המכתב התמוה של הנשיאה חיות

מליאת הכנסת דחתה לאחרונה ברוב של 54 נגד 43 חברי כנסת את הצעתו של ח"כ בצלאל סמוטריץ' להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתבחן את ניגודי העניינים של השופטים בערכאות השונות. נקדים ונדגיש, שלדעתי, טוב עשתה הכנסת בדחותה את ההצעה, וזאת - לא משום שבעיית ניגודי העניינים איננה קיימת, אלא משום שהמתכונת של הקמת ועדת חקירה עלולה לגרום לפגיעה חמורה ביותר במערכת המשפט עד כדי שבירת כלים ממש. במילים אחרות, קיימות דרכים מתונות יותר לתקן את הטעון תיקון במערכת המשפט - בלא לגרום לנזק סביבתי גדול מדיי וחלילה הרסני למערכת המשפט. למען הסדר הטוב, נביא כאן מדבריו של ח"כ סמוטריץ' כשהעלה את הצעתו - להלן הדברים מפרוטוקול הכנסת: "...שהציבור יבין על מה אנחנו מדברים. אז השופטת אסתר חיות מצביעה בעד מינוי העוזרת המשפטית שלה לשעבר לשופטת. תחליפו את השם חיות, בשם דרעי או סמוטריץ' ומיד תהיה חקירת משטרה והגשת כתב אישום.

ואותה נשיאה, חיות, דנה כדן יחידי בבקשות ערעור על פסקי דין, של מי שהיא בעצמה מגדירה כחברתה הטובה ביותר, השופטת ענת ברון.

והיא משובצת לדון בעתירה על ועדה ובדיקת התנהלות מח"ש. העותר, עורך דין גיורא, חבר קרוב שמופיע ברשימת עורכי הדין שבעניינם ילמדו על הדין. היא כתבה את רשימת המניעויות. היא שיבצה את עורך הדין הזה ברשימה. ועכשיו, אין לה שום בעיה לדון בעתירה. ואגב, לפסוק לטובתו שהוא מגיש. שכחתי להזכיר: הוא בעצמו היה מתמחה בלשכתה.

תיקים של חברת הביטוח - אז אתם יודעים, שמעתם את התשובה. יש כלל ביטוח, ויש כלל אחזקות. אז מסתבר, שהנהלה אותה הנהלה, והדירקטוריון אותו דירקטוריון ומדובר בשתי חברות בנות. והנשיאה יושבת ודנה. אתם יודעים, שתביעות ביטוח, הרי זה לא על איזה 100,000 שקל, נכון? זה השלכות של עשרות, אולי למאות מיליונים לחברת הביטוח. ומי מייצג את חברת הביטוח? המשרד שבעלה של עורכת הדין, הוא שותף במשרד הזה - סליחה, של הנשיאה. אני סתם שואל: האם נראה לכם הגיוני, שבעלה של הנשיאה חיות, עורך הדין דוד חיות, מחזיק במשרד עורכי דין, עושה הון מלייצג אנשים ולהופיע בפני בתי המשפט, שכל השופטים בהם, מי אחראי על הקידום שלהם? מי מנהל אותם? אותה הנשיאה חיות? תחליפו את השם דוד חיות בשם דוד שמרון, ותראו את הכותרות. תראו את חקירת המשטרה מיד. תראו את הגשת כתב האישום של מנדלבליט. תוך ימים". עד כאן ציטוט מדברי הכנסת, וכאמור ההצעה נדחתה ברוב של 54 נגד 43 חברי כנסת. אלא שהנשיאה חיות לא הסתפקה בתוצאת ההצבעה, וכך במכתב ששיגרה לשופטים ולשאר עובדי מערכת המשפט - הגדירה הנשיאה את ההצעה הנ"ל במה שהיא תיארה "גל עכור נוסף שהגיע לשיא או שמא אומר לשפל המדרגה". בהמשך המכתב האשימה הנשיאה כי "מדובר בהצעה הנובעת ממניעים לא ענייניים שנועדה אך לנגח את הרשות השופטת בניסיון להלך עלינו אימים ולפגוע בעצמאות השיפוטית ובאמון הציבור בבתי המשפט". נשאלת השאלה, מה הניע את הנשיאה חיות לשגר את המכתב האמור, והאם לא היה עדיף להימנע מכך. שהרי עינינו הרואות: ח"כ סמוטריץ', בהצעתו, תוקף ארוכות וישירות את השופטת חיות על התנהלותה האישית. במילים אחרות, האם ראוי הדבר שהנשיאה חיות תשגר מכתב - בתוכן שבו נכתב - בתגובה לנאום שבו היא אישית מותקפת באופן כה חריף? זאת ועוד, במכתבה של הנשיאה המדובר במתקפה קשה מצד ראש הרשות השופטת כנגד חברי הרשות המחוקקת שביצעו את תפקידם כחברי כנסת. האם הדבר ראוי? יתרה מכך, המדובר כאן לא בחבר כנסת אחד או בבודדים, אלא ב-43 חברי כנסת שתמכו בהצעה. וכך בשל המעשה הפרלמנטרי של אותם 43 חברי כנסת הם נאלצו לספוג האשמות חריפות מצד הנשיאה בטענה שהם הצביעו מטעמים לא ענייניים במטרה "לנגח את הרשות השופטת בניסיון להלך עלינו אימים" וכו' וכו'. בהקשר זה נסתפק בכך שנציין שבין אותם 43 חברי כנסת שתמכו בהצעה, נמצא גם ח"כ גדעון סער. ובכן, האם הנשיאה מאשימה גם את גדעון סער בכשרות מניעיו ובניסיון לנגח את הרשות השופטת ולהלך עליה אימים? והרי ח"כ גדעון סער ידוע כל השנים כאחד משומרי החומות האדוקים של הרשות השופטת. נוסיף על כך שבין התומכים בהצעה נמצא גם יו"ר הכנסת. אכן היו"ר הנוכחי ידוע כמתנגד חריף של בית המשפט העליון, אך ללא קשר לעמדותיו - האם הנשיאה פטורה מלהיזהר בכבודו של יו"ר הכנסת - קודם שהיא מאשימה גם אותו בהצבעה ממניעים לא ענייניים? בדרך אגב נעיר, שאין כל וודאות שכל חברי הכנסת שהתנגדו להצעה - עשו כן ממניעים ענייניים באשר ידוע היטב, שחברי כנסת נוהגים להצביע על-פי משמעת סיעתית גם אם הדבר נוגד את רצונם האישי, והדברים ידועים. וכדי להשלים את התמונה נוסיף, שח"כ סמוטריץ' לא נשאר חייב לנשיאה חיות אל מול מתקפתה והגיב כך: "‏שלום כב' השופטת חיות. אני מוכן להצעת פשרה. ועדת החקירה תבדוק גם את המניעים שלי וגם את המניעים שלך. מוסכם?" בדבר אחד אין ספק: לאחר שההצעה של ח"כ סמוטריץ' נדחתה - ניתן היה להזדקן בכבוד עד לאריכות ימים ושנים - גם בלא המכתב של הנשיאה.