בנימין נתניהו מעוניין בבחירות, והוא יעשה כל שביכולתו על-מנת להימלט מאימת הדין ולהשיג ממשלת חסינות. אין לצפות ממנו שידאג לאזרחי ישראל, מאחר שידוע לכל בר דעת כי הדבר אשר מעניין אותו יותר מכל הם עינינו המשפטיים. לכאורה קשה להאשים אדם, המדמיין עצמו חי בין סורגים, אשר משתמש בכוחו על-מנת שלא להגיע למצב ביש כזה - הרי יש לו מספיק כוח על-מנת להשיג את מבוקשו, והפיתוי הוא אדיר; מן הסתם שאינדיבידואל יעשה כל שיוכל על-מנת לא להגיע לבית האסורים. אך מעשיו הנלוזים של רה"מ מאיימים להרוס כל חלקה טובה במדינה, כולל איומיו ורצונו ללכת לבחירות בזמן משבר בריאותי-חברתי-כלכלי כה חמור, על כל מה שמשתמע מכך.
במצב מתוקן מצופה ממנהיג כי יגלה אחריות, ואכן, ניצבת בפני האפשרות גם לעשות לביתו וגם לפטור את עם ישראל ממעלליו הארורים והבלתי נסבלים: להשיג עסקת טיעון ולהציל עצמו. כל שעליו לעשות הוא להיפרד מהחיים הפוליטיים. אך נתניהו רוצה להשיג הכל; הוא שיכור מכוח. על כן יש לצפות אך ורק מאדם אחד שידאג למדינה, ישים את צרכיה לפני צרכיו האישיים והפוליטיים, ויש לו קבלות בעניין זה, ויתפקד בתור המבוגר האחראי, כמו תמיד; ויוותר. למעשה, כך בני גנץ יכול להגדיל את סיכוייו להפוך לרה"מ הבא.
נתניהו מעוניין כי גנץ יתעקש על תקציב דו-שנתי על-מנת שהבחירות יתקיימו, ובכך, אולי, כך הוא מקווה, יעלה בכוחו להשיג ממשלת חסינות. אם גנץ ייסוג, הוא יפעל בדיוק נגד רצונו של נתניהו ויסכל את הבחירות שראש הממשלה כה חושק בהם.
אריה דרעי עצמו טען בפני גנץ כי נתניהו חותר לבחירות וכי האחרון הינו האדם היחידי אשר בכוחו למנוע אותם, ולכן עליו להתפשר בעניין התקציב בכדי לא לתת לנתניהו את העילה לגרום לכל המדינה ללכת לקלפי ועל-מנת לחסום את רצונו של נתניהו ללכת לבחירות. רק שזה לא בדיוק נכון: החרדים התחייבו בפני גנץ כי הם ערבים לכך שהרוטציה תקוים, ולמרות זאת אין הם תומכים בעמדתו לתקציב דו-שנתי.
בידם של החרדים למנוע את הבחירות אם יתמכו בראש הממשלה החליפי, ולמעשה נוצרה סיטואציה כמעט מושלמת עבורם: מאחר שיאיר לפיד ואביגדור ליברמן נמצאים מחוץ לממשלה, הם יכולים להעביר את חוק הגיוס במתכונת אשר לה הם שואפים ולעביר תקציבים למגזר שלהם; אך, משום מה, הם מוותרים על הזדמנות פז זו, כנראה בגלל נאמנותם לנתניהו. הברית עימו הוכיחה עצמה עבורם לא פעם ולא פעמיים, אך יש לזכור כי יו"ר הליכוד זרק אותם מכל המדרגות אחרי בחירות 2013 עבור לפיד. עתה, עליהם להתנקם בו ולעשות לביתם.
כרגע לגנץ אין החרדים, לכן עליו לוותר בעניין התקציב, אך הוא יכול להוציא מתוק מעז: מאחר שלא קיימו את הבטחתם, עליו להתנות את חוק הגיוס בכך שהפעם יערבו לו בצורה אמיתית, ולהגיע עימם להסכמה כי יעביר את החוק הנ"ל אך ורק ממקום מושבו בכס ראש הממשלה. כך הוא ידאג שהם יפעלו למען קיום הרוטציה.
גנץ, מצידו, תומך מלכתחילה בתקציב דו-שנתי במטרה שנתניהו לא יפרוץ לבחירות במרץ, שכן אם התקציב הנוכחי של נתניהו ייצא אל הפועל, תיווצר עבורו נקודת יציאה בתקציב הבא, שאם לא יעבור, הכנסת תפוזר מבלי ששר הביטחון יישב בכיסא רה"מ בזמן ממשלת המעבר. אם גנץ יוותר בעניין התקציב, סיכויו לעמוד בראשות הממשלה יפגע באופן אנוש, שכן הוא יאבד כל לגיטימציה פוליטית ובנוסף נתניהו יוכל לעשות בו ככל העולה על רוחו - כל הקלפים יהיו ברשותו; אך אם הרמטכ"ל לשעבר יתעקש שלא לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפס, סיכוייו לכהן כראש הממשלה ישאפו לאפס - הרי במקרה של בחירות הוא יימחץ. נוצר מצב אבסורדי בו גנץ נעמד על רגליו האחוריות על-מנת שלא תתקיים האפשרות לבחירות במרץ, אך אם יסרב לוותר לנתניהו, הבחירות יתקיימו כעת בכל מקרה.
נתניהו, מצידו, מבין כי אם יתקפל, הוא יאבד את נקודת היציאה שלו אשר דרכה גנץ לא יהפוך לרה"מ במקרה של בחירות בזמן ממשלת מעבר, ועל-ידי כך האחרון ככל הנראה יישב בכיסאו בעוד קצת יותר משנה.
קיימת עוד אפשרות למנוע בחירות: אם החוק לדחיית המועד האחרון להעברת התקציב, אשר צבי האוזר ויועז הנדל מובילים, יעבור בקריאה שלישית, הוא ייתר את התקציב של נתניהו. האחרון לא יצטרך לסגת בבושת פנים מדרישתו לתקציב לרבעון וההסכם הקואליציוני לא ייפגע. לכאורה, האפשרות הזו היא בבחינת דרך המלך בכדי למנוע בחירות, אך יש לזכור כי בסופו של דבר נתניהו מעוניין בבחירות, ובכלל לא בטוח כי יסכים לחוק זה; הוא הרי מייחל שהתקציב שלו עצמו לא יעבור. הוא מודע לכך שהן באופציה הזו והן באופציה של בחירות, תקציב למספר חודשים ספורים לא יבוצע, אלא אם כן גנץ יסכל את מאווייו הפוליטיים של הראשון ללכת לבחירות. אומנם יעבור תקציב רע לעם היושב בציון, אך האפשרות של בחירות גרועה אף יותר; מדובר ברע במיעוטו.
