עוזי ארד, ראש המל"ל לשעבר, ציין פעם כי נתניהו אמר לו, לאחר שהפסיד את השלטון בפעם הראשונה ב-99', שעל-מנת לשלוט בישראל יש צורך ששלושה אנשים יהיו שלך: ראש השב"כ, ראש אגף החקירות במשטרה, ונציב מס הכנסה. ארד הוסיף כי עשור אחר-כך, תובנותיו לגבי שומרי-סף התחזקו והסתעפו. "כל שומרי-הסף צריכים להיות לשומרי בעל הבית", אמר ארד, "אסור להזניח אף עמדה". הוא ציין כי ב-2009 כבר רואים כי צורת החשיבה של נתניהו בנושא כבר השתכללה.
ב-2016 נתניהו מינה את המועמד שלו, אביחי מנדלבליט, למשרת היועץ המשפטי לממשלה. באותה שנה הוא אמר בישיבת ממשלה, על-רקע הדיון סביב מינויי המשנים ליועמ"ש, כי יש לאפשר לו ולשרים לבצע יותר מינויים פוליטיים במשרדי הממשלה. הוא נתן את דונלד טראמפ כדוגמה לנשיא אשר ביצע כ-4,000 מינויים למשרות אמון, אמר כי בישראל צריכים להיות מאות מינויים אשר לא מצריכים קיום מכרז, ומחה על הצורך להקים ועדות לאיתור פקידים בכירים.
בתחקיר של עובדה של אילנה דיין הוצג פתק שכתב מקורב לנתניהו: "קודם כל נאמנות ואח"כ מתאים 100 אחוז. אל תפספס כפי שקרה בעבר. על טעויות כאלה משלמים וחבל".
בנימין נתניהו מעוניין לשלוט. אחת הדרכים לעשות זאת היא לעסוק במלאכה אשר הוא בנה, טיפח ושיכלל: מינויים לתפקידים מכריעים ודאגה שהסובבים אותו יהיו נאמנים לו. מאותה סיבה הוא דאג בזמן מערכות הבחירות האחרונות להחתים את הליכוד ואת גוש הימין על הצהרות נאמנות. ישנן שלוש דוגמאות (מיני רבות), בנוסף לכתוב לעיל, המגלמות את תורתו ומשנתו לגבי נושא זה:
כרטיס כניסה
בחזרה לארד - הוא פירט כיצד נתניהו מאציל שטחי פעולה וסמכויות יוצאות דופן בהיקפם, רגישותם וחשיבותם למדינה, כלשון ארד, לעו"ד יצחק מלכו (גיסו ושותפו של עו"ד דוד שמרון, בן דודו של נתניהו), מקורבו של ראש הממשלה ונציגו לשעבר למשא-ומתן עם הפלשתינים, אשר ביצע שליחויות מדיניות רגישות ביותר עבור ראש הממשלה, עד כדי-כך שכאשר מייקל אורן מונה לשגריר ישראל בוושינגטון, הוא גילה כי בכירים בארה"ב כבר ידעו לפניו את עמדותיו של נתניהו, כיוון שמלכו כבר הספיק לדבר עימם.
ארד מעיד כי למלכו יש כרטיס כניסה חופשי לבית הלבן, וכי הוא אדם פרטי אשר פטור מכל הכללים המקצועיים המחייבים את עובדי המדינה, כלשונו של ארד. לדבריו, "מלכו לא כותב דיווחים, לא מפיץ לרוחב, אלא כשהוא מחליט". ארד מדגיש כי למלכו ניתנות סמכויות לבצע משימות שגופים אחרים הכפופים לרה"מ מסוגלים "לעשות את המלאכה במיומנות, במקצועיות ובחשאיות מוקפדת יותר משלו", לשון ארד. בנוסף, הוא מעיד כי מלכו ממשיך עם ענייניו העסקיים וכי הוא מצוי בניגוד עניינים. לדבריו, אצל נתניהו אנשים באים והולכים, אך יש שלושה אנשים שתמיד נשארו איתו: שרה נתניהו, שמרון ומלכו, אשר עבד איתו מאז התמנה נתניהו לראשונה לראשות הממשלה.
מינויו של יוסי כהן לתפקיד ראש המוסד משקף היטב את האופן בו ראש הממשלה ממנה את נאמניו. נתניהו, בזמנו, כפה על תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, את מינויו של כהן לסגנו על-מנת להכשיר אותו להתמודדות על ראשות המוסד לכשמפקדו יפרוש, וסידר לו בינתיים את תפקיד ראש המל"ל והיועץ לביטחון לאומי של רה"מ עד שיוכל להתמודד. פרדו חתר לכך שמחליפו יהיה רם בן ברק או נ', שהיה סגנו באותה תקופה, והעדיף אותם - במיוחד את נ' - על כהן.
נתניהו התלבט בין שלושת מועמדים, וביצע החלטה רק ברגע האחרון. בערב ההכרזה על מינויו של ראש המוסד, אשר נעשה באופן חריג בשידור חי, קיבל נ' שיחה מנתניהו, אשר שאל אותו אם יהיה נאמן לו. נ', אשר היה המום מהשאלה, ענה כי יעשה כמיטב יכולתו לשרת את המדינה. "אני אחזור אליך", אמר לו נתניהו. שעה לאחר השיחה חשף ראש הממשלה במסע"ת את מינויו של כהן לראשות המוסד. ראוי לציין כי לפי גורם פוליטי, כהן התיידד עם שרה נתניהו.
השפעה על יעדי הביקורת
רגע לפני החלטתו של נתניהו, כהן השלים את הופעותיו בפני ועדת הכלכלה, אשר דנה במתווה הגז. נתניהו רצה לאשר את המתווה בניגוד גמור לעמדת רשות ההגבלים העסקיים, ועל-מנת להצדיק את הפקעת סמכויותיה הוא נזקק לגבות עצמו בנימוקים מדיניים וביטחוניים יוצאי דופן; כהן, בכובעו כראש המל"ל, סיפק לו את אלו הביטחוניים בדמות חוות דעת שחיבר התומכת בעמדתו ובכך הכשיר את המתווה.
דוגמה נוספת של מינוי אשר חושפת טפח נוסף באופן בו רה"מ מבצע מינויים נוגעת למבקר המדינה הנוכחי, שומר סף נוסף שנתניהו מינה בעצמו, הלא הוא מתניהו אנגלמן. ראש הממשלה הציג אותו כמועמדו היחידי, למרות שמלכתחילה חשב להציע שני מועמדים - אותו ואת עו"ד מיכל רוזנבוים, אך הוא בחר שלא להציג את האחרונה כמועמדת נוספת. גורמים ביהדות התורה טענו כי נתניהו נסוג מהצגת מועמדותה מכיוון שעו"ד אלדד יניב כתב בטוויטר, בוויכוח עם יאיר נתניהו, כי רוזנבוים היא חברה שלו. גורמים אחרים טענו כי יכול להיות שנתניהו התחרט בגלל שרוזנבוים הייתה בעבר שותפה של עו"ד אילן שרקון - שותפו לשעבר של גדעון סער - במשרד עורכי דין.
לאחר שנבחר, אנגלמן פירק את האגף לתפקידים מיוחדים, אשר היה אמון על חקירת שחיתויות ציבוריות ושטיפל בפרשות שהעלו חשד לשחיתות או לפגיעה בטוהר המידות בצמרת השלטונית. כצעד נוסף, הוא הנחה את אנשיו לנהל דיאלוג עם המבוקרים, כך שתהיה להם השפעה על יעדי הביקורת. בכיר במשרד אמר על צעד זה כי "יש חשש שגופי השלטון ינווטו את הביקורת למקומות נוחים להם". הוא גם דרש מאנשיו לשלב אמירות חיוביות על הגופים המבוקרים, וגורמים במשרד הביעו תמיהה על הנחיה זו וציינו כי מעולם לא נתקלו בהנחיה דומה.
אנגלמן דוגל בביקורת בעלת יחס רך יותר כלפי השילטון. הוא מבקש להציג את הצד החיובי בממשלה, מצנזר את עמדות הדרג המקצועי של המשרד, ומשנה ומוחק דוחות. חלק מעובדי המשרד העידו כי מצאו עצמם במצב בו הם נדרשו לעקר ולסרס את הביקורת. בנוסף, מאנגלמן נודף ריח חריף של פוליטיקה - בכיר לשעבר במשרד המבקר, שהעיד כי ישנה אווירה פוליטית במשרד, ציין כי אנגלמן טרח לעמעם ולערפל אזכורים של ראש הממשלה וביקש להציג את הדברים באופן שלא יגעו ברה"מ. בכיר לשעבר נוסף אמר כי מהר מאוד אנשים הבינו שהמטרה היא שיתעסקו פחות בתהליכי קבלת החלטות בדרג הפוליטי הגבוה וכי צריך שתהיה ביקורת חיובית.
נאמנות
בתחילת חודש מאי פרסם אנגלמן את הדוח השנתי הראשון שלו, בו הוא עמעם וסירס טיוטות של הגורמים המקצועיים במשרד. זאת לאחר שביקש מהם להשמיט או להזיז ממצאים. מאיר גלבוע, יועץ מבקר המדינה לענייני שחיתות לשעבר (בתקופת מיכה לינדנשטראוס), ציין כי "הצעדים השונים מעידים שבנימין נתניהו ידע למה הוא תמך בבחירת המבקר הזה והמבקר הבין את כוונת הממנה".
לסיכום, נתניהו יודע היטב מה הוא עושה. הוא ממפה את אלו הסובבים אותו ובוחר את מי להשאיר, את מי להעיף ואת מי לקדם; נאמנות היא שם המשחק. בסופו של דבר, לא אכפת לו מטובת המדינה - אכפת לו על מי הוא סומך.
