לאחר שמצאה את המסר הנכון כדי לשכנע את הציבור הבריטי בצורך להישאר בבית בשל הקורונה, ממשלת בריטניה נמצאת כעת בסיכון שתהפוך לקורבן של הצלחתה – לפחות בזירת המידע לציבור, כותב גורדון ריינר, העורך הפוליטי של דיילי טלגרף. המגבלות יסתיימו מתישהו, אבל נכון לעכשיו נראה שיהיה קשה לשכנע את הציבור לחזור לחיי השגרה.
סקר שפורסם השבוע (13.4.20) מצביע על תמיכה עצומה בצעדי הריחוק החברתי עליהם הורתה ממשלתו של בוריס ג'ונסון, עם מעט רצון להסרתם המיידית. השרים נדהמו ממידת הציות של הציבור, שלחציו אף הובילו לסגירת רשתות מקדונלד'ס וגרג'ס, שהיו פתוחות עד כה. השפעות הסגר על הכלכלה הבריטית הן הרסניות, כאשר הסיוע הממשלתי מגיע למיליארדים מדי שבוע. שיעור התמותה יורד ובווייטהול מתחילים לחשוב על הדרך להוציא את בריטניה מהמגבלות.
לא ברור מתי זה יקרה – שבוע, חודש, חודשים – אבל ברור שמתישהו ייאמר לבריטים לחזור לעבודה, לבתי הספר ולפאבים. הבעיה היא, שלהגיד לבריטים מה לעשות - לא יספיק. תחילה יהיה עליהם להשתכנע שהממשלה אינה שמה את הכלכלה לפני הצלת החיים, מסביר ריינר. השרים התבקשו להגיש נתונים על מספר האנשים העלולים למות דווקא בשל המגבלות, משום ששירותי הבריאות העמוסים יפספסו מקרי סרטן, בשל עוני ממושך ובשל העדר תקציב מספיק לבתי החולים הממשלתיים.
"אין טעם להכריז על משהו לפני שהציבור מוכן לקראתו", אמר אחד השרים. "אם אתם מסתכלים על מה שקרה כאשר נכנסנו לסגר, הצלחנו לקחת איתנו את הציבור משום שהוא הבין שהגיעה העת לעשות את זה. אם היינו עושים זאת שבוע קודם, אנשים היו מתעלמים מהסגר; שבוע מאוחר יותר – והיו אומרים שפעלנו מאוחר מדי. אותו דבר צריך להיות כאשר נצא מזה".
לכן מוקדשת מחשבה רבה לשאלה מתי להודיע על הסרת הסגר. השרים הפסיקו לדבר על "אסטרטגיית יציאה", משום שהמילה "יציאה" (exit)
מעבירה מסר של סיום הסגר – מהלך שהציבור מודאג ממנו. לכן, הבריטים ישמעו יותר ויותר על "להופיע" (emerge) ועל "הרפיה"
(unwinding) של הצעדים כחלק מהליך הדרגתי יותר.
כל עוד שירותי הבריאות יוכלו להתמודד עם כל חולי הקורונה, כפי שעשו עד כה (בניגוד לאיטליה, שם קרסו בתי החולים), וכל עוד מספר המתים ימשיך לרדת – השרים יוכלו לטעון שהגיע הזמן לחזור לעבודה. כפי שאמר מקור ממשלתי: "רק אז נדע כמה אנשים שמרו על ריחוק חברתי משום שהצטוו לעשות את זה, וכמה עושים זאת משום שהם מפחדים".