באומץ רב, ברהיטות ובחוכמה הסבירה ח"כ שי ואזן במוסף סוף השבוע של ידיעות אחרונות את משנתה החברתית והמגדרית. פמיניזם שונה ממה שנחשב בקרב ארגוני הנשים 'תקין'. פמיניזם מעצים שמכבד את העוצמה והיכולת של נשים, שלא מתייפייף או מתמסכן אלא דורש גם מהנשים להוכיח את עצמן ואת יכולותיהן ולא רק לצעוק "אפליה מתקנת".
מסתבר (ולא מפתיע) שכאשר אישה מביעה עמדות שלא תואמות את עמדת שדולת הנשים, זה בסדר לפנות לבכירים בכחול לבן בבקשה לא לשבצה במקום ריאלי. מסתבר שפניה כזו גם נענית ומתקבלת ומושתקת. אף מילה לא נאמרה נגד המהלך.
מספר נושאים עלו לשיח התקשורתי ולדיון ציבורי בעקבות המאמר. המתקפה שלוחת הרסן של נשים רבות בטוקבקים ברשתות החברתיות ובתקשורת, מונעת דיון אמיתי בסוגיות. וזאת בדיוק מטרת ארגוני הנשים.
הגשת תלונת שווא היא אחת התופעות המכוערות והבזויות בהליך גירושים. לרוב מדובר בתלונות אשר מגישות אימהות כנגד אבי ילדיהן, בעצת עורך דינן, כדי להכתים את שמו של האב על לא עוול בכפו, ולהשיג יתרון משפטי מכריע בדמות הרחקה מהבית ומהילדים, וכך לאפשר לאם ולעורך דינה לצבור "יתרון" משפטי מהותי, מכריע, בניסיון למנוע מהאב משמורת משותפת או זמני שהות נרחבים עם הילדים.
כבוד השופט אסף זגורי מבית המשפט למשפחה בנצרת, דן לאחרונה בפסק דין העוסק בשאלה כיצד אמור בית המשפט לנהוג כאשר מוכח לפניו כי אמם של שני ילדים צעירים מגישה תלונות שווא במשטרה. כבוד השופט זגורי, המקדים את זמנו, וכנראה מרוב ייאוש שנושא תלונות השווא בקרב הורים גרושים לא מטופל כיום על-ידי המשטרה והפרקליטות, החליט לעשות מעשה והורה באופן חריג על המצאת פסק דינו לפרקליטות מחוז צפון שתשקול מתן היתר לחקירה מתאימה.
זכויות בסיסיות
כמובן שישנם מקרים רבים בהם התלונה היא אמיתית ואף הכרחית. אך תופעת תלונות השווא, שהממדים שלה גדולים ממה שנהוג לחשוב, מונעת מכוחות המשטרה לאתר את מקרי האמת ולטפל בהם. עצימת עיניים בנושא זה עושה עוול למקרי האמת, ולנשים בכלל. לכן לא ברור מדוע ארגוני הנשים בוחרים להתעלם ולטייח את התופעה כאילו אינה קיימת.
ח"כ ואזן מצטרפת לחברות כנסת נוספות המובילות את ביטול חזקת הגיל הרך - חזקה משפטית הקובעת שכאשר ההורים מתגרשים ילדים מתחת לגיל 6 יעברו אוטומטית לחזקת האם רק על סמך מגדרה ואשר בוטלה כמובן זה מזמן בכל מדינות המערב - השרה גמליאל, חברות הכנסת שאשא-ביטון, פלוסקוב, השכל ומלינובסקי. חזקת הגיל הרך פוגעת בזכויות ההורה הבסיסיות של אבות גרושים, פוגעת כמובן בזכות המוקנית של כל ילד וילדה לשני הורים פעילים בחייהם, ופוגעת אנושות במעמד האישה. חזקת הגיל הרך מקבעת תפיסה חברתית האומרת לנשים: תפקידכן להיות עם הילדים הקטנים בבית. לגדל אותם.
פערי השכר בין גברים לנשים עולים בדיונים רבים. בתקשורת, אשר מחפשת כותרות, מציינים ומדגישים כל שנה את המספר 30%. המספר נכון, אך תלוי איך ומה רוצים להציג. ראשית, פער השכר פר שעה עומד על 16%. שנית, נשים רבות בוחרות משרה חלקית או משרת אם וגם נוטות לבחור מקצועות בהתאם. אם זאת בחירתן, השכר יהיה בהתאם.
מבחינה חברתית אנו שואפים לכך שנשים יוכלו, אם ירצו, לעבוד יותר, להרוויח ולהתקדם בעבודתן. בחלק מהמשפחות זה מחייב שינוי בחלוקת האחריות ההורית, כך שאבות יצאו לסירוגין מוקדם מהעבודה. הגיע הזמן שהשיח הציבורי יעודד נשים להתקדם ולדרוש לעצמן אפשרויות פרנסה, קידום ומימוש עצמי.
ומה לגבי תקרת הזכוכית? כאן זאת כבר השקפה איך ממשיכים קדימה. על דרך פעולה. האם עדיין באמצעות אפליה מתקנת? המטרה שלנו כחברה צריכה להיות שילוב כמה שיותר נשים מוכשרות בתפקידי מפתח. וברור שיש מספיק נשים מוכשרות. רק צריך לדאוג להרחיב את בסיס הפירמידה בכל תחום. לאחרונה סיימו עוד 3 נשים את קורס הטייס. אחד המדריכים הסביר בראיון שמספר הנשים אשר ניגשו למבדקים לקורס הוא נמוך משמעותית לעומת הגברים. לדעתו, אם מספר מגישות המועמדות היה זהה לגברים, גם במספר המסיימים והמסיימות את הקורס היה דומה.
הסלוגן של ח"כ שי ואזן בעמוד שלה הוא "טובות לא צריכות טובות". רק עם קידום נושאי השוויון ההורי הבוערים נוכל להתקדם כולנו, יחדיו, עוד צעד אחד לשם.
