לפני כחודש המערכת הרפואית כאילו עצרה מלכת. מכונות ההנשמה הוצאו ממחסני החירום ואנחנו, החיילים שגויסנו בצו 8, ישנים מאז עם נעליים ומדים בשטחי הכינוס, ממתינים לבואה של מלחמה איומה שאיש לא יודע אם ומתי תגיע. חרדים מאסון וכמהים לשגרה ואין דרך טובה יותר לחזור לשגרה מאשר לשחוט כמה פרות קדושות ולהעלות אותן לקורבן כמקובל במקומותינו ובדתנו הקדושה.
רגשות מעורבים
לנו הישראלים, יש רגשות מעורבים כלפי הסינים. מצד אחד המגיפה התחילה בחצר האחורית שלהם וזו אשמתם. מצד שני אנחנו מלאי התפעלות מיכולתם להשתלט על המגיפה במהירות ולהקים בית חולים מאפס תוך ימים ספורים ומצד שלישי אנחנו ביקורתיים לגבי הדרך שבה הם פעלו כלפי האזרחים. אבל בדבר אחד יש אצלנו קונצנזוס. שהסינים מסתירים מידע מהעולם לצורכי תעמולה ואנחנו לא. אז זהו, שלא נכון.
האם אנחנו יודעים כמה מהאנשים שנכנסו לבידוד בעקבות מסרוני השב"כ באמת חולים בקורונה וכמה היו אזעקת (ובידוד) שווא? האם המבודדים בכלל נבדקו? האם הפרסום עובד? או שעובדים עלינו? האם אנחנו יודעים כמה מהחולים שהונשמו עד כה מתחילת המגיפה מתו וכמה הבריאו? חשוב לכולנו לדעת האם הנשמה בקשישים היא באמת חבל הצלה או חבל תליה? בהדסה 15 אנשי צוות ללא תסמינים נמצאו חיובים לנגיף. האם מדובר בתופעה ירושלמית ייחודית או מציאות כלל ארצית? האם הם נדבקו מחולים? האם הדביקו מטופלים או אנשי צוות נוספים?
אנחנו מדווחים על מספר הבדיקות הכולל שנעשה ועל מספר החולים לפי מקום מגורים אבל אין לנו מושג מי נבדק ומדוע. כמה מהבדיקות הן בדיקות ראשונות וכמה חוזרות? כמה מהבדיקות היו של אנשים עם תסמינים וכמה של אנשים ללא תסמינים? כמה אנשי צוות נכנסו לבידוד בעקבות מגע עם מטופל וכמה מהם נמצאו לבסוף חיוביים? הזהירו אותנו שבתי כנסת מסוכנים, אך עדין לא סיפרו לנו איזה מקומות לא מסוכנים. לא קשה להפיק את הנתונים הללו. הם לא רק מעניינים אלא גם מאוד מאוד חשובים. פרופסור גרוטו אמר בוועדת הקורונה "יש לי נתונים פי 100 מדויקים" ואני מאמין לו. הגיע הזמן שישתף גם אותנו, אולי נשתכנע גם אנחנו שמדיניות המשרד נכונה.
התנהגות הנגיף
בכל המדינות שבהן היכה נגיף הקורונה, הנתונים נראים דומים, בתחילה מספר המקרים המזוהים קטן. אחרי כן קיים שלב של התפשטות מהירה עם זמן הכפלה קצר של ימים ספורים, ואחריו, כנראה בעקבות פעולות מנע כגון סגר וריחוק חברתי, שלב של התייצבות וירידה במספר החולים. באף מדינה עד כה לא תואר גל התפרצות שני גדול. אז נכון שישנן תנודות ולפעמים נסיגות ובוודאי שיש חששות ונכון ושאף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה יקרה, אבל בהסתמך על הנתונים והשכל הישר, האם לא ברור שהגיע הזמן לצאת מהחדר האטום?
אני רק שאלה
בבית החולים קפלן מאושפזים כרגע 14 חולי קורונה, מהם שלושה מונשמים. למרות מספר החולים הקטן, בית החולים כמעט משותק ומתנהל כבר שבועות במתכונת חירום. רוב הניתוחים בוטלו, מרפאות החוץ נסגרו והעובדים מגויסים לעבודה במשמרות מיוחדות. מצב דומה קיים ברוב בתי החולים הציבוריים ובמבט קצת יותר רחב בכל המדינה.
הואיל ובכל הארץ ישנם רק כמה מאות חולי קורונה שזקוקים לאשפוז ופחות מ-130 מונשמים. לא עדיף לרכז את כל (או רוב) החולים בבית חולים אחד או שניים ולאפשר לשאר בתי החולים לחזור לשגרה?
איתמר מטפס על עצים
פרופ'
זאב רוטשטיין הואשם השבוע בבגידה על-ידי פרופ'
איתמר גרוטו. לא פחות. רוטשטיין (שאין לי שום קשר אליו), בעבר מנכ"ל שיבא וכיום מנכ"ל הדסה אומנם אינו מומחה בבריאות הציבור כמו גרוטו, אבל הוא בוודאי אחד המנהלים הבכירים המנוסים והמצליחים ביותר במערכת הבריאות הישראלית. במסגרת תפקידו כמנכ"ל הדסה מצופה ממנו להשתמש בניסיונו, שיקול דעתו המקצועי ומשאבי המוסד שהוא מנהל לטובת הצוות והמטופלים וכך אומנם עשה כשהחליט לבצע בדיקות קורונה לעובדי הדסה. משרד הבריאות לא אהב את זה וזה בסדר.
אבל מסתבר שמבחינת משרד הבריאות מנכ"ל הדסה הוא חייל פשוט בדיוק כמו כל אזרחי ישראל שחייב לציית או לעמוד בפני כיתת יורים וירטואלית. גרוטו גם חטא וגם טעה. חטא כי התבטאותו היא מכוערת, מזיקה ומיותרת וטעה, כי בדיעבד, הבדיקות שבוצעו לעובדי הדסה לימדו אותנו הרבה דברים חשובים שלא היינו יודעים לולא המדיניות העצמאית של רוטשטיין. זה המקום להזכיר שגם משרד הבריאות לעיתים טועה. לדוגמה, משרד הבריאות טעה כשקבע שאין צורך בחבישת מסיכות וטעה שוב כשהצהיר שנשאים אסימפטומטים לא מדבקים.
גועל נפש 2
בתקשורת הישראלית מחדל רודף מחדל. עוד לא התאוששתי "ממחדל הבדיקות" וכבר התרגש עלי "מחדל בתי האבות". אתמול, אחרי כמה דקות של צפיה בטלוויזיה נשימתי נעתקה, תחושת קבס עלתה בגרוני, חשתי דפיקות לב מואצות ולחץ בקדמת החזה וכמעט שהתעלפתי.
שוב ושוב אני צופה במגישים שמדברים על נושאים שאין להם מושג קלוש בהם. מישירים מבט לעיני כולנו ופולטים שטויות בטון סמכותי ותקיף ובביטחון אין סופי. כולם יפי תואר וכחולי עיניים. לכולם אותו חיתוך דיבור ואותה דעה ידועה מראש. שואלים את השאלות הלא נכונות, מראיינים את האנשים הלא נכונים ומפריעים בגסות ללא הרף למרואיינים באולפן לענות.
מהנהנים בהסכמה לאלו שמספקים את הסחורה ומעמידים בפינה כל מי שמעז להשמיע דעה אחרת. אומנם בישראל התחלואה והתמותה נמוכים יחסית למדינות אחרות אבל למה לבלבל אותנו עם עובדות. כל טעות היא מחדל (או אסון, או רשלנות), כל נפטר הוא קורבן וכל חילוקי דעות הן משבר. בעיני עצמה, הטלוויזיה שלנו היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, בעיני שלי היא כלב חולה בכלבת שנושך בלי שליטה וצריך להיכנס להסגר.
השר לזיהום הסביבה
אתמול בערב, ראש ממשלתנו
בנימין נתניהו עשה מעשה שלא ייעשה. הוא עלה לשידור והודיע על הקלות בסגר לפני שהעניין נידון והוחלט בממשלה. מעבר לליקוי הפורמלי והחוקי והרצון לנכס לעצמו רווח פוליטי, מדובר ביריקה בפרצופם של חברי ממשלתו והצגתם ככלי ריק וחותמת גומי. בדומה לסרטון שהציג נתניהו בהופעה קודמת, תרסיס של נגיפי התנשאות וזלזול ניתז מפיו, התפשט במרחב הפוליטי, נחת על מקורביו וזיהם את האוויר והאווירה. הנגיף כידוע שורד על משטחים תקופה ארוכה. בתום תקופת הדגירה ייתכן שיתברר שזה הרגע בו נתניהו איבד את השלטון.
