בחודש אוגוסט 2019 סוכמה עסקה מעניינת, לפיה קרן טנא, המוחזקת על-ידי גופים פיננסיים חזקים כמו לאומי פרטנרס, קבוצות הביטוח והפיננסים מנורה והפניקס, ובית ההשקעות פסגות, רכשה מקיבוץ חמדיה בעמק בית שאן את השליטה ביצרנית הדלתות השלישית בגודלה בישראל, חברת דלתות חמדיה, לפי שווי של כ-150 מיליוני ש"ח. אהוד סאסי, מי שנודע כמשווק חומרי בניה מקצרין וזכיין של רשת השווק קל וחומר, הצליח להשלים סיבוב עסקי מעניין, שגם עתה מעורר שאלות, כפי שנפרט להלן.
סאסי רכש את חברת דלתות חמדיה לאחר שהמפעל שהחזיקה נקלע לחדלות פירעון. המחיר שקיבל הקיבוץ היה כ-10 מיליון ש"ח. לכאורה, סאסי השלים מהלך כלכלי מהבריק. הוא זיהה הזדמנות עסקית, רכש מפעל בנזיד עדשים, השביח מאוד את עסקיו, ובחלוף יותר מעשור הצליח למכור במחיר הגבוה פי 15 מהשקעתו. דא-עקא, פסק דין שניתן בשנת 2012, שהובא לידיעתנו, מעלה שאלות, שעיקרן: האם סאסי נקט דרכי עורמה ותחבולה יחד עם אבי מרגלית, מי שהיה יושב-ראש המפעל, והצליח בסיועו לרכוש את המפעל בנזיד עדשים בדרך פסולה הטעונה גם עתה בדיקה.
אבי מרגלית שימש יועץ כלכלי ויושב-ראש במשך כשנתיים קודם למכירתו לסאסי. לימים התברר, כי בין סאסי למרגלית התקיים בתקופת המו"מ קשר בעייתי. מרגלית הגיש תביעה להוצאה לפועל בדרישה לממש מספר צ'קים שחוללו, שניתנו לו על-ידי רוכש המפעל, הוא אהוד סאסי.
מפסק הדין שניתן עולה (תא"מ 14886-04-11 מרגלית מ.א. פיתוח עסקי נ' דלתות חמדיה בע"מ):
"במהלך ניהול המשא-ומתן לרכישת דלתות חמדיה על-ידי סאסי, חתם סאסי ביום 30.12.08 על התחייבות שמוענה אל מרגלית, כדלקמן:
- "א. בגין המכירה של חברת דלתות חמדיה לסאסי אהוד תקבל 2% מתמורת המכירה של הנכסים והנדל"ן עבור הנכסים תקבל סך של 215,000 ש"ח. עבור הנדל"ן בהתאם למחיר שיהיה בעסקה. ב. דלתות חמדיה בבעלותי תעסיק אותך לתקופה של שנה כיועץ בשכר חודשי של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק כנגד חשבונית לתקופה של 12 חודשים"...
כלומר, מפסק הדין מתגלה: סאסי הבטיח טובות הנאה למרגלית בעת שזה כיהן כיושב-ראש החברה מטעם הקיבוץ ומנהל מולו את המו"מ; סאסי התחייב לשלם למרגלית מאות אלפי ש"ח. הדעת נותנת, כי הסכומים נועדו להטות את המכירה לטובתו ו/או לקבל מידע פנימי שיגרום לקיבוץ למכור לסאסי את המפעל בסכומים שהציע סאסי - ולא למציעים אחרים, שגם הם ניהלו מו"מ לרכוש את החברה. השכל הישר וניסיון החיים מלמדים, כי איש עסקים לא ישלם ליו"ר מפעל שהוא עומד לרכוש, תוך כדי המו"מ, מאות אלפי שקלים, מבלי שיקבל תמורה בעד האגרה. העובדה שנכרת בין הצדדים הסכם נסתר, מעידה אף-היא על הבעייתיות הכרוכה בכך.
הדברים מקבלים משנה תוקף מפסק הדין, ממנו עולה, כי כל הסכם "הייעוץ" למשך 12 חודשים היה פיקטיבי. הדבר עלה מהתכתשותם של השניים בבית המשפט. שניהם הסירו את המסכות והרימו מסך מעל "חוזה הייעוץ". התברר, כי שני הצדדים ערכו וחתמו על הסכם פיקטיבי. סאסי הודה בתצהיר כי כלל לא ניתן לו יעוץ ממרגלית לאחר ביצוע העסקה; מרגלית אישר וחידד, כי הייעוץ ניתן "עוד בטרם הרכישה", וכי הוא לא היה צריך לתת יעוץ לאחר הרכישה. כלומר, התשלום ניתן לו עבור סיועו לסאסי לרכוש את המפעל. השופטת מעין צור אימצה טענה זו, שמשמעותה הפשוטה היא: סאסי שילם כספים למרגלית/יושב-ראש החברה, באותם שבועות/חודשים שבהם ניהל את המו"מ לרכישת החברה מקיבוץ חמדיה בעמק בית שאן.
ביום 09.07.20 פנה הח"מ אל אהוד סאסי, בבקשה לקבל את התייחסותו לרכישת החברה ולהסכם הבעייתי שכרת בזמנו עם אבי מרגלית. אלא שבמקום תשובות ו/או הסברים, פצח סאסי בטרוניות על עצם הפניה אליו. הוא אומנם אישר דבר קיום ההסכם עם מרגלית ויציאתו לפועל, אך מיאן לקיים שיח ענייני ופרטני בנושא. "מי אתה שתשאל אותי שאלות", טען.