על-פי הבדיקות הרבות שנערכו לאחרונה, כחמישה אחוז ואף יותר מהנבדקים הנם נשאים, רובם עם סימפטומים קלים מאוד או ללא סימפטומים. ההנחה הרפואית המקובלת כיום הנה שהנגיף שוהה בגוף בממוצע פחות מעשרה ימים. ראיה לכך הנה שבידוד למי שנחשף, אורך 14 יום משום שעל-פי נתונים זמינים 97.5% מהנשאים נפתרים מהנגיף לאחר תקופה זו.
מכיוון שהבדיקות שנערכו לאחרונה הנן של אנשים בריאים, סביר להניח שהן אינן סוטות בסדר גודל מהמדגם המייצג באוכלוסייה. כלומר, אם תערך בדיקה אקראית בקרב האוכלוסייה (חבל מאוד שלא עשו זאת עד עתה) והתוצאה הנה ששלושה אחוזים הנם נשאים אזי מספר האנשים באוכלוסייה שנחשפו לנגיף ולכן מחוסנים אליו ברמה כזו או אחרת גבוה משמעותית הרבה יותר. חישוב פשוט לפי חוק ליטל (John Little Law) יכול לתת רק הערכה גסה מאוד למספר המחוסנים בהעדר סקר מדגמי מתבקש.
נניח שכל עשרה ימים נחשפים לנגיף שלושים אלף אנשים (מתוכם חמישים אנשים מתאשפזים כל יום) ושהחיסון הטבעי תקף לשלוש מאות שישים יום, אזי למיליון ושמונים אלף איש כבר יש חיסון טבעי. כלומר, לפי הנחת חישוב זה כבר היום ל-12 אחוז מאוכלוסיית ישראל יש חיסון טבעי לנגיף. אם כך, חלקים משמעותיים מהאוכלוסייה, בעיקר צעירים, בדרכם לחסינות עדר חלקית. האם ההנחות שהנחתי סבירות? ייתכן שלא. אבל עצם הניסיון חשוב.
אם נניח שרק 6% מהמבוגרים מעל גיל 60 הגיעו לחסינות כזו ושיעור התמותה עד כה הנו 300 איש מקרבם, ניתן להסיק ששיעור התמותה במקרה של הדבקה של 60% מאותם גילאים לא יעלה על שלושת אלפים איש וששיעור התמותה העודפת (חלק מהם מסיימים את חייהם ללא קשר לקורונה בעקבות שפעת, מחלות לב, סרטן וכולי) יהיה כמחצית מכך במשך שנתיים. מספר כזה של אנשים מתים ועוד כ-7,000 נכים עודפים איננו זניח.
החברה צריכה לדון ולשאול את עצמה האם פגיעה כזו מצדיקה פגיעה קשה מדי במרקם החיים ובכלכלה שכנראה תקטין את התמותה העודפת מהנגיף אבל שגם היא עלולה להביא לתמותה עודפת מכוון אחר, מחלות ונכות, אולי אף יותר בטווח הארוך. בהתאם לכך, התעלמות מהבעיה בשלב ראשוני ונקיטת צעדים חריפים מדי מאוחר מדי בוודאי שאיננה הפתרון. הדרך הנכונה היא לדעת לאזן בין שתי רעות חולות. זו איננה משימה קלה.
הדברים נכונים במיוחד לאחר שנחשפנו באופן בוטה ומסוכן לכוחה של אליטת כוח בינלאומית שנזקה עלול להיות גבוה מתועלתה. ביל גייטס וחבריו מדברים באופן גלוי, אולי מתוך חשש לעורם, על שליטה ודילול של האוכלוסייה בעולם. מדיניות נכונה חייבת לקחת את האיומים האלו בחשבון - מדינה איננה פועלת לבדה בעולם.
בהתאם לכך, מדינה בעלת השפעה יכולה להשתמש בתבונה או בטיפשות במדיניות שלה כדי להשפיע על המדיניות של מדינות אחרות. בהקשר זה, קניסת אנשים ברחוב שאיננו צפוף בצורה קיצונית על אי-ענידת מסיכה הנה טמטום, שלא לומר רשעות, שהרי ידוע וברור לכל שללא צפיפות קיצונית, חיבוקים ונשיקות אין הדבקה במרחב הציבורי הפתוח. גם סגירת חופי הים הנה צעד מוגזם. עדיף כאמצעי אחרון להשתמש בפקחים ובסגירת סוכות מצילים כדי למנוע צפיפות יתר בחוף. גם עזרה לחזקים (ראו בלוגים של עומר מואב) תוך הפקרת הקופה הציבורית והחלשים באמת, איננה מדיניות ראויה.
