פרה אדומה

בּוֹדֶד מוּל עַם מִתְמָרֵד

הַדּוֹר הַשֶּׁנִי דּוֹר הַמִּדְבַּר אֵינוֹ שׁוֹנֶה מִקּוֹדְמוֹ

הִתְעַבֵּר וּמָרַד בִּמְטִיבָיו וְגָם שִׁלַּח בָּם זַעְמוֹ

מִשֶׁבַהַנְהָגַת מֹשֶׁה גָּבַר עַל סִיחוֹן וְעַל עוֹג עוֹד

כָּבַשׁ אֶת מוֹאָב שָׁכַח הָאֵל וְהֵחֵל לַבַּעַל לִסְגּוֹד

בְהַגִּיעַ הַמַּסָּע לְמִדְבַּר צִן שָׁמָה מֵתָה מִרְיָם

וּפַסְקוּ מָיִם חַיִּים שֶׁבִּזְכוָּתה שָׁתָה כֹּל הָעָם

וְשׁוּב הֵחֵל הָעָם מִתְלוֹנֵן לָמָה הֶעֱלִיתָנוּ לָמָּה

מּסִּיר הַבָּשָׂר הִרְחַקְתָּנוּ לוּ הָיִינוּ מֵתִים שָׁמָּה

בְּרַם דּוֹר זֶה יָדַע אֶת מִצְרָיִם רַק מְהַשְּׁמוּעָה

וְדוֹר זֶה אִמֵּץ מִדּוֹר הַמִּדְבַּר עַבְדּוּת בּוֹ טְבוּעָה

אֶלָּא שֶׁמֹּשֶׁה מָחַל עַל כְּבוֹדוֹ וּבִקֵּשׁ מָיִם לָעָם

וְיָצְאוּ מָיִם רַבִּים וְשָׁתוּ כֹּל הָעֶדָה וְגָם בִּעִירַם

בְרַם בְכַךְ לֹא תָּמוּ הַתְּלָאוֹת וּמֹשׁה נוֹתַר לְבַדּוֹ

אַחֲרֵי שֶׁקָּבַר מִרְיָם וְאַהֲרֹן שֶׁעַמְדוּ קֹדֶם לְצִדּוֹ

וְהָעָם לֹא חָדַל לְהִתְאוֹנֵן וְּנִשְׁאַר מֹשֶׁה בַּמִּדְבַּר

בּוֹדֵד מוּל עָם מִתְמָרֵד אֲשֶׁר לִהִתְאונֵן לֹא גָּמַר

לקראת סוף המסע במות מרים ואהרן

את הדור שהוציא משה ממצרים מבית עבדים מת במדבר, המהלך נעשה בהכונת הקב"ה למען יכשיר את יוצאי מצרים להלחם על הארץ ולא לשוב למצרים - לעבדות הגוף והנפש. במסע של ארבעים שנה במדבר מתו כל יוצאי מצרים ונולד דור חדש במדבר. ברם צאצאי דור זה למדו מפי מולידיהם, סיפור מסולף על מצרים ועל בני ישראל שהביאום לעולם ואשר חיו במצרים שם. הדור השני הזה שמע מאבותיו תאור השונה מן התאור האמיתי של חיי בני ישראל במצרים. הדברים שסופרו תֵּאֲרוּ חיים טובים, חיי שפע חיים בניגוד למציאות שבה בני ישראל חיו שם במצרים. כפי שמסתבר הדור השני שנולד במדבר רצה לשמוע דברים המתארים חיים טובים במצרים ולא את האמת. משהגיע עם ישראל במסעותיו למדבר צין, מתה שם מרים הנביאה אחות משה ואהרן ותקבר שם (כ/ב). ציון מותה של מרים היה בעל משמעות מיוחדת בתולדות ישראל וזה מפני שבמדבר הצחיח המצרך שבלעדיו אין קיום הם ה"מים לשתיה". במות מרים שוב לא היו מים שמקורם ב"באר מרים", הבאר שנתלותה לבני ישראל במדבר ממקום למקום עד מות מרים. ולעת כזאת גם מתארת מיתת אהרן, בכך נשאר משה מן השלישיה לבדו. כאמרו מות היה התרחש אחרי מות מרים. וזה היה גם בטרם נצטוו משה ואהרן על-ידי ה' להוצאו מים מן הסלע כפי שנאמר: קח המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם (כ/ח). הוצאת המים מן הסלע מתרחש אחרי מרד של בני ישראל במשה ואהרן, במחותם כי הצמא במדבר הצח והחם. המורדים באו בטרוניה אל משה ואהרן על כך. אז משה אל המורדים ואמר להם: שמעו נא המורים המן הסלע הזה נציא לכם מים (כ/י), דברו נשמע כשאלה בתמיה האם נוכל להוציא מים מן הסלע? אלא שלמשה לא היה כל ספק כי הוא יוציא מים מן הסלע, אלא כפי הנראה הוא סבר שבדברו אל הסלע לא יצאו מים לכן: וירם משה את ידו ויך על הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם (כ/יב). זו נחשבה כחלשת דעת מצד משה. כי הרי הוא כבר עשה זאת בצאת ישראל ממצרים בחורב שנאמר: והכית בצור (שמות יז/ו) אך כאן הקב"ה העניש את משה וגם את אהרן (אלא שאהרן מת בְּהֹר הָהָר) לאמור: יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם(כ/יב)

ההתרחשויות לקראת כניסת עם ישראל לארץ

הכניסה לארץ מחייבת מעבר דרך ארצות של עמים אחרים, מה עוד וישראל עומד לרשת ארץ של שבעה עמי כנען, שמעוררת שאלה אצל עמי האזור ורש"י ראה צורך לתת תוקף חוקי לכיבוש הארץ מעמי כנען, זה נשמע לא טובלכן רש"י מצדיק את המעשה באמרו: לה' כל הארץ, רצה נתנה לכנענים, רצה נטלה מהם ונתנה לעם ישראל עמו. אף על-פי שכל יצור עלי ברא העולם והם שלו כל עמי תבל, אלא שלישראל נתן הקב"ה היחוד - את הכינוי "עמי" זאת כאשר ישראל הצהיר בפני הקב"ה: נעשה ונשמע. הדרך לכניסה לארץ בשלב זה מחייבת מעבר דרך ארצות שעמים אחרים יושבים שם, ולכן ישראל הודיע לעמים אלה כי אין בכונתו לכבוש את ארצם הוא רק מבקש לעבור דרכה כדי להגיע לארץ כנען שניתנה לו על-ידי הקב"ה. לשם כך שלח משה מלאכים מִקָּדֶשׁ, שם חנה ישראל ל מלך אדום ארץ אשר נתנה הקב"ה לעשו ואמר לו: כה אמר "אחיך ישראל" אשר את תלאותיו אתה יודע וגם שעבודו במצרים, תן לצאציו לעבור דרך ארצך -דרך המלך - לא נטה ימין ושמאל. אלא שאדום עונה לו לא תעבור, ושוב נסו בני ישראל לשדל את אדום באמרם: אם מַיִם נשתה בארצך נשלם בעבורה, והוא סרב. לכן משה עוקף את אדום ולא מתעמת אתו. ויסעו מהֹר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדם, זה גרם שוב להתמרדות העם במשה: למה הִעְלִיתֻנוּ ממצרים למות במדבר (כא/ה), ושוב נענש העם בגלל המתמרדים שנאמר: וישלח בעם את הנחשים השרפים וַיְנַשְּׁכוּ את העם וימת עם רב מישראל (כא/ו). מכאן למדים כי החוטאים בעם המיטו על עמם ענש כבד על מִרְיָם. זה איננו מתישב עם דברי רש"י שכותב כי נענשו הָחַטָּאִים כל אחד על חטאו: על הוצאת דבה, על כפיוות טובה. ברם משה עשה במצות ה' ושם נחש נחשת על נס (מוט) וכל מי שהביט מעלה וָחָי, נחשב כפונה אל הקב"ה לבקש מחילה ממנו ובעשותו כך הוא חי.

העם אשר יסד ארץ ישראל וממשיכיו

על אף מעללי דור המדבר בחקת, בארבע הפרשות שנשארו בחומש במדבר: בלק, פינחס, מטות ומסעי המסימות את המסע המפרך לארץ כנען אחרי שגם דור המדבר כלה ומת במדבר. הדור השני ראה עצמו שהוא יָצָא ממצרים וזה משליך על דורנו החל מִתְּחִיַּת הציונות עד הקמת מדינת ישראל כאשר החלוצים הראשונים עשו תוך הקרבה עצמית לתחית עם ישראל. זה גם אשר שם את ישראל על מפת העולם, כמדינה קטנה פיזית אך ענקית רוחנית וכך כותב אחד שאיננו מבני עמנו במנותו את הוגי הדעות העולמיים מבני עמנו, אלברט איינשטיין, יצחק ניוטון, זיגמונד פרויד, קרל מרקס, פול סם ווילסון מילטון פרידמן: ואת הממציאים העולמיים בתחום הרפואה: כזריקה של בנימין רובין וחיסון שיתוק ילדים על-ידי יונה סלק ומצוא התרופה לסרטן הדם גרטרוד אליון, והמגלה מגפת דלקת הכבד והממציא תרופתה ברוך בלומברד. ורבים אחרים שכולם מבני עמנו. ורבים אחרים בתחום האטום, ובהיסטוריה העולמית, שיאי עולם של ליוי גינז ובתחום האינטרנט גוגל סרגיברן ומנה 180 זוכי פרסי נובל, מבני עמנו. ופועלם בתחום האטום ואומר דברי תהילה למדענים בפעולה למען ישראל וזה משליך על יתר עמי תבל. משמע עם ישראל חי למרות שגדולי הדור אינם אנשי נצח, אבל עם ישראל לעולם קים, כאשר מנהיג הולך ומנהיג אחר בא וחשוב לזכור ולהתנהג ב-"והצנע לכת" לא בכדי נאמר על משה ואהרן כי מקום קבורתם לא נודע. ומותם מתואר בקצור כך: וַיַּפְשֵׁט משה את אהרן את בגדיו וַּיַּלְבֵּשׁ אֹתָם את אֶלְעָזָר בנו. וַיָּמָת אהרן שם בראש ההר וירד משה ואלעזר מן ההר. ויראו כל העדה כי גָּוַע אהרן וַיִּבְכּוּ את אהרן שלשים יום כל בית ישראל (כ/כח,כט). הפרשה מקצה מקום קטן ביותר לפטירת המנהיג השני בחשיבותו מות אהרן הכהן. באותו אופן נהגה התורה בתאור מותה של אחותו מרים הנביאה וכך נאמר: וַתָּמָת שם מרים ותקבר שם (כ/א). זה תאור מצמצם ביותר. תאור כזה איננו מקרי הוא נעשה בכונת מכון. ובסוף חמש "דברים" נמצא תאור מותו של משה שהיה ראש וראשון של מנהיגי ישראל. לא בכדי גם פותחת הפרשה בדבר מסתורי בהטהרות באפרה של פרה אדומה. אין צורך להכביר מלים על הצורך להטהר, לא רק גופנית אלא גם הטהרות רוחנית ולסלק מקרבנו את הרפש, אלא שההטהרות באפר של גוף מת תמוה גם אצל הפרשנדתא הגדול רש"י שנזקק למדרש ולאגדה כדי להסביר משמעות מצוה תמוהה זאת ולקימה מבלי להרהר אחריה באמרו: "זאת חקת התורה", זאת ראה וקדש כי חֻקָּה שונה במהותה מחוק שניתן לפרשו כדי לקימו שלא כלשונו, כמו "עין תחת עין וכו'" שחז"ל קבעו שגם פיצוי כספי יספיק אלא שחֻקָּה - כמו פרה אדמה כמוה כגזרה מלפני הקב"ה.

בְּיָמֵינוּ יֶשׁ תּוֹהִים אִם לְקַיֵּם הָחֹק אוֹ לְחוֹקְקוֹ לְצָרְכֵי עֵת ְוָׁשָעה וְלִשְׁתּוֹק

יֶשׁ לְהָשִׁיב לָלֶכֶת עַל פִּי הַחֹק וְהַדִּין וְאַל נָא נַבְדִּיל בֵּין אֶזְרַח תָּם אוֹ קָצִין

וְלִזְכּוֹר דִּבְרֵי חֲכָמִים וְאֵזוֹבֵי הַקִּיר וּפִתְגָם הָאֲרָזִים וְהַשַֹׁלְהֶבֶת לְהַזְכִּיר

לֹא לִשְׁכּוֹח הַמּוֹדֶה וְעוֹזֵב וְהַמְּחִילָה זֶהוּ מָהוּת הַכֹּל וּמָהוּת עַמֶּנוֹ וְהַתְּהִלָּה

לְפִיכַךְ בְּחֻקַּת נִצְטַוֵּינוּ עַל הַטָּהֳרָה וְלֹא לִבְרוֹר ולנפות חֹק לַמַּטָּרָה כּבִכְבָרה

וְיֶש לָשִׂים אֶת טֹהַר הַמִדּוֹת מַטָּרָה כִּי זֶה סִמָּן הֶכֵּר עַמֶּנוּ לְתְּהִלָּה וְתִפְאֲּרָה

וְלֹא נֹאמַר בַּל נַחְקוֹר אוֹ בַּל נִדְרוֹשׁ נַעֲשֶׂה זֹאת תָּמִיד מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ

זֶה חֹסְנוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּקֶרֶב הָעַּמִּים בָּזֶה יִתְקַנְאוּ בּוֹ אֲנָשִׁים עַמִּים וּלְאֻמִּים

עַל זֶה אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים בָּרוּךְ ה' שֶׁבָּחַר בָּנוּ מִכֹּל הָעַמִּים