|
"היא סבלה מפגיעות פנימיות"
|
|
|
|
|
| בערך בנובמבר 1944 הובאה לבית החולים של המחנה אסירה כבת 30, שאיננה יודעת את שמה, כשהיא מחוסרת הכרה, מקבוצת עבודה עליה רינֶה הייתה ממונה. אסירות אחרות מהקבוצה אמרו לי ש-רינֶה היכתה אותה במקל עור בראשה. האישה הייתה חסרת הכרה במשך מספר ימים, ולאחר מכן סבלה מזעזוע מוח ולא הייתה מסוגלת לדבר. ראיתי אותה בבית החולים מדי יום. לפני שמצבה השתפר, היא נלקחה מהמחנה | |
|
|
|
תצהירה של אירמה הרצפלד, לשעבר מ-לוֹבְּסֶנְס [לוֹבְּזֶ'ניקָה], מחוז וירציץ, פולין. הושבעה בפני מייג'ור סאביל ג'פרי צ'מפיון, הצוות המשפטי, קבוצת חקירת פשעי מלחמה מספר 1.
אני בת 27, נאסרתי בידי הגסטאפו בפברואר 1940 משום שאני יהודיה ונלקחתי לגטו בלודז', שם גרתי עד 21 באוגוסט 1944. אז הועברתי למחנה אושוויץ, שם נשארתי שלושה ימים, לפני שהועברתי למחנה הריכוז וַלְדֶסְלוּסְט, הַמְבּוּרֶן, מחוז סֶלֶה. נשארתי שם עד שהועברתי ל[ברגן-]בלזן ב-4 בפברואר 1945.
מחנה הריכוז וַלְדֶסְלוּסְט היה לנשים בלבד והוחזקו בו 400 נשים פולניות לצורכי עבודה. נשים רבות עבדו במשמרות לילה במכרות המלח התת-קרקעיים. בשעות היום עבדו אחרות בנשיאת אבנים לסלילת כבישים. מפקד המחנה היה איש ס"ס בשם אוֹבֶּרְשְטוּרְמְפיהרֶר [סגן] היינריך רידֶרְהֵייְס. אני נבחרתי לזקנת המחנה. רידרהייס הורה לי מספר פעמים להכות אסירות אחרות, אך תמיד סירבתי. באחד המקרים הוא היכה אותי בישבן משום שסירבתי להכות אסירות אחרות כשהוא הורה לעשות זאת. לעיתים קרובות ראיתי אותו מכה אסירות במקל העור שלו. הוא היכה אותן בראש ובכל חלקי הגוף.
יום אחד בחורף 1944/45 אחת האסירות הובאה חסרת הכרה לבית החולים של המחנה ונותרה מחוסרת הכרה במשך שלושה ימים. ראיתי אותה כל יום, ואסירות אחרות אמרו לי ש-רידרהייס אשם במצבה. היא סבלה מפגיעות פנימיות. הייתי מתארת את רידרהייס כבן 50 בערך, גובהו 1.70 מטר, בעל מבנה גוף בינוני, שיער בלונדי בצדדיו, עיניים כחולות ופנים אדומים.
אוֹבֶּרְשְטוּרְמפיהרֶר [סגן] בשם פריץ בְּרַנְדֶרְס היה האחראי על קבוצות של נשים שעבדו במכרה המלח, שם אולצו לעבוד משבע בערב עד שש בבוקר. ביקרתי במכרה, אבל משום שהייתי זקנת המחנה לא הייתי צריכה לעבוד שם. אסירות שעבדו במכרה אמרו לי שהאיש הזה היכה אסירות לעיתים קרובות כאשר עבדו במכרה, ללא סיבה ניכרת לעין. הייתי מתארת את ברנדרס כבן 40 בערך, גובהו 1.70 מטר, מבנה גוף רזה, שיער חום כהה, עיניים כהות ועצמות לחיים בולטות.
אשת ס"ס בשם אֶלי רינֶה הייתה אחראית על קבוצות הנשים שעבדו בסלילת כבישים. אסירות שעבדו שם אמרו לי, ש-רינֶה היכתה אותן לעיתים קרובות במקל עור בזמן העבודה. בערך בנובמבר 1944 הובאה לבית החולים של המחנה אסירה כבת 30, שאיננה יודעת את שמה, כשהיא מחוסרת הכרה, מקבוצת עבודה עליה רינֶה הייתה ממונה. אסירות אחרות מהקבוצה אמרו לי ש-רינֶה היכתה אותה במקל עור בראשה. האישה הייתה חסרת הכרה במשך מספר ימים, ולאחר מכן סבלה מזעזוע מוח ולא הייתה מסוגלת לדבר. ראיתי אותה בבית החולים מדי יום. לפני שמצבה השתפר, היא נלקחה מהמחנה. אני חושבת שהיא נלקחה לבלזן, אך לא ראיתי אותה כאן. הנוהג הרגיל היה לשלוח נשים חולות לבלזן, בתמורה לנשים בריאות. תיאור של אלי רינֶה: בת 21, בלונדית, גובה ממוצע, רזה, שפתיים דקות.
|
|
|
גרזה. "ביצעה סלקציות עם מנגלה"
|
|
|
|
|
| כאשר הייתי בבירקנאו, ראיתי את גְרֶזֶה עורכת עם ד"ר מנגלה סלקציות של נשים שיישלחו לתא הגזים. במסדרים אלו בחרה גְרֶזֶה בעצמה את הנשים שייהרגו בצורה זו. בסלקציה אחת באוגוסט 1944 נבחרו 3,000-2,000 נשים. בסלקציה הזו היו גְרֶזֶה ומנגלה אחראים לבחירת הנשים לתא הגזים. נשים שנבחרו התחמקו לפעמים מהשורה והתחבאו מתחת למיטותיהן. גְרֶזֶה הייתה הולכת ומוצאת אותן, היכתה אותן עד שהתמוטטו ואז גוררת אותן בחזרה לשורה | |
|
|
|
תצהירה של אילונה שטיין, לשעבר ממחוז הֶבֶש, Gongyds, הונגריה. הושבעה בפני מייג'ור סאביל ג'פרי צ'מפיון, חיל התותחנים המלכותי, הצוות המשפטי, קבוצת חקירת פשעי מלחמה מספר 1.
אני בת 20, יהודיה. נאסרתי בידי הגרמנים ב-18 ביולי 1944 ונלקחתי לבירקנאו, שם נשארתי עד שהועברתי לבלזן ב-5 בינואר 1945.
כאשר הייתי בבירקנאו, אשת ס"ס בשם אירמה גְרֶזֶה הייתה האחראית להכאות רבות, רצח אחד ומשלוח אנשים לתא הגזים. אני מזהה את מספר 2 בתמונה 2/4/2 כאירמה גְרֶזֶה. אני מעידה מידיעתי האישית.
ביולי 1944 עבדתי במטבח בבירקנאו כאשר ראיתי אישה, שבתה הייתה במחנה הסמוך, ניגשת לגדר המבדילה [בין המחנות] כדי לשוחח עם בתה. גְרֶזֶה, שעברה על אופניים, ירדה מיד, הורידה את חגורת העור שלה והיכתה בה את האישה. היא גם הלמה בראשה ובפניה באגרופיה, וכאשר האישה נפלה על האדמה – רמסה אותה. פניה של האישה התנפחו והכחילו. ידידה של בתה לקחה אותה משם והאישה הייתה בבית חולים במשך שלושה שבועות כשהיא סובלת מתוצאות המכות. ראיתי בעצמי כל מה שגְרֶזֶה עשתה לקורבן.
כאשר הייתי בבירקנאו, ראיתי את גְרֶזֶה עורכת עם ד"ר מנגלה סלקציות של נשים שיישלחו לתא הגזים. במסדרים אלו בחרה גְרֶזֶה בעצמה את הנשים שייהרגו בצורה זו. בסלקציה אחת באוגוסט 1944 נבחרו 3,000-2,000 נשים. בסלקציה הזו היו גְרֶזֶה ומנגלה אחראים לבחירת הנשים לתא הגזים. נשים שנבחרו התחמקו לפעמים מהשורה והתחבאו מתחת למיטותיהן. גְרֶזֶה הייתה הולכת ומוצאת אותן, היכתה אותן עד שהתמוטטו ואז גוררת אותן בחזרה לשורה. ראיתי את כל מה שאני מתארת. היה ידוע במחנה שמי שנבחר בצורה כזו, הלך לתא הגזים.
במועד כלשהו באוגוסט או בספטמבר 1944, באחד ממסדרי הסלקציות הללו, ניסתה אישה הונגריה שנבחרה להתחמק מהשורה ולהצטרף לבתה בשורה השנייה, של אלו שלא נבחרו. גְרֶזֶה שמה לב לכך והורתה לאחד מאנשי הס"ס לירות באישה, וכך הוא עשה. לא שמעתי את הפקודה, אבל ראיתי את גְרֶזֶה מדברת עם השומר והוא ירה מיד. יחד עם כמה אחיות מבית החולים, לקחתי את הגופה לחדר המתים.
אני מזהה את מספר 6 בתמונה 19 כאשת ס"ס שהייתה אחראית על המטבח בבלזן. כעת נאמר לי ששמה הוא אידה פורסטר. יום אחד במארס 1945 ראיתי אותה מכה אישה במקל ובאגרופיה, כי היא ניסתה לגנוב קצת מזון מהמטבח. האישה נפלה על הארץ ואז היא המשיכה לבעוט בה. ראיתי אותה מעורבת באין-ספור הכאות כאלו.
אני מזהה את מספר 5 בתמונה 1 כאיש הס"ס שפיקד על המטבח בבלזן. כעת נאמר לי ששמו הוא קרל פְּלָרָציך. בערך ב-12 באפריל 1945 נערה שאני מכירה בשם ברכה (שם פרטי), נכנסה למטבח כאשר אני הייתי שם כדי להחזיר כמה פחיות ריקות. היא לא ניסתה לגנוב דבר, וללא סיבה נראית לעין פלרזיץ' ירה בה בחזה והיא מתה במטבח. אני עצמי ראיתי את הירי ואת הנערה מתה. אסירים אחרים, ידידים של הנערה, לקחו אותה מאוחר יותר לבור גדול ששימש כקבר אחים.
באותו יום, כאשר הייתי במטבח, ראיתי אותו יורה באקדחו בשתי נערות, כאשר הן חלפו על פני המטבח. אחת נפגעה בזרוע והאחרת ברגל. שתי הנערות, שאת שמותיהן אינני יודעת, נלקחו לטיפול בבית החולים.
|
|
