לאחרונה פרסם מינהל התכנון דוח ובו המלצה לבטל את מוסד ההקלות, בנימוק שהן מקשות על הליכי התכנון. לדברי המינהל, בשנים האחרונות הפכו ההקלות לכלי תכנוני שניתן כדבר שבשגרה והמאושר על-ידי מוסדות התכנון ללא הפעלת שיקול הדעת הנדרש, וזאת בשעה שההקלות משמשות בעיקר להגדלת רווחי היזם ואף להכשרת בנייה בלתי חוקית.
בנוסף מציין הדוח, כי לאור הפגיעה בהליכי התכנון, נוצר עומס שנוצר על המערכת והוצאת היתר בנייה לתוכנית שכוללת הקלה מתארך ב-200 ימים בשל הגשת התנגדויות ועררים. הדוח ממליץ לצמצם את ההקלות, לבטלן ככל הניתן ולהותיר רק הקלות הנדרשות על-מנת לממש את התוכנית.
השיטה התכנונית בישראל, מפרידה בין השלב התכנוני לבין השלב הרישויי, כאשר הפרדה זו מעוגנת בחוק התכנון והבנייה. בהתאם לחוק, שלב התכנון נעשה במסגרת הכנת תוכניות ברמות שונות, ושלב הרישוי מתבצע לרוב על-ידי הוועדה המקומית, בהליך המוציא לפועל את הניתן והמותר על-פי הוראות התוכניות. לעיקרון זה קבע המחוקק שני חריגים: "הקלה" ו"שימוש חורג". אלו הם הליכים בשלב הרישוי, שנועדו להקל או לאפשר חריגה מתוכנית, מבלי להידרש לתיקונן של התוכניות.
הקלה מוגדרת כך: "הרשאה לבצע עבודה שהיא טעונה היתר לפי סעיף 145 בסטייה מהוראות תוכנית או תקנה אחרת, החלות במקום הנדון ושאין בה משום שימוש חורג". באמצעות ההקלות ניתן, בכפוף שלכך שאין מדובר בסטייה ניכרת מתוכנית, לאשר שינויים בבנייה מבלי להידרש לשם כך לשנות את התוכנית, שכן כידוע הכנה/שינוי שך תוכנית הם הליכים ארוכים ומורכבים, הנמשכים שנים. בשנים האחרונות הורחבו ההקלות כך שחוץ מהקלות נדרשות לפתרון הנובע לדוגמה ממגרש שאינו רגולרי ושאינו מאפשר ניצול הזכויות שאושרו, הן דנות בהגדלת זכויות/תוספת יחידות ועוד, הכל כאמור בוועדה המקומית ובכפוף לנקיטת הליכים מתאימים ותשלום היטל השבחה.
בית המשפט העליון עמד בשנת 1995 (ע"א 6291/95) עמד על הצורך במוסד ההקלות: "האפשרות ליתן הקלות מאפשרת להתחשב במציאות זו. היא מאפשרת גמישות. היא מאפשרת התאמה של ההחלטה האינדיבידואלית בעניין פלוני למציאות המשתנה. היא מקנה לרשות אפשרות להתיר, מקום בו הדבר מתחייב ואפשרי, סטייה מן התוכנית הקיימת".
הפסיקה מנתה את עיקרי הקריטריונים לפיהם תיבחן סוגיית ההקלה, ואלו הם: קיומה של הצדקה תכנונית; היקף/עצימות ההקלה; מועד התכנון המאושר; הפגיעה או הרווח של צדדי ג' והציבור; יש לבחון את הקריטריונים הנ"ל בשים דגש על קיומה של הצדקה תכנונית מצד אחד ובחינת הפגיעה בצדדי ג' מצד שני.
אנו סבורים, כי ודאי כיום יש למוסד ההקלות חשיבות גדולה, הן במענה למשבר הדיור, הן לקידום פרויקטים. לטעמנו, המלצה זו איננה מוצדקת ומהווה צד אחד בלבד של התמונה. במקרים רבים מדובר בהקלות נדרשות וחשובות, וביטולן יוביל לעיכוב ולעצירה של בנייה בתקופה לא פשוטה. יש לתת את הדעת לעובדה, כי תוכניות רבות בהן מתבקשות הקלות, הן תוכניות ישנות שלא בהכרח תואמות את המציאות כיום ואת צורכי התכנון העדכניים. כל פרויקט מתוכנן בצורה אחרת, וניתן להמשיל את ההקלות לתיקון תקלות ברכב, בלי להחזיר אותו ליצרן להרכבה מחדש.
סוג ההקלות המתייחס לתוספת יחידות דיור ולהוספת שטחים ופיצול יחידות דיור בצמודי קרקע, נוצר בין היתר על-מנת להגדיל את מספר יחידות הדיור במשבר הדיור הקיים, ושסביר שיוחמר בשל תקופת הקורונה הפוקדת אותנו, וזאת מבלי לתכנן את כל התב"ע מחדש. ביטול ההקלות יחזיר תוכניות לוועדות ויעכב משמעותית קבלת היתרים והוצאת פרויקטים לפועל, וכמובן יאט את קצב התחלות הבנייה.
כשחושבים ומתכננים פתרונות עתידיים, ניתן לשקול שינויים, כמו הרחבת וגמישות בתוכניות מאושרות עתידיות, כך שניתן יהיה לבנות על בסיס תוכניות גמישות. אולם בתקופה זו, בה המשק כולו מצוי במשבר עמוק, יש לאושש את השוק ולא לבטל את ההקלות הנותנות מענה למשבר הדיור. דברים ניסיוניים וקיצורי דרך לא עושים בזמן כה רגיש שבו אין מקום לטעויות. ככל שיש רצון למנוע מצב של הגשת בקשות להקלות, ניתן מראש לאפשר בתוכניות גמישות מסוימת, דבר שלא מתאפשר בתוכנית שאינה יורדת לרמת המגרש הבודד.
