בואו נהיה קצת לא פוליטיקלי קורקט. ערבים מול חרדים, מי תורם יותר למדינה ולחברה הישראלית? לא מדובר פה בגזענות אלא בשאלה לגיטימית שעולה כל פעם מחדש לגבי כל מגזר באופן נפרד. השוואה לכאורה גזענית' אבל כל כך חשובה לעתיד מדינת ישראל כך שאפשר רגע לשים את השיח הגזעני והצבוע בצד ולהסתכל למציאות בעיניים.
חברים וחברות, אפשר להפסיק את המלחמה הדמוגרפית בין יהודים לערבים. הציבור החילוני ממלכתי (מזרחים ואשכנזים ביחד ללא יוצא מן הכלל) הפסיד, ולא לערבים. לפני 70 ומשהו שנה אבותינו רצו שיהיו פה יותר יהודים מערבים ולא משנה אם היהודים הללו רואים עצמם כישראלים או רק יהודים. הרצון ההגיוני בשעתו נהפך לסכנה קיומית למדינת ישראל הדמוקרטית והחילונית בימינו.
אם חיים במדינה המון יהודים שלא רואים עצמם כישראלים שמחויבים למדינה ותורמים ליציבותה והצלחתה, ויותר מכך, רואים בה אויב או עטין שיש לחלוב אותו עד תום, מספרם ההולך וגדל מהווה סכנה לקיום המדינה בטווח הנראה לעין. כמובן שישנם יוצאים מהכלל אבל בסופו של דבר ההנהגה החרדית מדברת בדיוק במושגים שהוזכרו לעיל ביחס למדינת ישראל ושוללת כל הזדהות וסולידריות על בסיס לאומי. ראשי הציבור החרדי חותרים ללא הפסקה לבידול מהחברה הישראלית הכללית כמעט בכל תחום ותחום של החיים וממש לא חושבים שהמשוואה בינם לבין המדינה היא לתת ולקבל, מבחינתם לקבל בלבד תוך שימוש במשחק הדמוקרטי לרעה.
לעומת החרדים' נציב בצד השני של הסקאלה את הערבים. חלק לא קטן מהציבור הערבי מתקשה להזדהות עם סמלי המדינה ועם חלק מערכיה, אין ספק שזו בעיה, אבל ההבדל הגדול מאוד בין ערבים לחרדים הוא שהערבים באופן כללי רוצים להיות חלק מהחברה הישראלית, וגם ההנהגה הערבית משדרת מסרים מסוג זה (כמובן עם הסתייגויות ועם מס שפתיים לטובת הפלשתינים). הערבים, לעומת החרדים, רואים עצמם כחלק מהרעיון הקפיטליסטי שמוביל את העולם ואת החברה הישראלית, הם לא מתבדלים ורוצים להיות חלק מהחברה.
שותפים לדרך
הם לומדים באקדמיה במספרים גדלים והולכים בכל שנה, ובנוסף, נכון לשנת 2020 מספר הילדים הממוצע של משפחה ערבית נמוך ממספר הילדים הממוצע במשפחה יהודית. בתקופה זו אין ספק שהערכים של החברה הערבית מובילים אותה לעבר ערכי החברה הישראלית החילונית. אומנם יש עוד כמה צעדי ענק לעשות בתוך המגזר הערבי, בייחוד בתחום מעמד הנשים והיחס אליהן, אבל הכיוון הוא נכון. חלק גדול מאוד מההנהגה הערבית (וראוי לציין את
איימן עודה שמוביל את הרשימה המשותפת) רוצה להיות חלק מהמרקם הישראלי ומבין מצוין שבשביל לקבל צריך גם לתת.
מסקנה: הציבור הערבי תורם הרבה יותר ליציבות החברה הישראלית ולמדינת ישראל מאשר הציבור החרדי. השאלה הנשאלת היא האם הציבור החילוני, בעיקר בצד הימני, מוכן לקבל את העובדה הלא פשוטה שהערבים עדיפים מהחרדים כשותפים לדרך הישראלית.
אם הציבור החילוני רוצה להמשיך באורח חייו החילוני דמוקרטי בתוך גבולות ישראל הוא צריך לא לאפשר לפוליטיקאים של הימין ללכת עם החרדים. האם לאור המציאות בימים אלו החילונים יבינו, שהערבים הם לא הסכנה האמיתית לפירוק החברה הישראלית אלא דווקא החרדים? בעיני, יהודים אנטי ציונים ואנטי ישראלים הם הרבה יותר מסוכנים מאשר ערבים אנטי ציונים. ההבדל ביניהם הוא יכולת ההתגמשות מול המציאות, שני מגזרים אלו עשויים מחומרים שונים לחלוטין.
הפתרון הוא פשוט ביותר. הפסקת קצבאות הילדים מעל ילד שלישי והפסקת עידוד הילודה בקרב אזרחי ישראל (וכמובן יצירת גבולות ברורים למדינת ישראל בגבולות 67). תוך פחות מעשור נראה שינוי. בסופו של דבר מדובר בסוגיית חלוקת המשאבים מחדש במדינה, לטובת המדינה הישראלית ולא היהודית בלבד.
