בבוקר בחודש מרס 2017, בהפתעה וללא הודעה מוקדמת, פשטו דחפורים על בניין "בית ביכורי העיתים" ברחוב הפטמן 6 פינת רחוב שפרינצק - אחד מבתי התרבות המיתולוגיים השוקק פעילות בעיר תל אביב, שפעל במשך כ-50 שנה והרסוהו עד היסוד. תוך ימים ספורים הושלם פינוי ההריסות והבניין המיתולוגי נמחק כלא היה. היסטוריה ונוסטלגיה של כ-50 שנה נמחקה תוך ימים.
מרכז תרבות רב גווני
"בית ביכורי העיתים", היה ידוע גם בשם "מרכז (בית) הנוער ביכורי העיתים". הוא נפתח בשנת 1965, ושימש כמרכז חוגים, ובילוי זמן פנאי לנוער שפעל מטעם עיריית תל אביב-יפו. מבנה המרכז היה בן 3 קומות וכלל מרתף ענק. מרכז ביכורי העיתים ברחוב הפטמן שימש כמרכז פעילות חינוך בלתי פורמלי לבני נוער מרחבי תל אביב ובעיקר לבני הנוער שהתגוררו בצפון הישן של תל אביב, ונחשב בזמנו למתנ"ס הכי מודרני בארץ. המרכז כלל ספריית עיון. "מרכז ביכורי העיתים" היווה אבן דרך משמעותית ביותר בתולדות החינוך הבלתי פורמלי בעיר ת"א.
שפע חוגים לצד פעילות חברתית עשירה
לצד פעילות חברתית וחינוכית עשירה ומגוונת בהדרכת מדריכים שכללה ערבי הווי, הופעות של אומנים, מסיבות לנוער בימי ו', מסיבות בחגים, התקיימו במרכז שפע ומגוון רחב של חוגים ולימודי העשרה. בין השאר, היו בו, חוג לאלקטרוניקה עם מעבדה משוכללת, חוג רדיו שכלל תחנת רדיו מתקדמת שבו למדו נערים להפעיל תחנות רדיו שקישרו עם כל העולם. חוגים נוספים שפעלו בו: חוגים לשחמט בהדרכת השחמטאים הנודעים יאיר קריידמן ומשה צרניאק, חוג עיתונאות, חוג קולנוע, חוג צילום בהדרכת חנוך גינוסר, חוג פנטומימה בהדרכת פליקס קרולי, חוג לפסיכולוגיה בהדרכת יהודית טריאסט, חוגים לציור, חוג התעמלות בהדרכת מוטי בן בסט, חוג למחול קלאסי חוג לדרמה בהדרכת ראדו מירון, חוגי תיאטרון לילדים ולנוער ועוד כהנה וכהנה שפע חוגים (שמות המדריכים לקוחים ממודעות הפרסום של "מרכז ביכורי העיתים").
אחת מהפעילויות הפופולריות במרכז ביכורי העיתים היו הרקדות, שהפכו לשם דבר בתל אביב ואף מחוצה לה - ריקודי עם, ריקודי שנות השישים, ריקודים בלקניים וגם ריקודים סלוניים. במודעות הפרסום של המרכז שנתלו על גבי לוחות המודעות אני רואה שמות מרקידים יידועי שם שהפעילו-הרקידו הרקדות אלה ובהם: יואב אשריאל, מישאל ברזילי, גדי ביטון, ערה כדורי, רפי דמרי, אילן ארבל ועוד. במקום פעלה תנועת "נוער לנוער". כאן נערכו מפגשי גיבוש והכנה של משלחות נוער מתיכונים בתל אביב, לנסיעה לאירופה לחילופי נוער.
אולם חזרות לאמנים וללהקות
המקום שימש כאולם לחזרות לאמנים שונים וללהקות. בין השאר, ללהקות צבאיות, ללהקת המחול של גברי לוי וללהקתו של ג'וקי ארקין. בין באי הבית הזכורים היה אורי גלר, יצחק ישר, שלמה ארצי, רמי פורטיס, ועוד רבים שהתפרסמו במהלך דרכם.
בין מנהלי המרכז היו אלקנה יעקובסון ויואל קב ונקי. בין המדריכים החברתיים היו איתן גפני לימים אמרגן ידוע ושלמה טובולסקי שהיה שוער קבוצת הפועל תל אביב ולימים שינה שמו לשלמה שליט ומתגורר כיום בחו"ל.
הרשמקול הופעל באמצעות שעון שבת
ביוני 1965 נערכה במקום תערוכת יהודי צפון אפריקה שנמשכה כחודשיים. בשנה זו החל "מרכז ביכורי העיתים" לקיים במקום ערבי הווי והרקדה בלילות שבת. חיש מהר התברר כי אין אפשרות לקיים הרקדה ראויה בלי להפעיל ולהשתמש בכלי נגינה או רשמקול עליו מוקלטת נגינה. כדי לא להרגיז את הדתיים ולעורר בעיות של הפרת הסכמים קואליציוניים בהנהלת עיריית תל אביב, שהייתה מורכבת גם מנציגי המפלגות הדתיות, הוחלט על פתרון יצירתי -הפעלת רשמקול שהשמיע את המנגינות והופעל באמצעות... שעון שבת.
"מועדון הנוער לספורט"
בדצמבר 1965 נפתח בבית ביכורי העיתים, בשיתוף עיריית תל אביב ועיתון הנוער "מעריב לנוער", "מועדון הנוער לספורט" שהיה מיועד לבני נוער ספורטאים וחובבי ספורט, במסגרתו התקיימו אחת לשבועיים, הרצאות ומפגשים עם ספורטאים בכירים. את הרצאת הפתיחה נשא עמנואל שפר, אז מאמן נבחרת הנוער בכדורגל ולאחר מכן הוצג סרט על משחקי גביע אסיה בכדורגל שנערכו ב-1964.
במהלך השנים שינה מעט "מרכז ביכורי עיתים" את אופיו כבית נוער בלבד, ולצד הפעילות לנוער, נפתחו בו חוגים ושיעורים למבוגרים. בשנים האחרונות לפני הריסתו נקרא מרכז ביכורי עיתים - מרכז רב תחומי לאמנויות הבמה, והתמקד בהפעלת שיעורי וחוגי מחול, תיאטרון ומוזיקה והפך גם כבית לכוריאוגרפים ולבמאים, מקום השתלמות למורים להפקות תאטרון וכמרכז לתקשורת ומדיה דיגיטלית.
"המקום המה ושקק חיים"
עדנה פרידמן תושבת תל אביב שמתגוררת בסמוך למבנה מרכז ביכורי העיתים ששכן בהפטמן מספרת: "המקום המה ושקק חיים. היו בו בני כל הגילאים, מילדות צעירות שבאו לעשות ראשית צעדיהן בבלט ועד גיל הזהב. היו בו שפע חוגים כולל תיאטרון ופעם בשבוע שימש כאכסניה לאנשים עם מוגבלות שנפגשו שם".
יצחק נודלמן, גמלאי בנק לאומי, מספר: "נרשמתי למרכז ביכורי העיתים זמן קצר לאחר הקמתו במחצית שנות ה-60. הייתי בעל תעודת חבר במרכז מספר 2. כאן בליתי את מיטב שנות נעורי. ב-1967 אף נשלחתי יחד עם חברי משה יעקב לייצג את מרכז הנוער במועצת עיר הנוער של אותה שנה. המדריכים בזמני היו איתן גפני (כיום אמרגן) ושלמה טובולסקי. הייתי פעיל במרכז ביכורי העיתים ממש עד גיוסי לצה"ל בשנת 1968. כשנודע לי על הרס המבנה היה זה עבורי יום עצוב וכואב. הריסת המבנה היא מבחינתי הרס של זיכרון נעורים וחבל שזה מה שקורה למוסדות שפעלו למען הנוער בתל אביב. חבל שלא משמרים מוסדות כאלו".
ד"ר אריה יגודה, מספר: "ביליתי במרכז ביכורי העיתים, המון בשנות השישים בשנים 1966-1967 - בחוג דרמה. חוג קולנוע ששם ראיתי בפעם הראשונה את הסרט האוניה פוטיומקין ולמדתי על טכניקות צילום ובימוי, הופעה של יפה ירקוני במיני מעור ומגפיים לבנים עד מעל לברכיים ועוד. הרבה דברים שכבר איני זוכר. מי שלימד אותנו קולנוע אחה"צ היו מטובי הכוחות המקומיים. המקום באותן שנים שידר איכות ורצינות ולעולם לא אשכח את השעות הנפלאות שביליתי שם".
דרורית אמיתי-דרור מספרת: "ב'ביכורי העיתים' רקדתי את הסלאו הראשון. אני זוכרת גם שהיה שם ניסיון להפיק אווירה של דיסקוטק עם אורות עמומים, אבל התוצאה הייתה מאוד מתנ"סית ...."
איציק אורן מספר: "בקומת המרתף של בית "ביכורי העיתים" פעל גם בי"ס תיאטרון "ניסן נתיב" בשנותיו הראשונות. יכולנו לשבת באולם ולעקוב אחרי חזרות של מחזות נפלאים וסטודנטים מלאי כשרון וחלומות - חיים חובה, מני פאר, ועוד רבים אחרים. שם פעלה תנועת "נוער לנוער" ולמיטב זכרוני גם חזרות הריקוד (יואב אשריאל) והמקהלה (ניסן כהן הב-רון) לקראת צאתנו כמשלחת נוער לצרפת והולנד ב-1967.
נתן. ד, שהיה אף הוא מבאי מרכז ביכורי עיתים, מספר: איזה מקום כייפי. היה חוג השחמט, גיבוש חברים, מסיבות שישי. היו זמנים ואנשים ובני נוער טובים.
נעמי רובין מספרת: ב"בית ביכורי העיתים" בהפטמן הכינו, משלחות נוער מתיכונים בתל אביב, לנסיעה לאירופה לחילופי נוער. אני הייתי חלק מהמשלחת של התיכונים הדתיים. בית צעירות מזרחי, תלפיות ציטלין ועירוני ח'. זה היה ב-1969, אולי 1968. במשך כחצי שנה, למדנו נימוסים והליכות, הרצאות עם מאיר פעיל על היסטוריה ציונית, ריקודי עם ומקהלה. בחו"ל טיילנו ונפגשנו עם בני נוער יהודים, בשויץ בפריז ועוד".
טלי ריבלין מספרת: "בביכורי העיתים" היה חוג השחמט של הצעירים אותו ניהל האומן הבין לאומי משה צרניאק שהיה כבר אז בשנות השבעים שלו. השתתפתי בו בין השנים 1969 עד 1973. למועדון הייתה קבוצה בליגה הלאומית לשחמט והוא גידל אמנים בין לאומיים ולהערכתי גם רב אומן אחד.
רינה צדוק עבדה בבית "מרכז ביכורי עיתים" במשכנו ברחוב הפטמן כ-27 שנים. היא סיפרה לי זמן קצר לאחר הריסת המבנה: "כאשר שמעתי כי הורסים את הבית זה היה אחד מהימים העצובים בחיי. תבין, זה לא היה סתם בית, זה היה מוסד שוקק חיים ושמחה. מאז נודע לי כי הבית נהרס אני מתהלכת בעצב נוראי, לא תיארתי שיהרסו את הבית ועוד כל כך מהר". אמרה לי רינה וכאב אמיתי ניכר היה בקולה.
הריסת בית ביכורי העיתים - מיותרת ולא מוצדקת
מיקומו של בית מרכז ביכורי העיתים ברחוב הפטמן 6, מול מה שהיה פעם מתחם "קול ישראל, בקריה באזור מוסדות תרבות הקאמרי, האופרה, היכל התרבות והבימה - היה מצוין. המבנה היה במצב פיזי סביר למדי. רבים טוענים כי הריסת בית ביכורי העתים הייתה נמהרת מיותרת ולא מוצדקת. לאחר הריסת המבנה במרס 2017 הועתקה באופן זמני פעילותו של מרכז ביכורי העיתים לקמפוס אריסון לאמנויות וכיום מתקיימת פעילותו ברחוב לינקולן 16 בעיר. נמסר כי על-פי התוכנית צפוי המרכז לעבור בקרוב למשכן קבע במבנה חדיש במתחם שרונה.
