ממשלת ישראל אישרה את התוכנית הכלכלית שכוללת את הסיוע לעצמאים ולעסקים, הרחבת הזכאות לדמי אבטלה, ועוד מגוון תופינים. משה (דוגמה דמיונית) הוא חשמלאי שמעסיק עוזר/מתלמד. למשה הכנסה של 30 אלף שקלים בחודש והוצאות של עשרת אלפים שקלים לחודש, כלומר יש לו רווח חודשי של 20 אלף שקלים. משה לא נפגע כלל ממשבר הקורונה - הקיץ כאן ויש שפע עבודה בהתקנת מזגנים ומאווררים.
אבל משה לא טמבל. עשה חישוב שאם יפטר את העוזר ויעלה מחירים בצורה משמעותית (ובכך יקטין את הביקוש לשירותיו) יוכל לעבוד פחות, הכנסותיו ירדו ב-40% ל-18 אלף שקלים והרווח ירד ל-15 אלף שקלים (שכן עיקר ההוצאות היו שכרו של העוזר). בגלל הפגיעה במכירות ב-40% משה יקבל מהמדינה 7,500 שקלים לחודש "סיוע סוציאלי" ועוד מענק סיוע לעסקים בגין הוצאות קבועות של 1,500 שקלים.
בשורה התחתונה - הרווח של משה עלה כתוצאה מצמצום הפעילות מ-20 אלף שקלים לחודש ל-23 אלף שקלים לחודש. משה מבסוט: עובד פחות ומרוויח יותר.
מי משלם את המחיר: הציבור בישראל שיממן את החגיגה, כולל את דמי האבטלה לשנה לעובד שפוטר, ואת העלייה במחירים.
לחיים (עוד דוגמה דמיונית), שהוא עו"ד צמרת, הכנסה חודשית של 100 אלף שקלים, ורווח של 80 אלף שקלים. כתוצאה ממשבר הקורונה, הכנסותיו נפגעו וירדו ל-60 אלף שקלים. חיים מפטר את אחד העובדים במשרד, ומסתפק ברווח חודשי של 50 אלף שקלים. משלם המיסים הישראלי יפצה אותו בסכום של 7,500 שקלים לחודש.
איך כל זה ייתכן? איך ייתכן שממשלת ישראל מאמצת תוכנית כלכלית יקרה מאוד, שמעבירה הרבה כסף לבעלי הכנסה גבוהה ומעט כסף לבעלי הכנסה מאוד נמוכה, יוצרת תמריצים לפיטורי עובדים ולצמצום תפוקה, וכל זה בעלות מטורפת?
נתחיל עם העלות: איש לא יודע מה העלות של התוכנית הזו, שאינה התוכנית היחידה. אם העלות היא 80 מיליארד שקלים, המשמעות היא שממשלת ישראל לוקחת הלוואה בסכום הזה שאנחנו נחזיר בעתיד. כמה נחזיר? בערך 30 אלף שקל למשק בית. כן, רק התוכנית הזו, מכניסה משק בית ישראלי ממוצע לחוב של 30 אלף שקלים.
ונעבור לתהליך קבלת ההחלטות: במשרד האוצר יש ניסיון רב בבניית תוכניות סיוע שלא יוצרות תמריצים כל כך גרועים ומצמצמות פיצוי כספי לבעלי הכנסה גבוהה, והיה זמן לתכנן כמו שצריך. משבר הקורונה אתנו כבר זמן רב. אבל ראש הממשלה לא דאג להכנת תוכניות מראש, לא האציל סמכויות, ובחר לקבל את כל ההחלטות בעצמו. הוא פעל בלחץ זמן, ולא שיתף את משרד האוצר. התוכנית גובשה במשרד ראש הממשלה, והשר כץ היה בסה"כ פוסטר מדבר בטקס ההכרזה על התוכנית.
מה היה צריך לעשות: לסייע בצורה נבונה ואחראית למי שבאמת זקוק לסיוע. סיוע כן, פיצוי לא.
