אחרי ההפגנות המרשימות אמש אסור להרפות. להכות בברזל בעודו חם. לא להיאנח, לא לנוח.
הבוקר יתנהל הליך משפטי פלילי נגד הנאשם בעבירות חמורות של קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים בנימין נתניהו. נקווה שהשופטים יורו על סדר דיונים מזורז כפי שנהג דוד רוזן במשפט הולילנד. הצדק חייב גם להיראות וגם להיעשות.
אך הפעילות המרכזית סבוכה יותר. ובכן, כדאי להבחין כי המסעדנים האכילו את הציבור במזון ראוי ואת הממשלה בקש. הם פשוטו כמשמעו הגיבו באורח דמוקרטי ואילצו אותה לדחות את סגירת המסעדות למחרתיים. לזכותם, שהציגו את חולשת הממשלה ופריכותה.
זה יוצר מומנטום. אסור לנוטשו, אסור להרפות. מעתה חובה להפקיד את המשך הטיפול בידי "לוביסטים" ואנשי יחסי ציבור, ולטרטר את הממשלה והכנסת ולהשיג דחייה נוספת. עוד כישלון אחד של הממשלה חשוב להמשך המאבק.
אלא מה? גם היא מבינה זאת. לכן יהיה קשה יותר לאלץ אותה לוותר. אבל אפשר, יש שרים הפתוחים לכך ובעיקר ח"כים.
יש גם דרכי עורמה חוקיות. למשל: בעלי המסעדה יכריזו כי סגרו אותה והפכו את המקום לבית תמחוי לנזקקים. הציבור יאכל בתנאי הקורונה (2 מטרים) ולא יידרש לשלם. אך מחוץ למסעדה ימתין אדם שיערוך חישוב ויאמר לכל יוצא/ת כי אילו המסעדה הייתה פתוחה היה עליו לשלם את הסכום הראוי. לפיכך אם הוא רוצה - זה לא חובה כי המסעדה סגורה בפקודת שלטון האוולת - אז בבקשה. אני מאמין כי הרוב המכריע יעדיף לשלם ולא לאכול לחם חינם.
מה שעשו המסעדנים בסוף השבוע ואני מציע גם לעתיד הקרוב הוא מהלך דמוקרטי ברוח המאמר שהזכרתי כבר מאת זאב ז'בוטינסקי - "יא, ברעכן", בתרגום: "כן, לשבור". לשבור את פקודות הזדון של הממשלה כחוק.
