אינני יודע אם היו חכמים ממנו, מבריקים או וירטואוזים ממנו בעולם ההלכה והתורה. אינני יודע אם היו אמיצים בחדשנות בפסיקה ההלכתית יותר ממנו, אינני יודע אם הנהיג באופן הטוב ביותר את צאן מרעיתו ואת המלכות בה ישב וממנה הקרין. אינני יודע אם ספריו והגותו יתפסו מקום מרכזי בארון הספרים היהודי, אך זאת אני יודע, ועל זאת אעיד מ
מקור ראשון. הראשון לציון, הרב
אליהו בקשי דורון זצ"ל היה כולו אהבה, בן אדם מאיר פנים, מכיל, סופג, מחבק, מלטף, מקרין במבטו החודר אהבה.
לפני שנים אחדות במסגרת מסע בר מצווה שערכתי לתלמידיי, חתני וכלות בר/ת מצווה, נפגשנו עם שני רבנים בירושלים כדי לקבל את ברכתם ולהיחשף לדמותם המופתית, כחלק מלימוד הלכה למעשה של והיו עינייך רואות את מורייך. כשתכננתי את מסע הרבנים, לא ידעתי שתהום תהא פעורה בין שני הרבנים החשובים והמשפיעים. המפגש הראשון התקיים במכון הלכתי בו יושב רב, שלא אחשוף את שמו, אשר קיבלנו כמעט ברטינה, לא הציע כסאות מבעוד מועד, הרב, תלמיד חכם בעל שיעור קומה עולמי, לא פחות, הטיף לילדים, אשר רובם ככולם הגיעו מבית מסורתי, ולבסוף אף גער בהם באופן שהפליאני. כשביקשו התלמידים להצטלם עימו למזכרת סירב בתקיפות. לקחתי אחריות על החלטתי והתכווצתי. יצאנו מלשכתו, הלומים, ובליבי התעורר הספק שמא כדאי לוותר על הפגישה עם הרב אליהו בקשי דורון, אשר אליו אנו מגיעים עוד דקות מספר. שקלתי בדעתי אם להוציא תוכנית מגירה, אך ידעתי בתוכי פנימה שהרב מצפה לילדי בר המצווה.
הגענו ללשכת הרב בקשי דורון, וכמעט והוטבענו באמבטיה של אהבה. הרב, לבוש בבגדי הראשון לציון, במיוחד לכבוד ילדי בר המצווה, התעניין באופן אישי בשמם של כל ילד וילדה, בלשכתו הגישו לילדים סוכריות ושתייה קרה, הרב אמר בנעימות מספר דברים על חשיבות בר המצווה ומשמעותה, אחד אחד קמו חתני וכלות בר/ת המצווה ממקומם, נגשו אל הרב שערימות ספרי קודש על שולחנו, זכו לברכה אישית מהרב תוך שהרב מלטף את ידי חתני המצווה, שואל בקולו השקט, אם הבן או הבת, רוצים לברך את ההורים לבריאות טובה ופרנסה טובה, והצטלם עם כל אחד באופן אישי למזכרת.
בתום ברכת הרב הודיתי לרב, אך הרב התעקש לברך אף אותי אישית בברכה ארוכה במיוחד, את הנהג שהסיע אותנו מהעמק לירושלים, ואת המדריכה והמדריך שהתלוו. לבסוף התרומם מכיסאו וליוונו עד ליציאה מלשכתו הצנועה. חיוך גדול התפשט על פני הילדות והילדים, חתני וכלות בר ובת המצווה. המפגש האוהב, המלטף, הותיר בהם רושם עז, מחק את טראומת המפגש הקודם.
כשנודע דבר פטירתו של הרב אליהו בקשי דורון זצ"ל, נזכרתי במאור עיניו, בסבר פניו היפות, במבטו המהורהר המלווה אותנו בדרך אל רכב ההסעה, אל בגרותם של חתני וכלות בר ובת המצווה שזכו לגעת בשיפולי גלימתו. ליוויתי את הרב בדרכו האחרונה כשמראהו האוהב מלווה אותי.
