בחמישי הפגננו דנה ואני בירושלים. בששי בקיסריה. הלילה על הגשר בקרן קיימת, תל אביב. מיום ליום, מהפגנה להפגנה, הולכים ורבים המצטרפים. עם דגלים ובלעדיהם, בגרונות ניחרים ועם נאומים דרמטיים, העם מתחיל לומר את דברו על הנאשם בפלילים שעומד בראש הממשלה ומפר הסכם אחר הסכם, הבנה אחר הבנה, כפי שהוא עושה עתה בהציעו תקציב מגוחך, שקרי, תפאורה בלבד לשלושה חודשים. כי ביבי שקרן כרוני.
אך עיבוי ההפגנות מעניק תקווה. הן זוכות לתגובות אוהדות. את שרשרת ההדבקה של האמת על ביבי ותעלוליו המושחתים בפרשת הצוללות - יותר מאחת - אי-אפשר לקטוע. ה"האמת תנצח". כפי שאמר יוס כאשר הועלה על המוקד בידי הכנסיה המרשעת. גם כאן האמת תנצח.
ביבי רוצה לשבש את משפטו ולכן אינו מתכונן ברצינות. הוא שוקל ברצינות להקדים את הבחירות ואיש אינו מאמין לו בהכחישו אפשרות זו כ"אבסורד".
ממש בדקות אלה מפגינים כמה עשרות מתומכיו מול ביתה של נשיאת העליון אסתר חיות. זו זכותם המלאה, אבל כמה עצוב שהדוצ'ה הישראלי שולח אותם למוטט את שלטון החוק.
בששי נעניתי להצעת ד"ר אליעד שרגא לומר כמה משפטים ביקורתיים על ביבי מול ביתו הסגור ומסוגר בקיסריה. נדהמתי כמה תגובות קיבלתי על הדברים, כיצד תפוצתם הגיעה לכל פינה ברחבי החברה הישראלית, ואני משער כי איני יחיד אלא מוצא עצמי בשורה ארוכה עם אחרים המבקשים בסך-הכל מהליכוד להעביר את הרודן הנאשם בפלילים מתפקידו ולבחור תחתיו "בריעך הטוב ממך".
זו אינה הפגנה נגד הליכוד למרות שיש בו יסודות מאוסים כיושב-ראש הקואליציה מיקי זוהר ("כוח, כסף, כבוד") שבלי בושה ממליץ בפני ביבי להצביע בעד הצעה המנוגדת להסכם הקואליציוני. המשבר פתיר לארבע שנים אם הליכוד יעמיד בראשו איש ציבור אחר, ששום קופת שרצים אינה תלויה מאחוריו.
עתה נחוצות נחישות והתמדה. לא להתעצל. ללכת היום לגשר. לבוא מחר לבלפור בירושלים למרות קשיי החנייה. לנסוע לקיסריה כאילו אין פקקים. לא לסגת. ברוחו של נתן אלתרמן ב"זמר הפלוגות" - שאין עם הנסוג מחפירות חייו.
האמת, טוהר המידות, נקיון הכפיים היושרה, כל מה שאין לביבי, הן חפירות חיינו בישראל, 2020.
