"השערורייה איננה שהייתה התערבות אלא שאיש לא רצה לדעת אם הייתה התערבות" – אומר קאוון ג'ונס, חבר ועדת המודיעין והביטחון של הפרלמנט הבריטי. דוח הוועדה קבע (21.7.20), כי רוסיה התערבה בשנת 2014 במשאל העם על עצמאות סקוטלנד, אך לא במשאל העם על הברקזיט ב-2016 (ראו קישור משמאל).
רוסיה שואפת לחתור תחת המוסדות במדינות מערביות רבות, אך בריטניה היא מקרה מיוחד – מסביר אקונומיסט. נוכחותם של מתנגדי משטר על אדמת בריטניה מרגיזה את הקרמלין, אשר גם רואה את בריטניה כצבועה בכך שהיא מוכנה לקלוט כסף רוסי שמקורותיו מפוקפקים. יחסיה המיוחדים של בריטניה עם ארה"ב הופכים אותה ליעד למתקפה, כדרך לפגוע בארה"ב. מידת ההתערבות הרוסית הייתה נתונה לספקולציות. רבים מתומכי ההישארות באיחוד האירופי הסבירו את הפסדם המפתיע בהתערבות רוסית, והיו סימנים רבים שהעידו על כך. אך כפי שקבעה הוועדה, אין ראיות מוחשיות.
בריטניה, לא רוסיה, היא שיוצאת רע מן הדוח. שירות הביון הפנימי (MI5) סיפק במקור ניתוח בן שש שורות בלבד לגבי ההתערבות הרוסית בברקזיט – תולדה של זהירות יתר בטיפול בנושאים פוליטיים. סיבה נוספת היא ש-MI5 פשוט לא עוסק ברוסיה; שני שלישים מעבודתו מופנים לטרור מוסלמי, חמישית לטרור בצפון אירלנד ורק 13% לפעילות זרה עוינת (כולל רוסיה). ואילו שירות הביון החיצוני (MI6) מוצא ש"קשה מאוד" לפעול ברוסיה: טכנולוגיה מודרנית מקשה להחדיר אליה מרגלים וטיפוח מקורות מקומיים הוא משימה ממושכת. יש מרגלים בריטים ברוסיה, אך החשש מפני הסתבכות מגביל את פעילותם. יש הסבורים שהדוח ביקורתי מדי כלפי שירותי הביטחון וטוענים שהנשיא ולדימיר פוטין יוצא ממנו טוב מדי. "הביון עושה מה שלקוחותיו אומרים לו", טוען סר דייוויד אומנד, לשעבר ראש שירותי הסיגינט הבריטי.
ואכן, אומר אקונומיסט, רוב האחריות מוטלת על הפוליטיקאים. הם התעלמו מרמזים להתערבות רוסית במשאל הסקוטי, ורק כאשר הרוסים חדרו למחשבי המפלגה הדמוקרטית ב-2016 הבינה הממשלה שגם בריטניה ניצבת בפני סכנות דומות – אבל מחשש מפני תגובה נזעמת של המפלגה השמרנית, היא לא ערכה חקירה. כל אלו נבעו משילוב של שאננות, תאוות בצע ואנוכיות פוליטית. הוועדה קובעת, כי השרים המעיטו בסכנה הרוסית ואימצו מדיניות של "סחר חופשי" כלפי זרימת הכסף הרוסי.
תהיה אשר תהיה הסיבה – בריטניה נותרה פגיעה. החוק הבריטי, בניגוד לאמריקני, אינו אוסר להיות סוכן זר. כאשר אין עבירה פלילית ברורה, שירותי הביון מנועים מלחקור. חוקי הלבנת ההון חמורים יותר כלפי המגזר העסקי מאשר כלפי מפלגות, מה שמעלה את הסיכון של מימון זר לפעילות פוליטית. לכמה מחברי בית הלורדים יש עסקים עם חברות רוסיות, והם אינם מחויבים לדווח על הכנסותיהם כמו חברי הפרלמנט. המשטרה יכולה מאז 2018 להחרים כספים ורכוש של אזרחים זרים החשודים בגניבה מארצותיהם, אך תקציבה אינו מספיק כדי להתמודד עם עוצמתם של האוליגרכים.
אקונומיסט מפנה את תשומת הלב גם לוועדה עצמה. סמכויות החקירה של חברי הפרלמנט אמורות להיות חלק מההגנה נגד התערבות זרה, אך ועדת המודיעין והביטחון חלשה. שירותי הביטחון יכולים לסרב למסור לה מידע על פעילויות קיימות, דבר שפגע בחקירה. הדוח היה מוכן בדצמבר שעבר, אך פרסומו – אחרי המחיקות של שירותי הביטחון – התעכב משום שראש הממשלה, בוריס ג'ונסון, ניסה לשווא להחליף את יו"ר הוועדה באחד מנאמניו. לעיתים דומה שרוסיה אינה צריכה להתאמץ כדי לפגוע באמון במוסדות הפוליטיים הבריטיים, מעיר אקונומיסט בציניות.
למרות שהדוח הביך את הממשלה, הוא חיזק את הדוגלים בקו ניצי נגד רוסיה. בתגובתה אמרה הממשלה, כי רוסיה היא יעד ראשון במעלה בתחום הביטחון הלאומי. רוסים מהווים רוב ברשימה השחורה של פוליטיקאים זרים שפרסם שר החוץ, דומיניק ראב, עוד לפני פרסום הדוח. גישה זו תתן לקרמלין תמריץ נוסף לפעול בבריטניה, וכדאי שממשלתה תיכנס לפעולה.
