע של הממשל הדמוקרטי - פרלמנט, ממשלה ובית משפט. ביניהן מערכת יחסים מורכבת של תחומי אחריות מוגדרים ובקרה הדדית של רשות אחת על האחרות. במצב הקיים בישראל, קיימת למעשה רשות אחת שאינה מבוקרת ואינה מוגבלת אלא במגבלות שרירות ליבה, כשלדידה שתי הרשויות אחרות כפופות באופן אבסולוטי לאותה שרירות לב - עם חוק או בלעדיו. העימות האחרון בין יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין לבג"ץ מדגים מצויין מצב א-נורמלי זה במערכות השלטון בישראל. ניסיונו של נתניהו לשנות מערכת יחסים בלתי-רציונלית זו בכנסת ה-20, הביא עליו את תיקי ההאשמות בהם הוא נתבע לדין ואת המאבק הפוליטי-תקשורתי המר והבוטה של הנציגות הפוליטית של בית המשפט וקבוצות האליטה בשמאל הישראלי בראשות כחול-לבן, בראשות ומנהיגות הפלג של "יש עתיד".
שלוש מערכות הבחירות האחרונות מייצגות מציאות פוליטית-חברתית בלתי-יציבה, שבה עוברת ההכרעה כביכול מצד לצד עד שמתברר שהכול מקסם שווא, והמניפולציות המשפטיות והפוליטיות, "מקבעים" להוותנו את אי-היציבות. האופן בה מתנהל ליברמן מול מערכת בלתי-יציבה זו, מחזקת את השמועות ברשתות התקשורת, שהמערכה נגד נתניהו מאורגנת ומנוהלת עוד משלהי הקדנציה של הכנסת ה-20, בין לפיד לליברמן. הותרת ליברמן מחוץ לגוש השמאל-מרכז, בקשה להעמידו בעמדת "בורר" בעימות הבין-גושי. לכך, הניחו היוזמים, לפחות שני יתרונות ברורים: אי-הזדהות מובהקת, המבטיחה יכולת למשוך מספר לא קטן של אזרחים נאיביים "שכועסים" על נתניהו והחרדים - ימנים בהשקפתם המדינית חברתית - לתמוך בליברמן, וכך להחליש את גוש הימין.
כמו-כן למצב בין הגושים הגדולים המתגודדים, גורם מאוזן כביכול התומך ללא סייג בהרחקתו של נתניהו מתפקיד ראש הממשלה לאלתר. נתניהו זיהה מגמה זו מוקדם למדי, אך לא יכול היה להוכיחה בצורה משכנעת, כל עוד לא חשף ליברמן בהתנהלותו בפועל את כוונותיו האמיתיות. בדיעבד, הרושם שלי הוא שבשני הגושים הגדולים לא העריכו נכון את המצב האמיתי, ולכן נמנעה בכל הסיבובים הכרעה דמוקרטית ברורה פרושה של רוב אלקטורלי יציב, המאפשר הקמת ממשלה ציונית למדינת היהודים. חוסר הבנה זה שרר בקרב חוגים של הימין עד לסיבוב ההצבעה השלישי, ושאננות לצד גחמות אישיות מנעו ממנו את ההכרעה שהתבקשה, על-פי הרוב הציוני במדינה.
הסיכון במצבי אי-הכרעה הוא שאינך יודע מראש לאן יתדרדרו הדברים ובאילו נסיבות. מאחר שכל צד חש שהוא קרוב להכרעה לטובתו, יהיה הוא מוכן ליטול סיכונים שמרכיב ההימור ושבירת-כלים בהם גדל והולך ועימו גם אי-היציבות וההקצנה בעמדות. כזה הוא, למשל, הרעיון לחוקק חוקים "פרסונליים" או רטרואקטיביים, לשבור את כללי הנוהג והנוהל המקובלים בתקנון הכנסת או להמציא בדיעבד פרשנויות תקנוניות חדשות לעבודת בית-המחוקקים, שתשרתנה אחת האג'נדה השתלטנית של נוגדי הדמוקרטיה האמיתית. הפעם נגררו למכשלה זו לא רק הפוליטיקאים, אלא גם בג"ץ עצמו.
אי שביעות רצון
הרשימה הערבית המאוחדת, שמצעה ומנהיגיה מייצגים ישות אנטי-ציונית עויינת, הפכה בסיבוב הבחירות השלישי, ללשון המאזניים בהכרעה הלאומית בשאלות מפתח של ישראל הציונית והלאומיות היהודית; אין סתירה גדולה מכך. אמנם, ערביי ישראל הם אזרחי המדינה, אולם חוק יסוד הלאום סייג שותפות זו, בניגוד לדעת בג"ץ והשמאל הפוסט-ציוני, לשופתות פרסונלית ולא שותפות לאומית. לפיכך היה חוק יסוד זה לצנינים בעיני רבים מהם, ובעיני השמאל הקיצוני, שותפם המדיני לרעיון חילון המדינה היהודית. תוכנית טראמפ שהתפרסמה אחרי סיבוב החרות השני, יצקה שמן נוסף על מדורת אי-שביעות הרצון של ערביי ישראל, כאשר פרסם את רעיון העיוועים של ליברמן, לספח את "המשולש" הערבי-מוסלמי לשטח האוטונומיה באיו"ש.
ההשפעה הפוליטית של שני מהלכים אלה לא נלקחה בחשבון כהלכה על-ידי גוש הימין בבחירות 2019-20. הייתה זו שגיאה אסטרטגית, והשפעתה מנעה הכרעה דמוקרטית ברורה בסיבוב ההצבעות השלישי. לשתי הסיבות הנ"ל נוספו גורמים משניים אך לא מבוטלים נוספים ובהם רצון ערביי ישראל להשתלב בחיי המדינה, רצונם לדאוג ל"מיגזר", בעיקר על-רקע האלימות במגזר, כפי שעושות מפלגות נישה אחרות ועוד. באופן זה הצליחה הרשימה המשותפת, בהיותה הכלי הפוליטי הזמין היחיד בסיבוב ההצבעה השלישי להגדיל משמעותית את אחוז ההשתתפות של בני המגזר בהצבעה, ולאחר שקיבלו 15 מנדטים כתוצאה מכך, הפכו לשון מאזניים בתהליך כולו.
טיבם של מצבי אי-הכרעה הוא שאצל לא מעטים יש בהם כדי להניעם לחצות "גבולות הסכמה", חציה שמשמעותה שבר לאומי של ממש. כזה היה המעשה של "כחול-לבן" בחבירתה לרשימה הערבית המאוחדת לצורך הכנעת הימין "באופן דמוקרטי". חבירה זו דומה באופיה למעשהו של שרון בגירוש 10,000 יהודים מביתם בפתחת-עזה, תוך הפרת התחייבות קודמת ומפורשת שלא לעשות כן. חבירה זו סיפקה לערבים הזדמנות למיצוב פוליטי חדש בכנסת, ולשמאל מרכז הזדמנות לכופף את הימין. מתוך הבנה שהזרם הציוני הוא רוב במדינה, גויסו למטרה נפסדת זו כל האמצעים, כל השותפים לרבות בג"ץ וכל רעיונות ההבל, ששכחו כי אחרי ההווה בא העתיד.
אחרי המשבר החוקתי של התערבות בג"ץ בפעולות הכנסת, וכשלון ניסיונו לאלץ יו"ר הכנסת לבצע הוראות המנוגדות למצפונו ולתקנון הבית, הביא הדבר לבסוף לסירוב היו"ר לציית לבג"ץ ולהתפטרותו, דבר שהרים, סוף-סוף, את נס המרד של הכנסת בעריצות בג"ץ. משבר זה שידר לכל מי שעיניים בראשו שאנו מתקרבים לגבולות מסוכנים - הוראות בלתי-חוקיות המחוללות סירוב בלתי-נסבל בתנאים נורמליים; מכאן המרחק לאנרכיה כבר איננו גדול. במלחמת לבנון הראשונה, בה נהג השמאל לראשונה סירוב פקודה בוטה נוכח פני האויב ומאבק פוליטי בשלטון הלגיטימי תוך כדי מצב מלחמה, חזינו בשבירה מוחלטת של הסולידריות הלאומית לה היינו מורגלים עד אז וחצינו את קו פרשת המים בניסיונות השמאל לנהל את המדינה מהרחוב באמצעות הפגנות ופרשנויות חד-צדדיות של החוק והנורמות המקובלות על רוב הציבור.
עתה חוזר השמאל על ניסיונותיו להעצים כלים ומנגנונים אלה בסיוע המרכז שחציו שמאל קיצוני. כשהוא ניתקל בסירוב או בעמדות מנוגדות להשקפתו, הוא פונה לאיים במלחמת אזרחים. היחלשותו הפוליטית, מעבירה אותו על דעתו וכך היה גם במשבר החוקתי האחרון בכנסת. אני מסתכן להתנבא שהפעם טועה השמאל טעות גסה: גזו ימי "אלטלנה" ו"הסזון" ולא ישובו עוד, האחריות לשלום הבית איננה רק של הימין.
דומה שהקבוצה היותר סולידית ואחראית ב"כחול-לבן", הבינה את המגמה ואת הסכנה ובחרה בדרך נכונה לעצור תהליך חריף ומהיר מדי של שינויים מהותיים מצד אחד ולספק מענה משופר לאיום השני שהתפתח במהירות בשבועות האחרונים, איום הקורונה. זאת, באמצעות ממשלה רחבה בעלת עוצמה פוליטית מכרעת, שתעסוק בעיקר, מתוך שותפות רעיונית ומעשית טובה בהרבה מזו שהייתה קיימת בתוך גוש השמאל שאותו הבילה היא על כך, ועל נכונותו של נתניהו להציג עמדה ותרנית בנושאים רבים וחשובים לו ולגוש הימין ששמר על עוצמתו במשך כל המערכה, מגיעה לגנץ ולנתניהו ברכת יישר-כוח על תעוזתם.

הערות

1. "מי היה מאמין?", אייל לוי, מעריב, 3.3.2020.
2. לבית המשפט שלוש מסכות: בית משפט לחוקה, בית משפט גבוה לצדק – בוררות מחייבת בין הרשות המבצעת לבין כל מי שמערער על מעשיה, ובית משפט גבוה לערעורים. במסכות אלה הוא משתמש בכפוף להחלטות שרירותיות שלו, הן באשר לאופי הדיון, הרכב השופטים (גם בבחירתם וגם במינויים להרכב פרטני בדיון ייחודי) וכפיפות ההליכים כולם לחוקי מדינת ישראל. לאחר שאילף את הציבור הישראלי ואת מנהיגיו לחשוב שהוא פטור מביקורת, מציות לחוק הכתוב ומחובת דיווח למי שמינה אותו, הוא משתמש בשילוש בלתי קדוש זה כמכשיר שלטוני כמעט אבסולוטי.

תאריך:  31/03/2020   |   עודכן:  31/03/2020
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
אופוזיציה מתייפייפת, בית משפט דורסני וציבור מבולבל
תגובות  [ 5 ] מוצגות  [ 5 ]  כתוב תגובה 
1
סה״כ המצב טוב
באום  |  31/03/20 16:03
 
- נכון. אלא שלא כולם מבינים זאת
רפי לאופרט  |  1/04/20 08:39
2
עובדות ותובנות בנוסח לאופרט
שלמה המגיב  |  31/03/20 17:08
 
- ועוד על "נפלאותיו"של אדלשטיין
שלמה המגיב  |  31/03/20 20:14
3
לא נותר לנו אלא להתנחם בכך
הירונימוס  |  31/03/20 17:54
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות מגיפת הקורונה
מירב ארד
תאי השלייה של פלוריסטם הוכחו כמעוררים את מנגנון השיקום של הגוף באמצעות הפרשת חלבונים בתגובה לאיתותים מגופו של המטופל    החולים שטופלו משתייכים לקבוצת סיכון בשל גיל ומחלות רקע
איציק וולף
מעלות S&P הודיעה על הורדת דירוג האשראי של בתי הזיקוק בשל ההערכה כי לא ניתן למנוע לחלוטין את השפעות משבר הקורונה
יובל לובנשטיין
לעזאזל, מדוע לא לומדים מארצות מתקדמות, איך הן מבצעות בדיקות? מדוע להמציא את הגלגל מחדש? לאלתר כן אבל לא לעשות דברים מטופשים
אהוד ברק
מגמת ההאטה בהכפלת מספר הנדבקים בקורונה היא מגמה חיובית ודרמטית    נדרש טיפול מיידי במוקדי ההתפרצות במגזר החרדי, הערבי והבדואי - כולל סגר הדוק    סביר שלא נגיע ל-100 מתים ובוודאי שלא ל'קריסה איטלקית'    חשוב לצמצם את ממדי הסיכון להתפרצות ברשות הפלשתינית ובעזה ולתכנן חזרה מדורגת לפעילות עסקית - הייטק לפני תיירות ותל אביב לפני בני ברק
דני בז
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il