לבני בגב זקוף

שלום בני גנץ, מאחל לך רפואה שלמה בגבך הכואב, בבחינת "רפאנו וניוושע". בהתעוררך מן הניתוח ובחלוף התרדמת והכאבים תחזור ליום-יום המייגע, לסערה המתמדת. אתה יודע איך זה בישראל. חיים גורי כתב זאת כל כך יפה (לערך): וכמו תמיד בארץ ישראל האבנים רותחות והאדמה אינה מכסה וקולות אחיך קוראים אליי מן המיצר. נוכח זעקתנו מפני מה שמעולל בנימין נתניהו רציתי להוסיף הערת שוליים. מי שהיה היועץ המשפטי בשנות ה-80 יוסף חריש הפנה אותי ללמוד דברם של תנאים מתקופת המשנה, שאמרו כי אדם אשר חטא ושנה, חטא ושנה - נעשה לו כהיתר. מה זה? יש שאדם חוטא. למשל, שולח ידו לקופה הציבורית. רק פעם אחת. אחר כך עוד פעם. ועוד פעם. עם הזמן הוא אינו עומד עוד על כך שמדובר במעילה ובגניבה ובשוחד. המעשה הרע הופך בעיניו להיתר. כאילו מותר לו. זה כאילו חכמי המשנה הכירו את ביבי. נניח בצד את הפוליטיקה. ראש ממשלת ישראל חותם הסכם, וכשלא נוח לו הוא דורש לשנותו, להחליפו, להמירו בכמה וכמה סעיפים. רגע, אבל הרי הוא התחייב. כן, אבל הפרת התחייבויות הפכה לו כהיתר. הוא אפילו אינו מתבייש שמפר הסכם. אינו מסתיר שמילה שלו אינה מילה. והנוהים אחריו, כמו מי שהלכו אחרי נביאי שקר כשבתאי צבי ויעקב פרנק, אינם חשים שזה אסור, שזה פלילי, שזה מנוגד לכל תקינות ציבורית. הפרת התחייבות הפכה לו כהיתר. מה שאני מדגיש בפניך אינו שביבי משקר אלא שהוא עשה זאת כל כך הרבה פעמים שחש כי מותר לו לשקר. עם האיש הזה חתמת הסכם. עתה הוא תובע לשנותו. איש אינו דורש ממנו לעמוד בדיבורו. הוא דוגמה מזעזעת לכל אזרח. זו האנרכיה האמיתית, התוהו-ובוהו המוחלט הוא שכאשר מדובר בביבי אין חובה לקיים הסכם. כמו עושה דברו אמיר אוחנה, שכאשר מדובר בפסק דין שאינו לרצונו של האדון אין חובה לבצעו. בני נכבד, אריה דרעי נדר לגבי אשכנזי, ואינו עומד בדיבורו. גבי אשכנזי מכר לך אטרייה קרה. אחרי כל מה שעשית "קום ושבה שבייך". עמוד פעם אחת על החובה של ביבי לשלם, לכבד מילת כבוד שלו. לשלם את מחיר חתימתו על ההסכם. פעם אחת, ריבונו של עולם רק פעם אחת, השב מלחמה השערה.