חולים רבים בטרשת נפוצה, לא מקבלים טיפול מספק בשל קריטריונים מיושנים והוראות סל, שאינן תואמות את דרכי הטיפול המודרניות. יש 15 תרופות שונות ויעילות לטרשת נפוצה, שמרביתן בסל, אך רבים מהחולים אינם מטופלים בהן ביעילות. למה? בשל ביורוקרטיה ואדמניסטרציה. כך למשל, קביעה כי מותר לרופא לרשום התחלת טיפול, רק אחרי שני התקפי מחלה בתוך שנתיים, בעוד שעיקרון מנחה רפואי חשוב הוא: להתחיל טיפול מוקדם ככל הניתן, כבר אחרי התקף ראשון. גם סיווג התרופות, לפי קווי טיפול - בעייתי. קו ראשון לתרופות מסוימות, קו שני לאחרות וכו', בעוד שהתאמת התרופות אמורה להיות אישית ולא לפי קווים אחידים לכל המטופלים.
טיפול מותאם אישית, מוקדם ויעיל, הוא קריטי להקטנת נכות ולשימור תפקוד, וחייב להיות מלווה בטיפולים משקמים, קוגניטיביים וחברתיים אחרים, שגם הם ניתנים במשורה, או לא ניתנים כלל.
בישראל פועלים רק 15 מומחי על לטרשת נפוצה. לא די כדי לתת מענה ראוי לכ-10,000 החולים. המצוקה נוגעת גם לאגודה לטרשת נפוצה, האמונה על תמיכה חברתית, נפשית ומשפחתית לאלפי חולים, ולעוד עשרות אלפי בני משפחה, העומדת בפני שוקת תקציבית שבורה, ועתידה להתמוטט.
המאמן דיוויד בלאט תרם להעלאת המחלה למודעות הציבורית, אבל אין בכך די. ביחד עם חברי הרופאים באיגוד הנירולוגי ובחברה לנירואימונולוגיה, אני קורא למשרד הבריאות לקדם דיון במצב תחלואת הטרשת הנפוצה בארץ, לבחון את המענים הרפואיים הקיימים, ובצד זה, לסייע תקציבית לאגודה לטרשת נפוצה, כדי למנוע קריסתה.
