קול קורא

אחיות ואחים ישראלים, בנערינו ובזקנינו ובטפנו - אנא קחו את מקל הנדודים (או הרכב הפרטי והאוטובוס) ועלו הלילה לבלפור, ירושלים. נבוא בהמונינו ככל שנוכל, והדוצ'ה ישמע את הכרזת בלפור השנייה, 103 שנים אחרי שארתור ג'יימס העניק אותה לעם היהודי באמצעות משפחת רוטשילד. הוא הבטיח לנו בית לאומי. עכשיו אנחנו רוצים להחזיר לעצמנו כעם ריבון את הבית הלאומי שנגזל מאיתנו בשנים האחרונות. הוא הבטיח הכרה בקושאן התנ"כי של היהודים אבל בלי לפגוע בעם האחר היושב בארץ. זה מה שאנו רוצים. שוב את עצמאותנו, שוב את ההגינות כלפי האחרים (אתמול בהפגנה בקיסריה ניגש אליי תושב זרזיר וכך אמר לי: "אני ערבי. אני לא גדלתי באווירה דמוקרטית. אבל למדתי מה זה, ועל כך שנינו נאבקים ביחד"). אנו, מחנה בני האור בישראל, חלוקים בדיעותינו בעניינים רבים. על עתיד השטחים. על מהות החינוך הממלכתי. על שלטון החוק. על הסבלנות. זו מחלוקת "לשם שמיים וסופה להתקיים". היא על דעות וערכים, אבל כולנו נגד בצע כסף, נגד השחיתות הפלילית של הממשלה הזאת, שלא הייתה כמותה בתולדות המדינה. אז ניפגש הערב בבלפור, ירושלים. ומי שאינו יכול יש עוד הפגנה חשובה בקיסריה מול הדאצ'ה של הדוצ'ה הישראלי. ומי שאינו יכול - הארץ הזאת רצופה ב-300 גשרים וצמתים, וכולם נקראים להתייצב שם. כאשר נתן אלתרמן תיאר את אהבת המולדת של משה דיין הוא כתב את המשפט הבא, למיטב זיכרוני: "ארץ-ישראל הפרושה עליך כמו שחר". כאשר נצא ביחד להפגנות ונמנה כחצי מיליון ישראלים, לעומת ההפגנה העלובה של הליכוד שהביא 300 בלבד, ונביא להדחת ביבי, נוכל לומר כי ארץ-ישראל פרושה עלינו כמו שחר. כמו פעם. קראתי בתגובה בפוסט הקודם כמה עצוב ומר עתה בארץ. זה נכון. אבל אם נעמוד על שלנו ולא נחדל, ולא יעלה בידי האחרים לגרום לרפיון ידינו, כי אז כולנו, מכל החוגים והשכבות והמגזרים של ישראל, נזכה שצאצאינו יאמרו עלינו בלשונו של וינסטון ספנסר צ'רצי'ל: "זו הייתה שעתם היפה". אם נרצה, אם נרצה מאוד, אם נרצה בהתמדה - "אין זו אגדה".